נושא: שמות פרטיים

שמות ומשמעויות

אביב

במקורה המילה אָבִיב איננה מציינת עונה כלל. רק בימי הביניים – בעברית של חכמי ספרד – החלו להשתמש בה לציון עונת השנה שבין החורף לקיץ, וכך משמעותה הרגילה עד ימינו.
המשך קריאה >>

חידון מה משותף לקבוצות המילים – פתרונות

מילים מתגלגלות

מתנה ונרדפותיה

פורים

המן האגגי

לכאורה המן האגגי מתייחס לאֲגַג מלך עמלק המוכר מספר שמואל א, וכך מוסברת שנאתו ליהודים ושמחתנו במפלתו. ואולם ייתכן שמקור השם 'אגג' הוא שם של אל בפנתאון העֵילמי.
המשך קריאה >>

ל"ג בעומר

בר כוכבא ובר יוחאי

מה היה שמו של מנהיג המרד ביהודה במאה השנייה לסה"נ – בר כוכבא, בר כוזבא, בר כוסבה? ומה אפשר ללמוד מן השמות בדגם 'בן פלוני' או 'בר פלוני' המופיעים בתעודות בנות התקופה?
המשך קריאה >>

מילה נולדת

גמל שלמה ומקור שמו

עניין של סגנון

שם פרטי ושם משפחה – מה קודם

הקדמת שם המשפחה לשם הפרטי נחוצה ברשימות שמיות לפי א"ב. בכל הקשר אחר מומלץ לכתוב את השם הפרטי תחילה.
המשך קריאה >>

פורים

מרבים בשמחה

העברית עשירה למדי באוצר מילותיה בתחום השמחה. עושר זה בא לידי ביטוי באבות דרבי נתן: "עשרה שמות נקראת שמחה, אלו הן: ששון, שמחה, גילה, רינה, דיצה, צהלה, עליזה, חדוה, תפארת, עליצה" (פרק לד).
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר?

שמות שאין להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא: זוהרהילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה.
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

דין השמות העבריים – שמות מקומות ושמות פרטיים  – כדין כל מילה עברית: בראש השם באות בכ"פ דגושות. אבל אחרי מילות השימוש – וכל"ב – יש להגות את העיצורים האלה ללא דגש.
המשך קריאה >>

הגייה

צָהֳרַיִם, נָעֳמִי – הגיית קמץ לפני חטף קמץ

חטף קמץ נהגה לעולם o, ואילו הגיית הקמץ שלפניו שנויה במחלוקת: יש ההוגים קמץ קטן (o) ויש ההוגים קמץ גדול (a).
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

אביגיל

אֲבִיגַיִל הוא שמן של שתי דמויות מקראיות, המוכרת בהן היא אביגיל הכרמלית (על שם היישוב כרמל שבמדבר יהודה), אשת נבל שלימים נעשתה לאחת מנשותיו של דוד. ​
המשך קריאה >>

.

כלל א – משקל פֶּעֶל

בנטייתם של שמות במשקל פֶּעֶל[1] בא חיריק כנגד הסגול הראשון כשההברה סגורה. למשל: בֶּגֶד בִּגְדִּי,[2] דֶּגֶל דִּגְלוֹ, וֶשֶׁט וִשְׁטוֹ, צֶדֶק צִדְקָהּ, שֶׁלֶג שִׁלְגִּי [3], תֶּקֶן תִּקְנוֹ, מֶלַח מִלְחֵנוּ, שֶׁטַח שִׁטְחָם, דֶּשֶׁא דִּשְׁאֲךָ, בֶּכֶה בִּכְיוֹ [4].
כשפ' הפועל היא מן אהח"ע, בא פתח כנגד הסגול הראשון. למשל: אֶרֶץ אַרְצִי [5], עֶבֶד עַבְדּוֹ, חֶבֶל חַבְלוֹ [6].

