סוגריים משמשים –
א. לציון הוספות מסבירות שאינן שייכות לגוף המשפט, ובייחוד אם הקֶשר שבין ההוספה ובין גוף המשפט רופף (לפי שיקול דעתו של הכותב) מכדי שיובלט בפסיקים או בקווים מפרידים. למשל:
(1) על אף חומו של אוגוסט הוא הקפיד ללבוש את חליפת הצמר הכהה (היא הייתה חליפתו היחידה).
(2) ר' יהודה אבן תבון (בהקדמה לחובות הלבבות) מתנצל על חידושיו באוצר המילים.
(ראו עוד פסיק להפרדת ביטוי מוסגר דוגמה 5; זוג קווים מפרידים א דוגמה 1.)
ב. להקפת פרטים שאינם מגוף הטקסט, כגון הוראות בימוי (במחזות) או תיאורים שאינם מדברי המרואיין (בראיונות) או מראי מקומות והפניות (בציטוטים). למשל:
(3) נהג: אני נהג, התפקיד שלי להביא את הנוסעים בשלום. (נשמעת זעקה איומה מבחוץ.)
(4) יהושע: אילו לא היית ילד, אפשר היה לשער שאתה גמד.
ילד (בזעם): אתה גמד! גזר גמדי. רואים מייד שאני לא גמד!
(5) "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח).
ג. לציון תגובה או הערה של הכותב לדברים שבמובאה, בכלל זה גם סימן קריאה או סימן שאלה משל הכותב. למשל:
(6) אתה פותח את הפפירוס וקורא, ואינך מאמין למה שאתה קורא: "שמעון בן כוסבא הנסי (הנשיא) על ישראל".
(לדוגמאות נוספות ראו סימן שאלה דוגמה 7; סימן קריאה א דוגמאות 9, 10.)
ד. לציון אותיות או מספרים הבאים לשם מניין (בראשי סעיפים וכיו"ב). למשל:
(7) בלימוד ההבעה בכתב על התלמיד לרכוש מיומנויות בשלושה מישורים: (א) הגישה לחומר ("הנושא"), לעיבודו ולעריכתו; (ב) ארגון הכתיבה; (ג) השימוש המובחן וההולם באוצר המילים ובמבנים התחביריים.
לעיתים משמש לצורך זה סוגר שמאלי בלבד. למשל:
(8) למושג הסתגלות שלוש משמעויות:
א) תהליך של התאמה של איבר מן האיברים לשינוי ארעי בתנאים
ב) תהליך שבו פרט או קבוצה מתאימים את עצמם לתנאי סביבה חדשים
ג) המצב של התאמה בין היצור החי ואיבריו ובין תנאי קיומו ותפקודו.
(ראו עוד: נקודה לאחר אות או מספר שעניינם מניין.)
