הדף בטעינה

על המילה אֵילַת

בתשובות באתר

איור של המפטי דמפטי והכובען המטורף. הכיתוב: ביצה – בייצה או בצה?

הגיית הצירי המלא

WP_Post Object
(
    [ID] => 841
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-05-01 12:41:44
    [post_date_gmt] => 2011-05-01 09:41:44
    [post_content] => הצירי המלא – כלומר צירי שאחריו יו"ד, כגון במילים בֵּיצָה, הֵישִׁיר, בְּנֵי (ישראל) – נהגה בפי חלק מדוברי העברית ey. מקורו של הצירי המלא בדו־תנועה (דיפתונג) ay, וכבר בתקופה קדומה הפכה דו־תנועה זו לתנועת e, והיו"ד שייצגה במקור עיצור נשתמרה בכתב ואינה אלא אם קריאה.

במהלך הדורות שבהם לא שימשה העברית בדיבור חי התפתחו כמה מסורות הגייה וכמה שיטות ניקוד של הטקסט המקראי, וכן של טקסטים אחרים: המשנה, המדרש, התפילות וכדומה. חלק מן המסורות הללו התגלגלו אל העברית החדשה, והן משפיעות על דרך ההגייה עד היום הזה.

במסורת ההגייה הספרדית – שממנה בעיקר שאבה העברית החדשה את דרך הגיית התנועות – אין כל הבדל בהגייה בין צירי (מלא או חסר) ובין סגול. ואילו במסורת ההגייה האשכנזית, שהתגבשה בימי הביניים בהשפעת הלשונות הגרמניות, נוצר הבדל בין הגיית הצירי ובין הגיית הסגול: צירי מלא או חסר נהגה ey, ואילו סגול נהגה e.

בראשית המאה העשרים הציע דוד ילין להגות צירי מלא ey (כלומר לבטא את היו"ד), ובכך להבחינו מן הצירי החסר. עם קשר או בלי קשר להצעתו זו, במילים רבות שיש בהן צירי מלא השתרשה ההגייה ey בקרב חלק מן הדוברים, כגון אֵימה, בֵּיצה, זֵיתים, בֵּינוני, מֵידָע, מֵיטָב, אֵילת, אבנֵי (רחוב), הֵיכן, דֵּי, לפנֵי, וכן במילה תֵּשַׁע ובשמות האותיות הֵא ופֵא – שאין בהם יו"ד. עוד רווחת ההגייה ey במילים לֵצָן,[1] מֵצַר ודומיה, ואף מְכָל – שלפי התקן אינן נכתבות ביו"ד. לעומת זאת יש מילים בעלות צירי מלא שרווחת בהן ההגייה e, כגון רֵיק, נהנֵיתי.

אשר להיבט התקני, אומנם בראשית המאה העשרים קבע ועד הלשון את המבטא התקני בעיקר על פי מסורת ההגייה הספרדית הן בתנועות הן בעיצורים. ואולם בפועל ההגייה שהתגבשה אצל רוב הדוברים היא שילוב בין שתי מסורות ההגייה – הספרדית והאשכנזית (מערכת התנועות בעיקר מן המסורת הספרדית ומערכת העיצורים בעיקר מן המסורת האשכנזית). כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.

מוזמנים לצפות בסרטון בנושא שהופק לכבוד יום העברית תשפ"א:

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=A1ZumBMUn7k[/embed]

__________________________

[1] בגלל הכתיב הרווח ליצן ביו"ד. בכללי הכתיב המלא שנקבעו בשנת תשע"ז החריגה האקדמיה את המילה וקבעה את הכתיב 'ליצן' ביו"ד ככתיב המלא התקני.

[post_title] => הגיית הצירי המלא [post_excerpt] => כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%92%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-02-15 14:47:57 [post_modified_gmt] => 2021-02-15 12:47:57 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=841 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.
המשך קריאה >>
שתי ידיים אוחזות בי' ובו' בשמות אייל ונועה

שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר?

WP_Post Object
(
    [ID] => 906
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-10-07 12:25:25
    [post_date_gmt] => 2010-10-07 10:25:25
    [post_content] => 

בעברית החדשה נוהגים שני כתיבים: הכתיב המנוקד והכתיב המלא (או חסר הניקוד), ולכל אחד מהם כללים משלו. בכתיב המלא מוסיפים במקרים מסוימים וי"וים ויו"דים כדי לציין תנועה או כדי להבחין בין עיצור לאם קריאה. לפיכך כתיבן של מילים רבות אינו זהה בניקוד ובלעדיו.