יוצאים מן הכלל:

  1. אף על פי שפ' הפועל של השמות שלהלן אינה מן אהח"ע, בא בהם בנטייה פתח ולא חיריק: גֶּבֶר, גֶּפֶן, גֶּרֶב, גֶּרֶם, דֶּלֶת, דֶּרֶג, דֶּרֶךְ, וֶרֶד, זֶרַע, טֶנֶא, טֶרֶף, טֶרֶשׁ, יֶלֶד, יֶרַח, כֶּבֶל, כֶּלֶב, כֶּסֶף, כֶּרֶם, כֶּרַע, לֶחֶךְ, לֶחֶם, מֶלֶךְ, נֶפֶשׁ, סֶלַע, סֶרֶן, פֶּלֶג, צֶלֶם, צֶלַע[7], צֶמֶר, קֶדֶם[8], קֶלַע, קֶסֶת, קֶרַח, קֶרֶן, קֶרֶס, קֶרֶשׁ, קֶרֶת, קֶשֶׁת, רֶגֶל, רֶחֶם, שֶׁוַע, שֶׁלֶו, שֶׁמֶן, תֶּלֶם. למשל: דֶּרֶךְ דַּרְכִּי, זֶרַע זַרְעוֹ.
  2. השמות האלה נוטים בסגול: הֶגֶה הֶגְיָם, חֶלֶד חֶלְדִּי, נֶגֶב נֶגְבִּי, נֶגֶד נֶגְדּוֹ, נֶכֶד נֶכְדָּם. כך גם חֶבֶר חֶבְרֵי־(דיון).
  3. השמות האלה נוטים גם בפתח וגם בסגול: הֶבֶל הֶבְלוֹ או הַבְלוֹ, חֶדֶר חַדְרִי או חֶדְרִי. צורת הנסמך של חֶדֶר: חֲדַר־ וגם חֶדֶר־.[9]
  4. שם המספר שֶׁבַע בא בשווא לפני ־עֶשְׂרֵה ומֵאוֹת: שְׁבַע עֶשְׂרֵה, שְׁבַע מֵאוֹת.

הערה: צורת הרבים של השמות האלה היא במשקל פְּעָלִים. בנטייה – בצורות שהקמץ אינו מתקיים בהן דהיינו בנסמך ובצורות בעלות כינויי הנוכחים והנסתרים – פ' הפועל מנוקדת כבנטיית היחיד. למשל: דֶּגֶל דְּגָלִים דְּגָלֶיהָ דִּגְלֵי־ דִּגְלֵיכֶם, זֶרַע זְרָעִים זַרְעֵי־, נֶכֶד נְכָדִים נֶכְדֵיהֶם. צורת הרבים של שמות אחדים היא במשקל פְּעָלוֹת, ובכל נטייתה הקמץ משתנה לשווא ופ' הפועל מנוקדת כבנטיית היחיד, כגון אֶרֶץ אֲרָצוֹת אַרְצוֹת־ אַרְצוֹתַי. מן השמות נֶזֶק, נֶטַע, פֶּסֶל יש גם צורת רבים במשקל פְּעִילִים: נְזִיקִין לצד נְזָקִים, נְטִיעִים לצד נְטָעִים, פְּסִילִים לצד פְּסָלִים.

[1] רשימת השמות במשקל פֵּעֶל – ראו משקל פֵּעֶל.
[2] במקרא בדל"ת רפה; אבל יֶקֶב יִקְבוֹ בלי דגש כבמקרא.
[3] שמות פרטיים אינם כפופים לכלל, ואפשר שיבוא בהם פתח במקום חיריק, כגון שַׁלְגִּי, מַלְחִי, על דרך פַּרְצִי.
[4] עיינו גם כללי משקל פְּעִי, פֶּעִי.
[5] בשם אֶרֶץ הבא אחרי ה"א הידיעה הסגול שמתחת לאל"ף משתנה לקמץ: הָאָרֶץ.
[6] בנטיית הרבים חַבְלֵי־(כביסה), והשוו חֶבְלֵי־(משיח) מן השם חֵבֶל במשמע כְּאֵב (ראו משקל פֵּעֶל).
[7] צֶלַע – זו הצורה גם בנפרד (שלא כבמקרא: צֵלָע).
[8] בה"א המגמה: קֵדְמָה. שם התואר קִדְמִי.
[9] במקרא צורת הנסמך בשווא גם בשמות האלה: הֶבֶל הֲבֵל־, זֶרַע זְרַע־, נֶטַע נְטַע־, וכן סַחַר סְחַר־.

