הדף בטעינה

על המילה בֻּבָּה

במילון

 (ללא ניקוד: בובה)
מיןנקבה
נטייהבּובּות

הגדרה

  • גוף בצורת אדם או בעל חיים וכדומה למִשחק או לשימוש בתיאטרון או לתצוגת בגדים בחנויות הלבשה וכדומה

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

בובה מחזיקה יד על פה ולידה םייה מחזיקה סימן שאלה- הכיתוב: ...ובזכר?

בובה ופיה בזכר

WP_Post Object
(
    [ID] => 14203
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2016-02-23 12:33:24
    [post_date_gmt] => 2016-02-23 10:33:24
    [post_content] => בובה

המילה בובה מציינת הן צעצוע בדמות בת הן צעצוע בדמות בן – בדיוק כשם שהמילה פֶּסֶל, אשר מינה הדקדוקי זכר, משמשת לציון דמויות מפוסלות משני המינים.

לעיתים רחוקות, בייחוד במשחקי ילדים, הדוברים חשים צורך בשימוש בצורת זכר דווקא. כך נוצרה הצורה "בּוּבּ" בדרך של גזירה לאחור, ואולם מצד הדקדוק מתבקשת יותר הצורה בֹּב (כמו הזוג דֹּב–דֻּבָּה). אפשר גם להציע את צורת ההקטנה בֻּבּוֹן. צורה זו רגילה בלשון הדיבור בהוראה המושאלת 'ילד קטן חמוד'.

נזכיר כי את המילה בֻּבָּה חידש אליעזר בן־יהודה בהשראת poupée הצרפתית והקרובות לה pupa בלטינית, Puppe בגרמנית. הוא מגדיר את בובה "דמות ילדה או אשה וכדומה למשחק לבנות קטנות", אבל יצוין שבצרפתית המילה יפה לדמויות משני המינים. בן־יהודה קושר את חידושו בֻּבָּה למילה בָּבָה (בבת העין; את בבת העין מקובל לקשר אל בָּבָא בארמית, بَاب בערבית במשמע שַׁעַר). בהערה לערך בָּבָה הוא מביא את המקבילה הערבית بُؤْبُؤ (בּוּבּוּ), ולפי דבריו יש לה גם משמע של ילד קטן, בדומה לאִישׁוֹן – איש קטן.

פיה

המילה פֵיָה איננה מילה עברית מקורית, כפי שמעידה הפ"א הרפה שבראשה. את המילה פיה קיבלה העברית מן הרוסית (фея), ומקורה בצרפתית: fée. הצורה הצרפתית היא גלגול של הרומית־איטלקית fata. ברומא היא הייתה אלת הגורל (מן fatum 'גורל'), ואילו באיטלקית כבר הייתה סתם מכשפה (מכאן למשל Fata Morgana – הפיה, הקוסמת, מורגנה). בלשונות אלו, ובעקבותיהן גם בעברית ובלשונות אחרות שהמילה התגלגלה אליהן, המילה מציינת בעיקר יצורים ממין נקבה.

בספרות העכשווית יש לעיתים יצורים דומים ממין זכר, והחלו להיווצר שלושה פתרונות לשוניים: א. פֶה, וברבים פֵיִים, על דרך שֶׂה–שֵׂיִים–שֵׂיָה ב. פֵיוֹן (כמו בֻּבּוֹן) ג. בֶּן פֵיוֹת. ימים יגידו איזו דרך תגבר.

[post_title] => בובה ופיה בזכר [post_excerpt] => לעיתים רחוקות, בייחוד במשחקי ילדים, הדוברים חשים צורך בשימוש בצורת זכר דווקא. כך נוצרה הצורה "בּוּבּ" בדרך של גזירה לאחור, ואולם מצד הדקדוק מתבקשת יותר הצורה בֹּב (כמו הזוג דֹּב–דֻּבָּה). [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%96%d7%9b%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-02-08 15:09:10 [post_modified_gmt] => 2021-02-08 13:09:10 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=14203 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

לעיתים רחוקות, בייחוד במשחקי ילדים, הדוברים חשים צורך בשימוש בצורת זכר דווקא. כך נוצרה הצורה "בּוּבּ" בדרך של גזירה לאחור, ואולם מצד הדקדוק מתבקשת יותר הצורה בֹּב (כמו הזוג דֹּב–דֻּבָּה).
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך בֻּבָּה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במינוח המקצועי


בֻּבָּה
לרשימה המלאה
תיאטרון (ת"ש, 1940)
בֻּבָּה , מַרְיוֹנֵטָה*
* במילון המקורי כתוב: מַרְיוֹנֶטָּה
תיאטרון (ת"ש, 1940)
בֻּבַּת יָד*
* במילון המקורי כתוב: בֻּבַּת יַד