WP_Post Object
(
    [ID] => 53502
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-10-05 11:51:29
    [post_date_gmt] => 2021-10-05 08:51:29
    [post_content] => נשאלנו למה במילים כמו ש‏ָׁלָב ואֶשְׁנָב מופיע בנטייה דגש חזק: שְׁלַבִּים ואֶשְׁנַבִּים. הדגש במילים אלו מכונה דגש תנייני (או מִשני). להלן ההסבר המלא.

דגש חזק הוא דגש המאריך או מכפיל את העיצור, והסיבות המרכזיות לו הן הידמות של עיצור לעיצור או התבנית שהמילה שקולה בה. הדגש החזק הנובע מהידמות קרוי דגש משלים (כמו בפועל יִפֹּל או בשם העצם מַפָּל), והדגש החזק המתבקש מן התבנית נקרא דגש תבניתי (כמו בפועל שִׁלֵּם או בשם העצם סַבָּל). סוג אחר של דגש חזק הוא זה הקרוי דגש תנייני (או מִשני). תכליתו לסגור את ההברה ובכך לשמר בה את התנועה הקצרה.

בשלב משלבּי ההתפתחות של העברית יכלה תנועה קצרה להתקיים בהברה פתוחה רק אם הייתה מוטעמת (למשל התנועה הקצרה a בנו"ן השנייה של הפועל נְתָנַ֫נִי). אם לא הייתה מוטעמת, נטו הדוברים – לפי כללים שאין זה המקום לפרטם[1] – להאריכהּ (כמו בתי"ו של נְתָנַנִי או בשי"ן של שָׁלוֹם) או לקצרהּ לשווא נע (כמו בנו"ן הראשונה של נְתָנַנִי או בצורת הנסמך שְׁלוֹם־). מסיבה זו גם נמצא אלה לצד אלה צורות מעין יִכְתְּב֫וּ (צורת הֶקשר מלרעית; השווא בתי"ו התקצר מתנועת u קצרה) לעומת יִכְתֹּ֫בוּ (צורת הֶפסק מלעילית; התנועה הקצרה התארכה).

בהברות סגורות לא מוטעמות התקיימו התנועות הקצרות באין מפריע. כך למשל התנועה הראשונה במילים סַלִּים, לִבִּי, עֻזּוֹ, שאת הברתה סוגר הדגש החזק. לעיתים קרה שהתנועה הקצרה בהברה הפתוחה והלא מוטעמת לא התארכה ולא התקצרה אלא השתמרה – אם הברתהּ נסגרה. סגירת ההברה הייתה באמצעות דגש חזק, והוא המכונה דגש תנייני.

כך למשל הקמץ במילה אָסוּר או אָסִיר הוא תוצאה של התארכות a קצרה בהברה פתוחה. לצד הצורות האלה מצויה במקרא גם הצורה אַסִּיר (למשל בישעיהו כד, כב) – בסגירת ההברה ובהשתמרות התנועה הקצרה. מסיבה זו נמצא במשקל פָּעָל לצד הנטייה הרגילה בקמץ באות השנייה (כגון דְּבָרִי דְּבָרוֹ דְּבָרִים, כְּנָפִי כְּנָפוֹ כְּנָפַיִם, מְשָׁלוֹ מְשָׁלִים) גם כמה שמות בפתח ודגש, כגון ש‏ָׁלָב שְׁלַבִּים, גְּמַלִּי גְּמַלִּים גְּמַלֵּי־, קְטַנָּה קְטַנִּים, וכן בנטיית כמה שמות במשקל מִפְעָל/מַפְעָל, כגון אֶשְׁנָב אֶשְׁנַבִּים, מֶרְחַקִּים, מַחֲשַׁכִּים. ככל הנראה התופעה נפוצה בתנועה הקצרה u, אם כי במקרים לא מעטים קשה לדעת אם הדגש הוא תוצאה של סגירת ההברה או שהיה שם מלכתחילה (כלומר שהוא דגש תבניתי). לדוגמה בטוחה של דגש תנייני נחשבים פעלים בעבר בבניין הסביל הפנימי של בניין קל כגון לֻקַּח, יֻלַּד, הנחזים כבניין הסביל של פיעל (ראו בהרחבה כאן).

----------------------------------------------
[1] אפשר לקרוא על כך ביתר פירוט בספרו של יהושע בלאו "תורת ההגה והצורות של לשון המקרא", בפרק על התנועות.
    [post_title] => דגש תנייני
    [post_excerpt] => למה יש דגש חזק במילים כמו שְׁלַבִּים ואֶשְׁנַבִּים? תכליתו של הדגש במילים אלו – המכונה דגש תנייני (או מִשני) – היא לסגור את ההברה ובכך לשמר בה את התנועה הקצרה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%93%d7%92%d7%a9-%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-11-15 08:59:25
    [post_modified_gmt] => 2021-11-15 06:59:25
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=53502
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5420
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2013-02-10 13:57:23
    [post_date_gmt] => 2013-02-10 11:57:23
    [post_content] => 
מילואה, חווק, צוהר, צוהר הדלת, רפפה
מִלּוּאָה (panel)
מילואה היא לוח הנתון בתוך קיר, דלת וכדומה לקישוט. דלת מילואות היא דלת שמשובצים בה לוח או לוחות ליופי.
מקור המילה בתיאור החושן בספר שמות: "וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן. טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד. וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם. וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה. וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה. מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם" (שמות כח, יז-כ).
חָוָק
חווק הוא קורה אופקית המפרידה בין דלת לחלון שמעליה או בין החלון לחלון קטן שמעליו.
המונח נקבע על פי המילה חווקים – שלבים של סולם. החווקים נזכרים בספרות חז"ל והם באים גם בכתיבים 'עווקים' ו'חבקים'. הוצע לראות בצורה 'חבקים' את הצורה המקורית, שכן החווקים חובקים את עמודי הסולם, בדומה לשלבים השולבים (כלומר מחברים) אותם.
לחלון הקטן שמעל הדלת או מעל החלון נקבע המונח אֶשְׁנָב עִלִּי.
צֹהַר, צֹהַר הַדֶּלֶת
צוהר הוא חלון המשובץ בדלת.
המילה צוהר מופיעה פעם אחת במקרא בסיפור תיבת נֹחַ: "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" (בראשית ו, טז), וניתנו לה פירושים שונים: גג, מכסה, חלון. הפירוש 'חלון' קושר את השורש צה"ר למשמעות של אור בדומה לשורש זה"ר, כלומר הצוהר הוא מקור אור. במשמעות זו התקבלה המילה בעברית החדשה.
מילה נוספת לציון חלון היא אשנב. גם מילה זו מקורה במקרא: "בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב" (שופטים ה, כח).
רְפָפָה
רפפה היא לוח דק וצר מעץ או מחומר אחר. תריס רפפות הוא תריס העשוי מלוחות דקים וצרים המורכבים על ציר ואפשר להטותם לחדירת אור או לסגירה מוחלטת. וילון רפפות (וילון ורטיקלי) הוא וילון העשוי רצועות מאונכות של בד וכדומה.
המילה רפפה מקורה בלשון חז"ל, ושם משמעה סבכה.
    [post_title] => דלתות וחלונות
    [post_excerpt] => איך קוראים לריבועים שמשובצים בדלת למטרת קישוט? מה הם רפפה וחווק? ומהו צוהר הדלת ואיך הוא קשור לתיבת נֹחַ?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%93%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-06-20 11:44:44
    [post_modified_gmt] => 2024-06-20 08:44:44
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5420
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)