שמות ומשמעויות

אדל ושמות שאולים אחרים

לכל העמים יש שמות מושרשים שבאו מלשונות אחרות, וגם ליהודים יש שמות כאלה. מקורם במגע עם לשונות אחרות בארצות הגלות.
המשך קריאה >>

.

כלל ד – שמות הגזורים משם פרטי המסתיים בפתח

1. שמות פרטיים המסתיימים בפתח ובתי"ו – שם הייחוס הנגזר מהם מנוקד בקמץ והתי"ו בו רפה. למשל: אֵילַת, אֵילָתִי, צְפַת, צְפָתִי, צָרְפַת צָרְפָתִי צָרְפָתִית.

2. השמות אשכנזיספרדי (הנגזרים משמות המסתיימים בפתח: אַשְׁכְּנַז, סְפָרַד) מנוקדים או בפתח ובדגש (לפי כלל א) או בקמץ: אַשְׁכְּנַזִּי או אַשְׁכְּנָזִי, סְפָרַדִּי או סְפָרָדִי.

שמות ומשמעויות

איתי

השם אִתַּי מתפרש כבעל הרכיב אֵת 'עִם', כמו בלשון הסיפור על מרד אבשלום "וְאֶת־אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם" ואומנם בנטיית מילת היחס אֵת יש חיריק ודגש: אִתִּי, אִתּוֹ וכו'.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

איתן

על פי הדעה המקובלת השורש של איתן הוא ית"ן, והוא מקביל לשורש הערבי ות"ן שמשמעו 'נצחי', 'מתמיד'. על כן יש שפירשו "לאיתנו" – 'להרגלו', 'למצבו הקבוע'.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

ליזה, בֵּטִי ופסיה – כולן אלישבע

שמות עבריים רבים היו לשמות בין־לאומיים בזכות דמויות מן התנ"ך ומן הברית החדשה, אבל רק למעטים מהם גלגולים מגוונים כגלגולי השם אֱלִישֶׁבַע.
המשך קריאה >>

.

הקדמה

כללי הכתיב החדשים קובעים את הכתיב העיקרי של העברית בימינו, הוא הכתיב המלא (התקני). כתיב זה נועד לשמש בעיקר בכתיבה בלא ניקוד, אך גם בכתיבה בניקוד חלקי ואף מלא במידת הצורך.

הכללים מסדירים את כתיבת הווי"וים והיו"דים לשם ציון חלק מן התנועות ולשם הבחנת עיצורים מתנועות.[1]

לצד הכתיב המלא יוסיף ויתקיים הכתיב הדקדוקי המנוקד – מיסודו של דוד ילין – הנוהג בעיקר בטקסטים מן המקורות ובשירה. כלל בסיסי הוא שכל אות הנכתבת בכתיב הדקדוקי הזה, נכתבת גם בכתיב המלא. בגוף הכללים שולבו הנחיות לכתיבת אימות קריאה לפי מבנה המילה, כלומר כאלה הנכתבות גם בכתיב הדקדוקי.

הכללים שלהלן אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, הנכתבים לעיתים קרובות חסר במקום שהכללים מחייבים מלא, ובמיוחד על שמות פרטיים בעלי מסורת כתיב המשתלשלת לאורך הדורות, כגון יעקב, משה, אהרן, כהן, יהושע, נעמי, שלמה, ירושלים.

הערה למעיינים: כשיש צורך להבהיר לאיזו מילה הכוונה, מובאת המילה בסוגריים בניקוד, בדרך כלל בכתיב הדקדוקי.

[1] אין הכללים דנים בנסיבות כתיבתן של האותיות אל"ף וה"א כאימות קריאה.
האות אל"ף עשויה להיכתב כאם קריאה כשהיא שורשית, כגון ראש, ראשון, ראשית, ראשי (רָאשִׁי), יצוא, מצא, הביא, גיא, וכן צוָּואר צוְּוארי־, היא, הוא, נא ועוד. לעיתים היא נכתבת לציון התנועה a, למשל במילה כאן, ובעיקר לפני ־ַי סופית, כגון בנאי, חקלאי, כדאי, תנאי, ובסופי מילים שמקורן בארמית, כגון דווקא, סבא. גם במילים לועזיות יכולה אל"ף לציין את התנועה a, בעיקר במילים קצרות כגון פארק.
האות ה"א נכתבת כאם קריאה בסוף מילה, כגון בנה (בָּנָה), בונה (בּוֹנֶה), בנה (בְּנֵה), היה (הָיֹה), פה (פֶּה, פֹּה).