כללי הכתיב המלא אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, ובעיקר לא על שמות שיש להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, כגון משה, יעקב, יהושע, מרים, כהן. שמות שאין להם מסורת כזו, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: זוהר, עוז, הילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה. מדובר בהמלצה ולא בכלל מחייב, שהרי שמות פרטיים אינם נחלת הכלל, וזכותו של כל אדם להחליט כיצד לכתוב את שמו. אפשר להבין את רצונם של אנשים לשמור על כתיב אחיד וקבוע של שמם בניקוד ושלא בניקוד, אם כי כאשר מדובר בשם פרטי הזהה למילה כללית – דוגמת נועם – אין סיבה שיהיה הבדל בינו ובין המילה העומדת ביסודו.

אם יתקבל בציבור הנוהַג לכתוב את רוב השמות הפרטיים על פי כללי הכתיב המלא, ייתכן שיפחת הבלבול שיש לעיתים בין שמות דומים: אֵילַת תהיה אילת ואַיֶּלֶת – איילת, עֵדֶן יהיה עדן ועִדָּן – עידן, שם המשפחה רָמוֹן ייכתב רמון ושם המשפחה רִמּוֹן – רימון.

ומה בנוגע לשמות מקומות? אלו שונים משמות אנשים, שהרי אין אדם מסוים שהם שייכים לו אשר רשאי להחליט על דעת עצמו כיצד לכותבם (כמובן לא יעלה על הדעת שכתיב שמה של עיר ישתנה לפי העדפותיו של ראש העירייה המכהן, וישתנה שוב כשייבחר ראש עירייה חדש). שמות המקומות נכתבים אפוא על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: ראש פינה ומגידו ביו"ד, פתח תקווה בשתי וי"וים, נהרייה וקריית גת בשתי יו"דים וכדומה. עם זאת בדומה לשמות פרטיים גם שמות מקומות שיש להם מסורת עתיקה מושרשת של כתיב חסר נכתבים שלא על פי הכללים. לפיכך השמות ירושלים ומצרים נכתבים ביו"ד אחת, ולעומתם השמות גבעתיים ומחניים – בשתי יו"דים.

[post_title] => שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר? [post_excerpt] => שמות שאין להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא: זוהרהילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%9e%d7%9c%d7%90-%d7%90%d7%95-%d7%97%d7%a1%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-11-17 17:03:19 [post_modified_gmt] => 2019-11-17 15:03:19 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=906 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שמות שאין להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא: זוהרהילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה.
המשך קריאה >>
ליאת שמות ומשמעויות

ליאת

WP_Post Object
(
    [ID] => 44532
    [post_author] => 31
    [post_date] => 2020-09-14 16:08:18
    [post_date_gmt] => 2020-09-14 13:08:18
    [post_content] => השם ליאת לבנות הוא שם חדש יחסית בשמי העברית. הוא מורכב מהמילית לִי ומכינוי הגוף אַתְּ, וכך הוא מורה על הקשר ההדוק שחשים ההורים כלפי התינוקת הנולדת.

במקרא אנו מורגלים בשמות מורכבים שבהם אחד הרכיבים משמש שם או כינוי לאלוהות (שמות תאופוריים) כגון אֶלְעָזָר או חֲנַנְיָה, ואולם שכיחותם של מבנים מורכבים אלו וכל שכן יצירת שמות חדשים בדרך זו הלכו ודעכו כבר בימי חז"ל (אם כי פה ושם יימצאו בספרות חז"ל שמות "חדשים" דוגמת עקביה). בעברית החדשה המבנה המורכב חזר וניעור, ובימינו משמשת קבוצה מכובדת של שמות פרטיים שאחד הרכיבים בהם הוא המילית 'לי'. כך נתקבלו השמות הנפוצים ליאב, ליאל, ליאור, ליאורה, לידור, ליה, ליהי, ליטל, לימור, לינוי, ליעד, לירז, לירן, לירון, אורלי, יהלי, וגם שירלי ואפילו לִי בלבד (בהשפעת הלעז). ברבים מהם שם העצם, כלומר הרכיב שאינו 'לי', משמש גם שם פרטי בעצמו (אור, אורה, דור, טל, מור, נוי, שיר וכו').

ליאת, כמו ליהי, הוא מן השמות הנדירים שאחד הרכיבים בהם הוא כינוי גוף פרוד (אני, אתה, את וכו'), ומן המקרא אנו מכירים שמות דוגמת אֲבִיהוּא ואֱלִיהוּא שבהם משמש כינוי הגוף 'הוא'. השם המקראי אֱלִיאָתָה אין פירושו 'אַתָּה הוא אלי' אלא 'האל אָתָה', כלומר 'האל בא'. הפועל הנדיר אָתָה מופיע בתנ"ך כמה פעמים, כגון "הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ" (דברים לג, ב), והוא הרגיל בארמית במשמעות 'בא'. גם בשם אֲנִיעָם – הרכיב 'אני' אינו כינוי הגוף, אלא פועל בשורש אנ"י שפירושו 'קונן', 'ספד'.

כיצד ננקד את השם ליאת?

