WP_Post Object
(
    [ID] => 41316
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-05-27 13:13:24
    [post_date_gmt] => 2020-05-27 10:13:24
    [post_content] => במילים עבריות ולועזיות אחדות מופיעה בראש המילה אל"ף שאינה חלק מן המילה. למשל: לצד המילה תְּמוֹל יש אֶתְמוֹל, והפילוסוף היווני הנודע Πλάτων (באותיות לטיניות: Platon) היה בעברית לאפלטון. מה ההסבר להופעת האל"ף הזאת?

אל"ף זו מכונה בלועזית אל"ף פרוסתטית (prosthetic aleph), והמונח העברי שנקבע לה הוא אל"ף מַקדימה.[1] מדובר באל"ף (ואולי רק בתנועה) שנוספת למילה בתחילתה מטעמי הגייה. תוספת אל"ף כזאת ידועה גם משפות שמיות אחרות, דוגמת ארמית וערבית,[2] ותוספת של תנועה מקדימה – גם משפות אירופיות. התופעה בולטת לפני עיצורים מסוימים, ובראשם העיצורים השורקים (ז/ס/צ/ש), ובמרבית המקרים היא קשורה בחוסר תנועה בעיצור הפותח (כלומר בצרור עיצורים בתחילת המילה).

כך לדוגמה המילה זְרוֹעַ מופיעה במקרא גם בצורה אֶזְרוֹעַ: ״וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל״ (ירמיהו לב, כא), ומוכּר במיוחד הצמד שכבר נזכר לעיל תְּמוֹל–אֶתְמוֹל. כך מוסברת גם האל"ף בתכשיט אֶצְעָדָה (במדבר לא, נ; שמואל ב א, י) – בהשוואה לצורת הרבים צְעָדוֹת (בישעיהו ג, כ).

על פי רוב כוללים באל"ף מקדימה גם אל"ף שנצטרפה לתחילתן של מילים שאינן פותחות בצרור עיצורים.[3] או אז נמצא באל"ף חטף, כמו במילה אֲבַטִּיחַ (במדבר יא, ה; בהשוואה ל־בִּטִּיח' בערבית או בַּטִּיח בארמית) או אֲבַעְבּוּעוֹת (שמות ט, ט–י). לצד צורת הרבים זִקִּים 'כבלים' (תהלים קמט, ח ועוד) מן השורש זק"ק במובן 'קשר' עולה במקרא אל"ף מן הכתיב הָאזִקִּים/בָּאזִקִּים (ירמיהו מ א, ד).[4] מן הארמית נשאלו ללשון חכמים מילים כגון אֲגַף (בהשוואה אל גַּף).

דוגמאות לאל"ף מקדימה לפני צרור עיצורים מצויות בלשון חכמים בעיקר במילים שאולות, כגון אסטרטג[5] (ביוונית strategos), אסכולה (ביוונית schole), אספקלריה (מלטינית specularia), אִצטדיון (ביוונית stadion), ומילים אחרות הפותחות בעברית ברצף 'אסכ', 'אספּ', 'אִצט', דוגמת אסכלה, אִצטבה, אִצטלה, אִצטרובל.[6]

המילה העברית שְׁתַּיִם (ונגזרותיה) חריגה עד מאוד בעברית הקלסית: התי"ו דגושה כאילו היה השווא שלפניה – בתחילת המילה! – נח. ואומנם עדויות שונות על הגיית המילה מעלות הגייה באל"ף מקדימה (אֶשְׁתַּיִם או אִשְׁתַּיִם).[7]

בתקופה מאוחרת יותר אפלטון הוא שם הפילוסוף היווני Platon – כך ביצירות מספרד של ימי הביניים ובהשפעת הערבית.[8]

לא נתמה אפוא שגם בתחילת ימיה של העברית החדשה היו שביקשו להחיל את תופעת האל"ף המקדימה על מילים ושמות חדשים שנשאלו משפות אירופה ושנפתחו במקורם בצרור העיצורים sp או st. כך היה ההיסטוריון והגאוגרף היווני הנודע Strabon בכתבי חוקרים עבריים לאסטרבון; ובשנת 1913 כשתרגם זאב ז'בוטינסקי לעברית את הרומן ההיסטורי "סְפּרטקוס" – יצירתו של הסופר האיטלקי רפאל ג'ובַניולי (Raffaello Giovagnoli) – הוא קְראוֹ אֶספרתקוס; גם העיר סְפּרטה נקראת באותו החיבור אספרתה; ומן המפורסמות שבמקום סְפּורט היו שנקטו את הצורה אספורט.[9]