שמות ומשמעויות

אִילְאִיל

שמות ומשמעויות

אֶלְעָד

את השם אֶלְעָד נהוג לפרש כשם תאופורי (כלומר שם שכלול בו שם או כינוי של האל) בעל שני רכיבים: אל ועד. לכאורה שני רכיביו ידועים וברורים, אולם בעיית דקדוק מקשה על ההבנה שעד פירושו נֶצַח.
המשך קריאה >>

שבועות

בועז

השם בֹּעַז נזכר בתנ"ך בשני הקשרים: שמו של אחד משני עמודי התווך במקדש שלמה ושמו של אחד מגיבורי מגילת רות – קרובו של אלימלך וגואלהּ של רות. אך מה משמעותו של השם?
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

בנימין

שמות ומשמעויות

גיל וגילה

מן השורש גי"ל נגזרים בימינו כמה שמות פרטיים בעברית – לבנים ולבנות: גִּיל, גִּילָה, גִּילַת, יָגֵל, יָגִיל, תָּגֵל, תָּגִיל, גִּילִי. וייתכן שגם השם המקראי אֲבִיגַיִל שייך לכאן.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

דולב

שמות ומשמעויות

דורון

המילה דורון, הנרדפת למילה מתנה, הגיעה ללשון חכמים מן היוונית. בימינו היא משמשת בעיקר שם פרטי ושם משפחה.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

דניאל

הגיית השם המקראי שונה במקצת מהגייתו הרגילה היום: כיום הוא נהגה לרוב לפי רכיביו –  דָּנִיאֵל (Dani’el), אולם הניקוד במקרא מורה לנו להגותו דָּנִיֵּאל (Daniyyel).
המשך קריאה >>

.

כלל יג – הקמץ לפני סיומות

1. הקמץ מתקיים בצורות שבהן הוא בא לפני הסיומות ־ִי (־נִי), ־ִית, ־וּת, ־ִיָּה.

דוגמאות:
לפני הסיומת ־ִי (־נִי): אֶמְצָעִי [ש"ת] אֶמְצָעִית אֶמְצָעִיּוֹת, אֶמְצָעִי [ש"ע] אֶמְצָעֵי־, חַקְלָאִי [ש"ת] חַקְלָאִיִּים, כְּנָפִי כְּנָפִיִּים, עֲמָמִי עֲמָמִיִּים, צְבָאִי צְבָאִיִּים, רָאשִׁי רָאשִׁיִּים; רוּחָנִי רוּחָנִיִּים.
לפני הסיומת ־ִִית: זָוִית זָוִיתוֹ זָוִיּוֹת, חֲצָאִית חֲצָאִיּוֹת.
לפני הסיומת ־וּת: אֶמְצָעוּת אֶמְצָעוּתוֹ, גָּלוּת גָּלוּת־ גָּלוּתֵנוּ גָּלוּיוֹתֵינוּ, דַּיָּנוּת דַּיָּנוּתוֹ, חָזוּת חָזוּתְכֶם, חַקְלָאוּת חַקְלָאוּת־, מְלָאכוּתִי מְלָאכוּתִיִּים, רָשׁוּת רָשׁוּיוֹת.
אבל אַלְמָנוּת אַלְמְנוּתָהּ אַלְמְנוּתָם.
לפני הסיומת ־ִִיָּה: חָזִיָּה [מן חָזֶה] חָזִיַּת־, מֶרְכָּזִיָּה מֶרְכָּזִיּוֹתֵיהֶם, עַגְבָנִיָּה עַגְבָנִיּוֹת־.[1]
כן הקמץ מתקיים לפני הסיומת ־ִִיּוּת (הבאה בשמות מופשטים הגזורים משמות בסיומת ־ִי). למשל: אַכְזָרִיּוּת[2] אַכְזָרִיּוּתָם, אֶמְצָעִיּוּת אֶמְצָעִיּוּתְכֶם, עֲמָמִיּוּת עֲמָמִיּוּתָם, צְבָאִיּוּת צְבָאִיּוּתְכֶם, רוּחָנִיּוּת רוּחָנִיּוּתוֹ.