לכאורה מצופה הניקוד "לִיאַתְּ", כניקוד מרכיבי השם, ואולם בשמות רבים המורכבים מחלקי דיבר אחרים (שאינם שם עצם), ניקוד השם הפרטי שונה לעיתים מניקוד רכיביו המקוריים. תופעה זו מוכרת כבר בשמות קדומים כגון יצחק ונתן. הפעלים יִצְחַק ונָתַן מנוקדים בפתח, כדין תנועת a בפועל שבאה בהברה סגורה ומוטעמת, ואולם שמות האנשים מנוקדים בקמץ – יִצְחָק ונָתָן; בדומה לכך גם השמות יִפְתָּח, יִגְאָל, חָנָן, יְהוֹשָׁפָט, יְהוֹיָדָע ועוד.

בשם ליאת מתעוררות שתי שאלות הנוגעות לניקוד הרכיב 'את'. נתחיל מן הסוף.

עקרונית אין מניעה לנקד את התי"ו בדגש (ובשווא), אך דומה שאין מי שנוהג כך. מה ההיגיון בכך? כידוע הדגש החזק מייצג מִכְפָּל (למשל נָחַתִּי ולא "נחתתי"), אלא שבסופי מילים עיצור כפול נעשה "פשוט", כלומר ללא דגש – למשל כַּפּוֹת לעומת כַּף (ולא "כַּףּ"), גַּלִּים לעומת גַּל (ולא "גַּלּ"). כינוי הגוף אַתְּ יוצא מן הכלל הזה והדגש נותר בסופו,[1] כנראה בהיקש לדגש בצורת הזכר אַתָּה.[2] ייתכן כי בניקוד השם הפרטי ליאת אין סיבה להפעיל את ההיקש הזה, ויש אפוא מקום להשמיט את הדגש מן התי"ו. מכיוון אחר פעל עליו כוחו של היקש אחר – שמות פרטיים רבים בנקבה המסתיימים ב־ת: גילת, יפעת, רינת וכיוצא בהם (וממילא אם אין דגש, אין מסומן השווא).

אשר לניקודה של האל"ף – בקמץ או בפתח – בעניין זה קשה לקבוע מסמרות. אם רואים את השם ליאת כמילה עצמאית (ולא כסך רכיביה) הרי שמצד הדקדוק אין זו אלא הברה סגורה ומוטעמת וניקודה בקמץ (בדמיון מה לשמות יִצְחָק ונָתָן שנזכרו לעיל, ואולי גם לשמות המקראיים המסתיימים ברכיב 'עַם' כמו אֲנִיעָם ויָקְנְעָם). ואולם דומה שדרך המלך לנקד ליאת בפתח (כך למשל בנספח השמות הפרטיים שבמילון אבן־שושן). עשויים להצטרף לכך כמה הסברים: (א) ניקוד הרכיב המקורי אַתְּ בפתח; (ב) מילים אחרות כגון כַּף ו־גַּן שנותר בהן הפתח משום שביסודן נסתיימו במכפל; (ג) ניקוד שמות נקביים בסיומת ־ַת: אֵילַת ו־אָסְנַת, ובכלל זה שמות פרטיים שצורתם נסמך: גִּילַת (מן גִּילָה), יִפְעַת (מן יִפְעָה), רִנַּת (מן רִנָּה) וכיו"ב.[3]

אם כן – הניקוד לִיאַת הוא המקובל והרווח.

--------------------------------------

[1] יש הסוברים כי הדגש במילה אַתְּ אינו דגש חזק כי אם דגש קל, בהשפעת צורת הזכר אַתָּה (היינו בביצוע התי"ו כסותמת).

[2] הדגש החזק באַתְּ ואַתָּה מקורו בהידמות הנו"ן שבצורה הקדומות "אנתִ" ו"אנתַ", וכמו שנשתמר בערבית.

[3] ואומנם הצורות ב־ת הן צורות הנקבה המקוריות, ובשלב קדום יחסית חל המעתק ־ת > ־ָה בנפרד. למען האמת גם לגבי שמות אלו אפשר להתלבט שמא בימינו יש לנקדם בקמץ, כניקוד מילים מקראיות בנפרד דוגמת זִמְרָת ונַחֲלָת.

[post_title] => ליאת [post_excerpt] => השם ליאת לבנות הוא שם חדש יחסית בשמי העברית. הוא מורכב מהמילית לִי ומכינוי הגוף אַתְּ, וכך הוא מורה על הקשר ההדוק שחשים ההורים כלפי התינוקת הנולדת. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%90%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-11-23 07:43:03 [post_modified_gmt] => 2020-11-23 05:43:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=44532 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

השם ליאת לבנות הוא שם חדש יחסית בשמי העברית. הוא מורכב מהמילית לִי ומכינוי הגוף אַתְּ, וכך הוא מורה על הקשר ההדוק שחשים ההורים כלפי התינוקת הנולדת.
המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך אֵילַת ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במינוח המקצועי


אֵילַת
לרשימה המלאה