___________________________
[1] המונח אושר באקדמיה בשנת תשע"ה (2014). לפני כן נקבע אל"ף קְדימה. חנוך ילון קראהּ אל"ף קלה.
[2] כך למשל מוסברת האל"ף בציווי של בניין קל בערבית, דוגמת אִפתח 'פְּתַח' או אֻכּתֻבּ 'כְּתֹב', ובכמה מילים דוגמת אִבּן 'בֵּן', אִסם 'שֵׁם'.
[3] דוד טלשיר מבחין בין אל"ף מבקעת (לפני צרור עיצורים, כבדוגמאות לעיל) לאל"ף מרחיבה (כבדוגמאות להלן): ד' טלשיר, "אל"ף קלה", לשוננו נו (תשנ"ב), עמ' 286.
[4] השוו למילה הָסוּרִים במקום הָאֲסוּרִים (קהלת ד, יד) ולמילה הָרַמִּים במקום הָאֲרַמִּים (דברי הימים ב כב, ה). אלמלא היידוע הייתה הצורה אֲזִקִּים, וצורה זו היא העומדת בבסיס המילה אָזִיק בעברית ימינו והשורש המשני אז"ק.
[5] תנועת האל"ף יכולה להיות כאן פתח, סגול או חיריק.
[6] גם במילים לטיניות שנפתחו בצרור sp, st או sc ונשאלו לספרדית ולצרפתית לפני המאה ה־15 רגילה תנועה מקדימה (התנועה e), כמו במילה espérer בצרפתית 'לקַוות' (מ־sperare בלטינית) או estado בספרדית 'מדינה' (מ־status בלטינית). מצרפתית התגלגלו גם לאנגלית מילים בתנועה מקדימה והיו ל־especially (בהשוואה ל־special) או estate (בהשוואה ל־state).
[7] כך למשל במסורת בן־אשר. על העדויות השונות – בכתב ובעל פה – ראו במאמרו של ישי נוימן, "הצורה שְׁתַּיִם בעברית המקראית", צָפְנַת פַּעְנֵחַ – מחקרי לשון מוגשים לאלישע קימרון במלאות לו שישים וחמש שנה, עורכים ד' סיון, ד' טלשיר וח' כהן, באר־שבע תשס"ט, עמ' 289–318.
[8] כך למשל בתרגום יהודה אבן תיבון לספר הכוזרי לר' יהודה הלוי. בערבית שמו אפלאטון.
[9] כמו הבעיה במילה הוותיקה שתיים, היו שראו גם בצרור כגון סְפּ בתחילת המילה בעיה מיוחדת משום שאם השווא נע, לא ייתכן אחריו לפי הדקדוק העברי דגש קל. יצחק אבינרי יצא נגד תוספת האל"ף וראה בה חומרה יתרה. האם גם שפינוזה ייקרא מעתה אשפינוזה? ומה על המילים ספירט או ספונטני? (י' אבינרי, יד הלשון, עמ' 431). מאז כבר נקבע באקדמיה ללשון העברית הכלל שלפיו כל שווא במילה לועזית הוא שווא נח (אפילו הוא בא בראש המילה).
    [post_title] => אל"ף מַקדימה
    [post_excerpt] => במילים עבריות ולועזיות אחדות מופיעה בראש המילה אל"ף שאינה חלק מן המילה. למשל: לצד המילה תְּמוֹל יש אֶתְמוֹל, והפילוסוף היווני הנודע Platon היה בעברית לאפלטון. מה ההסבר להופעת האל"ף הזאת?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%9c%d7%a3-%d7%9e%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9e%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-11-21 12:13:58
    [post_modified_gmt] => 2024-11-21 10:13:58
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=41316
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 38022
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-11-21 13:25:04
    [post_date_gmt] => 2019-11-21 11:25:04
    [post_content] => 


שלשום
מעת לעת אנחנו מקבלים הן מילדים הן ממבוגרים את ההצעה החביבה להוסיף לשפה העברית את המילה "אתמוליים". אלא שמונח אחר משמש במשמעות 'היום שלפני אתמול' ומוכר לנו כבר מלשון המקרא – הלוא הוא שלשום. בתנ"ך המילה שלשום מופיעה תמיד בסמיכות ל'אתמול' או 'תמול', כגון "כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם" (שמואל א ד, ז) – ומובן שמדובר בשני ימים רצופים.

יש הסוברים כי המילה שלשום היא מיזוג של 'שלוש' ו'יום' – שלשום הוא היום השלישי מהיום, כולל היום, בספירה לאחור. לדעה זו יש תימוכין ממקבילה באכדית (מה שהביא חלק מן החוקרים להשערה שמדובר במילה שאולה), ובאיגרת מתל אל־עמארנה נמצא ביטוי מאכדית דומה ל"תמול שלשום".[1] ואולם ברוב היקרויותיה של שלשום בתנ"ך היא מופיעה בכתיב החסר שִׁלְשֹם, כלומר בלי האות וי"ו של הרכיב יוֹם.

הסבר אחר הוא שהמילה שלשום נוצרה מן המילה 'שלוש' והסיומת ־ם לציון תואר הפועל, כמו בתואר הפועל פִּתְאוֹם, ובדומה לתוארי הפועל יומם, חינם, דוּמם, אומנם.
מוחרתיים
כפי שרבים מן הפונים מקפידים לציין, ההצעה "אתמוליים" נשענת על המילה מוחרתיים (בניקוד: מָחֳרָתַיִם). מילה זו היא צורת זוגי של מָחֳרַת (=מוחרת) המקראית, וככזאת היא מציינת "מחר שני".