2. בשמות ייחוס של עמים ומשפחות וכדומה, המסתיימים ב־ִי, הקמץ מתקיים בכל הברה שהיא (על פי מָכִירִי, עֲמָלֵקִי וכדומה הבאים במקרא). למשל: דָּוִידִי, לְבָנוֹנִי, תָּבוֹרִי, תֵּל־אָבִיבִי.

יוצאים מכלל זה: יִשְׂרְאֵלִי, יִשְׁמְעֵאלִי, גְּלִילִי (לצד גָּלִילִי).

[1] ראו גם כלל ד – קמץ שלפני ההברה הסמוכה לטעם.
[2] במקרא אַכְזְרִיּוּת.

סוכות

הדס

על אף שלל ההקשרים שההדס נזכר בהם במקורות העברית הקלסית, אין כל ספק כי הוא קנה את פרסומו דווקא מן המקום שלא ננקב שמו במפורש – הציווי על נטילת ארבעה מינים בחג הסוכות.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

הלל

השם הלל גזור מן השורש הל"ל, והרי שהוא עשוי לצאת לשתי הוראותיו של השורש: במשמעות 'שבח' (כמו הַלֵּל ותְּהִלָּה) או במשמעות 'אור' (כמו הִלָּה, יָהֵל ו־תָּהֵל).
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

זוהר

זֹהַר מציין בדרך כלל אור ייחודי, בוהק ומנצנץ, אולי בהשפעת ההקשר בנבואת יחזקאל: "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה אֵשׁ – מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ, וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה".
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

חגי

השם המקראי חַגַּי קרוב אל שמות אחרים בתנ"ך: חַגִּי וחַגִּיָּה לבנים וחַגִּית לבת. עניינם של השמות אחד – המילה חַג.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

חוה

לשם הראשון של אישה בתנ"ך, חַוָּה, ניתנו שני פירושים – האחד מלשון חיים והאחר מן חִוְיָא (נחש בארמית).
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

טל וחברות

הטל נזכר בפרקי השירה שבתורה כסמל ברכה וחיים. שורש המילה טַל (ברבים טְלָלִים) משותף לעברית, לארמית, לערבית, לגֵעְז (אתיופית עתיקה) ועוד.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

יאיר ואורי

השורש או"ר, בדומה לשורש רנ"ן, העניק לעברית ימינו מספר גדול של שמות פרטיים: אור, אורי, אורה, אורית, יאיר, מאיר, נאור, מאור, ליאור, אורלי הם רק חלק מהם.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

יוּבַל

יובל הוא שם בנו של למך וגם מילה הנזכרת בברכה יפה מדברי הנביא ירמיהו: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו".
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

יַהַב

יַהַב הוא שם מחודש, ואף המילה יַהַב מאוחרת היא. מה פירוש השם הזה ומה מקורו?
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

יהלי

השם יהלי נפוץ למדי בדורות האחרונים; הוא ניתן לבנים וגם לבנות. לעיתים קרובות צורת הכתיב 'יהלי' מעוררת תהייה: איך להגות את השם – Yali, Yahli ,Yaheli או בדרך אחרת?
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

יונתן ויהונתן

הצורה המקורית של השם היא כנראה יהונתן, כלומר "ה' נתן". הצורה יְהוֹ עשויה להתקצר לצורה יוֹ, וכך נוצר השם יונתן.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

יערה

את השם יַעְרָה אנו פוגשים לראשונה במקרא כשם אחד מצאצאי שאול המלך ובנו יהונתן (דברי הימים א ט, מב). בימינו השם יַעֲרָה הוא כמובן שם לבנות בזכות סיומת הנקבה ־ָה.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

ירון, רוני ורונן

השורש רנ"ן הוא מן השורשים שהעניקו לעברית ימינו את מספר השמות הפרטיים הגדול ביותר: ירון, רוני, רינה, רון, רן, רונן, רונית, רנן ורננה הם רק חלק מהשמות.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

יששכר

השם יששכר מופיע במקרא ארבעים ושלוש פעמים. בכולן הוא כתוב בשתי שי"נים, ואולם ניקודו הוא יִשָּׂשכָר – השי"ן השנייה בלא ניקוד כלל. ניקוד זה בא לומר שאין להגות את השי"ן השנייה, כאילו כתוב יִשָּׂכָר בשי"ן אחת.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

כֹּהֵן ולֵוִי

מן השורש כה"ן נגזרה בעברית המילה המופשטת כהונה. בלשון חכמים כהונה היא גם 'ציבור הכוהנים' או 'מעמד הכוהנים' כפי שלְוִיָּה (בלי ניקוד לווייה) היא 'בני לוי' או 'מעמד בני לוי'.
המשך קריאה >>

.

