מִרְיָם היא דמות מקראית ידועה, על פי הכתוב – נביאה, בת יוכבד ועמרם ואחות משה ואהרן. היא נזכרת לראשונה במקרא בשמהּ לאחר קריעת ים סוף כמי שהובילה את שמחת הנס והניצחון על המצרים: “וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כׇל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה [=השליך] בַיָּם” (שמות טו, כ–כא).
לאמיתו של דבר כבר בראשית עלילות משה במצרים – בסיפור משה בתיבה – נזכר שיש לו אחות: “וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ” (שם ב, ד), ולאחר שבַּת פרעה מוצאת את התיבה: “וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד?” (שם ז). על פי המסורת אחות זו היא מרים, ואומנם פסוקים במקומות אחרים אינם מוסרים מידע על אחים ואחיות נוספים: “וַתֵּלֶד [יוכבד] לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם” (במדבר כו, נט); “וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם” (מיכה ו, ד); “וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם” (דברי הימים א ה, כט).
בדומה לשני אחיה, חז”ל ראו במרים מנהיגה ממנהיגי העם בנדודיהם במדבר: “שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם, באר, עמוד ענן ומן” (בבלי תענית ט ע”א). על הקשר בין מרים לבאר הפלאית שליוותה את ישראל במדבר למדים מסמיכות פרשיות – מייד לאחר מותה של מרים נזכרת מצוקת מים קשה שתקפה את העם, ולפי חז”ל: “מתה מרים – נסתלקה הבאר” (שם), וביתר שאת בתוספתא: “כל זמן שהייתה מרים קיימת הייתה באר מספקת את ישראל, משמתה מרים… לא היה מים לעדה שנסתלקה הבאר” (יא, א).
גיזרון השם מרים אינו מחוור כל עיקר. רש”י בפירושו לשיר השירים (ב, יג) הסביר שהוא קשור לשורש מר”ר כדי לציין את מרירות השעבוד במצרים. מן הכיוון הנגדי היה מי שחשב שהוא קשור לשורש מר”י במובן ‘מרד’, אולי כדי לציין את ההתנערות משעבוד מצרים; לגיזרון זה קרוב השם המקראי מְרָיָה (ואולי גם מְריבעל). יש מי שסובר שכמו שמות אחרים במשפחת לוי (ראו למשל משה) יש לבקש את הוראת השם מרים במצרית – לפי זה ייתכן שהוא קשור אל המילה המצרית מרא, ‘אהב’, ומכאן שמובנו הוא ‘אהובה’ (ואולי מצטרף לזה שם אלוהות, ‘אהובה על האל’). אחרים גוזרים אותו מן השורש השמי מר”ר, שבאוגריתית זהה הוראתו להוראת השורש בר”ך, ולפי זה הוראת השם היא ‘ברוכה’. כך או כך, אין האפשרויות (אלו ואחרות) יוצאות מידי ספק.
השם מרים מוכר לנו מנוסח המסורה בהגייתו הטברנית בחיריק במ”ם הראשונה: מִרְיָם. ואולם שלל מקורות עתיקים אחרים, ובהם הניקוד הבבלי, תרגום השבעים והנוסח השומרוני למקרא, מוסרים את השם בתנועה a: מַרְים, וסביר להניח שזו הגיית השם המקורית.[1] הגיית השם בתנועה a באות הראשונה ידועה מן הכתיב היווני של הברית החדשה בשם אימו של ישו הנוצרי Μαριαμ (בתעתיק: Mariam), ובמיוחד בגרסה מָריה (Μαρία), בנשילת המ”ם הסופית.[2] הגייה זו ב־a של השם מרים התגלגלה מאוחר יותר גם לערבית של הקוראן.
השם מרים הפך אפוא מוכר למאמיני שלוש הדתות, ולכן רבתה תפוצתו בגרסאות שונות ובקרב דוברי לשונות רבות.
[1] בתנאים מסוימים (ובעיקר: בהברה סגורה לא מוטעמת) התנועות a ו־i נוטות להתחלף. תופעה זו ניכרת הן בנוסח המסורה עצמו (כגון בִּלְעָדַי [בראשית יד, כד] לעומת בַּלְעָדַי [ישעיהו מג, יא]), הן בהשוואה לעדים אחרים (כגון מִלְחמה בנוסח טבריה לעומת מַלְחמה בנוסח בבל). ייתכן כי לתנועה i בשם מרים תרמה גם היו”ד העיצורית בהברה השנייה (כמו בשם מִדְיָן).
[2] לצורת השם ללא מ”ם עשויות להיות סיבות מספר; אפשר שאין זה אלא קיצור רגיל של שם פרטי דוגמת ינַ(א)י מ’יהונתן’ (להצעות אחרות ראו ‘מבחר מקורות’). מרים אחרת הנזכרת בסיפורי ישו היא מרים המִגדלית, שגם בשם המקום שעל פיו היא קרויה (היישוב מִגדל הסמוך לכינרת) תנועת המ”ם היא a ולא i (ביוונית Μαγδαληνή, כלומר Magdalene). התנועה a באה גם בגרסה היוונית של שמה של מרים החשמונאית, הקרויה אצל יוסף בן־מתתיהו Μαριάμη (בתעתיק: Mariame),ובכלל שם זה נפוץ בתנועה a בכתוֹבות ובאיגרות הכתוּבות יוונית מראשית האלף הראשון.