ומניין לנו מוחרתיים? המילה כלולה ברשימת הצעות מינוח של זאב יעבץ. בשנת תרנ"א (1891) הוא הציע להשתמש בה כחלופה ל־übermorgen (בגרמנית). המילה מתועדת כבר בנוסחים של מדרשים מאוחרים, למשל במדרש תהילים: "אמר להן יש לי לחרוש למחר, אבל המתינו לי עד שאחרוש ולמחרתים נלך ביחד" (יב, א); [2] ונראה שיעבץ הכירהּ משם. ואולם למעט היקרויות נדירות אין היא משמשת בספרות העברית עד לעת החדשה.

[caption id="attachment_38023" align="aligncenter" width="721"] מתוך הָאָרֶץ – ספר לכל נפש ולכל בית בישראל, ירושלים תרנ"א (1891)[/caption]

נעיר כי בלשונות מוכרות רבות אין מילה מיוחדת למוחרתיים, וכדי להביע רעיון זה נדרשים צירופי מילים. ברבות מהן משמש צירוף מעין 'לאחר מחר', כגון بَعْدَ غَدٍ בערבית (במדוברת: בַּעד בֻּכְּרַה), the day after tomorrow באנגלית, послезавтра ברוסית, après demain בצרפתית, pasado mañana בספרדית, dopodomani באיטלקית, i övermorgon בשוודית, i overmorgen בדנית ובנורווגית.
אתמול
המילה אֶתְמוֹל[3] או תְּמוֹל מופיעה בתנ"ך במשמעות 'היום הקודם': "מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם" (שמואל א כ, ז), ובכמה צירופים גם בהוראה כללית יותר – למשל "וְלֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (יהושע כ, ה), כלומר 'מלפני כן'. היא שימשה בלשונות שמיות בתפוצה רחבה למדי – געז בדרום וארמית בצפון, אכדית במזרח ועברית במערב – עדות לקדמותה, אך גם מקור הקושי בזיהוי גיזרונה.

יש הגורסים כי האל"ף שורשית, אולם לדעת אחרים דווקא התי"ו שורשית, ואילו האל"ף היא אל"ף מקדימה (פרוסתטית) – כמו שאולי משתקף בכתיב תְּמוֹל, ובדומה לזְרוֹעַ–אֶזְרוֹעַ ועוד. במקביל ל'אתמול' ישנה במקרא גם 'אמש'.[4]
מחר
המילה מָחָר (או מָחֳרָת) ידועה מן המקרא במשמעות 'היום שאחרי היום': "הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ" (שמות י, ד), ולעיתים גם במשמעות 'בעתיד': "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר" (דברים ו, כ). למילה מחר העברית יש מקבילות בלהגי הארמית, אך גיזרון המילה אינו מחוור דיו. ר' יהודה הלוי הציע שהרכב המילה הוא מה + אחר, מעין 'מה שיבוא אחר כך', אולם לרוב סוברים שגיזרונה הוא "יוֹם אַחַר" והמ"ם של 'יום' נבלעה באל"ף של 'אחר'; ואומנם הצורה 'יומחרא' (בהיבלעות האל"ף) מתועדת בארמית.

__________________________
[1] תרגומי המקרא לארמית נאלצו להתמודד עם חסרון המונח: את "תמול שלשום" תרגם אונקלוס "מאִתמלי ומדקמוהי" ('מאתמול ומשלפניו'), ובתרגום השומרוני ישנה החלופה המעניינת "אתמל תליתאי" ('אתמול שלישי').
[2] ברם, מילה זו אינה מופיעה בכל נוסחי המדרש (כך למשל בכתב היד שהועתק ל"מאגרים" של מפעל המילון ההיסטורי; במקומה בא הצירוף 'אחר כך'). המובאה הקדומה ביותר הידועה לנו מופיעה בכתב יד מן המאה השלוש עשרה, כתב יד אוקספורד 165, של הילקוט המדרשי 'שכל טוב': "וכדי שלא יהיו ישראל עושים ב' ימים טובים משונים זה מזה, האב היום והבן למחר ואחיו למחרתיים" (שמות יב ד"ה החדש הזה). מובאה קדומה אחרת מופיעה בכתב יד מן המאה החמש עשרה של ספר העתים שכתב רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני (בן המאה השתים עשרה): "אבל אמר אמול מחר מחרתים" (קסה ד"ה וראינו לאחד).
[3] בתנ"ך גם אֶתְמוּל ואִתְּמוֹל.
[4] להרחבה: אמש
    [post_title] => שלשום ומוחרתיים
    [post_excerpt] => יש הסוברים כי המילה שלשום היא מיזוג של 'שלוש' ו'יום' – שלשום הוא היום השלישי מהיום, כולל היום, בספירה לאחור. הסבר אחר הוא שהמילה שלשום נוצרה מן המילה 'שלוש' והסיומת ־ם לציון תואר הפועל.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-11-10 13:11:53
    [post_modified_gmt] => 2024-11-10 11:11:53
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=38022
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)