5 – פסיק להפרדת תמורה

תמורה תופרד משאר המשפט בפסיק (או בפסיקים). למשל:
(1) ר' אברהם בן עזרא, המדקדק והפרשן הגדול, היה בקי גם בחוכמת התכונה.
(2) בשתי הזרועות של הרשות המחוקקת, הסנט ובית הנבחרים, יש רוב להצעת החוק.
(3) בלשון המקורות פַּגִּים הם פירות, בייחוד תאנים, שלא הבשילו די צורכם.
(4) המחבר מוביל את גיבורת ספרו, ילדה סקרנית ואמיצה, במסע דמיוני רב תמורות ומאורעות.

אבל אם התמורה קצרה או צמודה במהודק אל שלפניה או כאשר בא שם תפקיד ואחריו שם עצם פרטי – לא תופרד התמורה בפסיקים. למשל:
(5) מנדלסון הפילוסוף היה סבו של מנדלסון המלחין.
(6) יוסף מוקיר־שבת היה לו בשכונתו נוכרי אחד שנכסיו מרובים ביותר.
(7) המדקדק והפרשן הגדול ר' אברהם בן עזרא היה בקי גם בחוכמת התכונה.
(8) נשיא המדינה הראשון ד"ר חיים ויצמן היה מדען חשוב.

(לדרך אחרת של הפרדת תמורה ראו קווים מפרידים ב.)

שמות ומשמעויות

ליאת

השם ליאת לבנות הוא שם חדש יחסית בשמי העברית. הוא מורכב מהמילית לִי ומכינוי הגוף אַתְּ, וכך הוא מורה על הקשר ההדוק שחשים ההורים כלפי התינוקת הנולדת.
המשך קריאה >>

חנוכה

מאור

כבר בפסוקי התנ"ך הראשונים פוגשים במָאוֹר ומְאוֹרוֹת: "אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים" (בראשית א, טז). לבד מכינוי לגרמי השמיים, במקורות העברית אפשר למצוא את מאור גם בתוארי כבוד, בשמות מועדים, בלשון הברכות ובמטבעות לשון יום־יומיים.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

מעיין, עינת וענת

מצורת הרבים של עין עֲיָנוֹת נוצר בגזירה לאחור השם עֲיָנָה. השם עֵינַת – אפשר שיצרו אותו מצורת היחיד עין בתוספת ת' הנקבה, ואפשר שגזרוהו לאחור מצורת הנסמך עֵינוֹת.
המשך קריאה >>

פורים

מרדכי

מקורו של השם מרדכי בשם האל מַרדוּך – האל הראשי של בבל. בתנ"ך האל הזה נקרא מְרֹ(א)דַךְ והוא מכונה בֵּל (צורתה האכדית של המילה בַּעַל – 'אדון').
המשך קריאה >>

שבועות

מַתָּן

השם מַתָּן ניתן לעיתים קרובות לילדים שנולדו סמוך לחג השבועות – חג מתן תורה. המילה מתן משמשת גם כשם פעולה, כמו 'נתינה', וגם מילה נרדפת למתנה.
המשך קריאה >>

חנוכה

נוגה

לשוננו עשירה בשורשים הקשורים לתחום האור, ובהם זרח, בהק, נצץ ונצנץ, בהר, זהר, ברק, קרן. אליהם מצטרף השורש נגהּ אשר ממנו גזורים השם נֹגַהּ (בלי ניקוד: נוגה) והפעלים נָגַהּ והִגִּיהַּ.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

נועה

שמות ומשמעויות

נופר

מקור השם נופר בסנסקריט. בלשון זו המילה nīlōtpala מורכבת, ככל הנראה, משני יסודות: nīlu – כחול, utpala – פרח, ובפרט פרח מים, פרח לוטוס.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

נִיר

המילה ניר מקורה בתנ"ך, כגון בנבואת ירמיהו: "נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים" (ד, ג). למילה זו ניתנו כמה הסברים: שדה חרוש, שדה שנועד לחרישה, תלם שנחרש.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

עדי

עֲדִי הוא 'תכשיט', 'פריט לבוש המשמש לנוי'. בתורה הוא בא בהקשר כללי: "וְלֹא שָׁתוּ [=שמו] אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו" (שמות לג, ד), ובנביאים ובכתובים הוא נזכר כתכשיט לנשים דווקא, כך למשל בקינתו המפורסמת של דוד: "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל… הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן" (שמואל ב א, כד). מן הפסוקים נראה שעדי הוא מילה כללית לתכשיט, ולא תכשיט מסוג מסוים.
המשך קריאה >>

ל"ג בעומר

עומר

המילים המקראיות 'עומר' ו'אלומה', הלקוחות משדה השיבולים, הפכו לשמות פרטיים בדורותינו. לצידן נפוץ כיום גם השם המקראי הוותיק עָמְרִי, שניתנו לו כמה פירושים.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

עידו ועודד

שמות ומשמעויות

עלמה

השם עַלְמָה הוא מן השמות החביבים על הורי הבנות בדור האחרון – משמעות המילה היא 'נערה', 'אישה צעירה'. מילה זו מוכרת כבר מן התנ"ך, ואולם אין זה מקורו היחיד של השם.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

פנחס

בתנ"ך השם פינחס כתוב כמעט תמיד ביו"ד, ואילו בימינו נוהגים לכתוב פנחס. ומה משמעות השם? בעבר שיערו שמשמעו 'פִּי נָחָשׁ', כיום מקובל לזהותו עם השם המצרי פּא־נחסי שמשמעו 'הכושי', 'הנובי'.​

המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

רותם

הרותם אומנם מוכר היטב לעוברי הדרכים לאורכה של שפלת החוף, אך הוא אופייני בעיקר לחולות המדבר וכך הוא נזכר בפסוקי התנ"ך.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

רעות

המילה רֵעוּת עניינה חברות וידידות, והיא נעשתה שם נפוץ לבנות בעשורים האחרונים. השם הכללי רֵעוּת מורכב מהמילה רֵעַ המקראית והסיומת ־וּת לציון שם מופשט.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

שׁוֹן, ז'אן ואיוון שהם יוחנן

השם יוחנן הוא ביסודו משפט שנושאו הוא האל: ה' חָנַן. ממנו התגלגלו השמות המוכרים מלשונות אירופה השונות: ג'ון, גֵ'יין, ז'אן, ח'וּאָן, ג'וֹבָנִי, שׁוֹן, יוהאן, איוון ויאן.
המשך קריאה >>

עברית לשבת

פרשת פינחס – פנחס או פינחס?

שמות ומשמעויות

שַׁחַר

המילה המקראית שחר לציון דמדומי הבוקר משותפת ללשונות שמיות רבות. בטקסטים באוגריתית ובפניקית שחר הוא שמו של אל הזריחה, וגם באכדית מוכר אל ששמו ועניינו דומים.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

שי

המילה שי, הנרדפת למילה מתנה, היא מילה מקראית נדירה המיוחדת ללשון השירה. יש הקושרים בין שי ובין השם שילה.
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

שרה, רבקה, רחל ולאה

השמות הרווחים שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל ולֵאָה הם כידוע שמות 'ארבע האימהות' של עם ישראל. בכל הדורות נקראו בנות על שם הדמויות הידועות והסמליות האלה, אך מה פירוש השמות עצמם?
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

שרון

השרון נזכר בתנ"ך בהקשר של יופי ופריחה: "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן" (ישעיהו לה, ב), "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים" (שיר השירים ב, א).
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

תום

השם תום (תומס) מקורו בלשונות שמיות – עברית וארמית; משם הוא נשאל ללשונות אירופה, ובדור האחרון "חזר" לעברית, אך נתפס בעיני הדוברים כשייך לשורש תמ"ם ולא לשורש תא"ם כבמקור.
המשך קריאה >>