נושא: הגייה

מטבעות לשון

ויהי מה

מטבעות לשון

כמה שנאמר

במרכז ההגדה ניצב סיפור יציאת מצרים המבוסס על דרשות וביאורים לפסוקים מן התורה – הביטוי כְּמָה שֶׁ־ זהה במשמעו לביטוי כְּמוֹ שֶׁ־, אך ההגייה היא בקמץ רגיל שתנועתו a. כלומר ההגייה הנכונה היא Kema.

המשך קריאה >>

מה הצורה הנכונה

סלסילה או סלסלה?

שגיאות נפוצות

אני אביא או אני יביא? על צורות עתיד מדבר

גם וגם

קָצָר וקָצֵר

מילים מתגלגלות

רשות, מועצה ועירייה

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

מה ההבדל

נוֹכֵחַ ונוֹכָח

שגיאות נפוצות

נראָה ונראֶה

שגיאות נפוצות

הִכּיר ומַגיע, הֵבין ומֵביא

המכנה המשותף

עבודת האדמה: יוגב, ניר, עידית, שלחין

המכנה המשותף

מילים של אור: נהורנות, אורון, מבהק, נצנצים, זהרורים

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

המכנה המשותף

עברית בים ועל החול החם: רכיכה, צדפה, שונית, תמנון

הגייה

שיפון

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

ט"ו בשבט

פרחים ויין לחג האביב: כליל החורש, צהרון מצוי

שגיאות נפוצות

מתוֶוכֶת או מתוַוכַת?

הגייה

צדף וצדפה

מה הצורה הנכונה

ליהנות או להנות?

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

הגייה

בדואי ובדווי

הגייה

הגיית הצירי המלא

שגיאות נפוצות

חוּלוֹן או חוֹלוֹן?

הגייה

תּוֹקְפָן

כתיב וניקוד

על הניקוד

שגיאות נפוצות

שְׁדֵרוֹת או שְׂדֵרוֹת?

הגייה

בְּפועל או בַּפּועל?

שגיאות נפוצות

סינר או סינור?

שגיאות נפוצות

מזרן או מזרון?

מה ההבדל

מַצִּית ומַצָּת

גם וגם

חִכִּיתִי וחִכֵּיתִי

יחיד ורבים

מִדְרְחוֹב ברבים

שגיאות נפוצות

לנסוע או ליסוע?

מטבעות לשון

ודוק

גם וגם

הִדַּרְדֵּר או הִתְדַּרְדֵּר?

הגייה

קַנְיוֹן או קֶנְיוֹן?

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

הגייה

צָהֳרַיִם, נָעֳמִי – הגיית קמץ לפני חטף קמץ

הגייה

כפר סבא

.

2.4.8 בגדכפ"ת אחרי תיבה המסתיימת בתנועה

בגדכפ"ת בראש תיבה דגושות גם כשהתיבה באה אחרי נסמך או אחרי מילת יחס או אחרי מילית המסתיימים בתנועה. למשל: כְּלֵי בַּיִת, לִפְנֵי בּוֹאוֹ, דּוּ־כִּוּוּנִי, אִי־בְּהִירוּת, לֹא־פָּעִיל.

יוצאים מן הכלל: הצירוף 'לא כלום' וצירופים כגון 'לפני כן', 'אחרי כן', 'כמו כן', 'אף על פי כן', '(ה)לא כן'.

.

כלל ד – משקל פֹּעֶל

בנטיית היחיד של השמות הסגוליים בא קמץ קטן כנגד החולם החסר וע' הפועל בשווא (ע' הפועל גרונית – בחטף קמץ ולפני שווא בקמץ קטן). למשל: אֹזֶן אָזְנֵךְ, כֹּתֶל כָּתְלִי, קֹדֶשׁ קָדְשׁוֹ; זֹהַר זָהֳרֵנוּ זָהָרְכֶם, פֹּעַל פָּעֳלִי פָּעָלְךָ, תֹּאַר תָּאֳרֵךְ תָּאָרְךָ.
צורת הרבים של שמות אלו היא במשקל פְּעָלִים. בצורות הנסמך ובצורות בעלות כינויי הנוכחים והנסתרים הקמץ בע' הפועל משתנה לשווא ובא קמץ קטן בפ' הפועל. במקרים אלו כשע' הפועל גרונית בא בה חטף קמץ. למשל: כְּתָלִים כְּתָלֶיהָ כָּתְלֵי־ כָּתְלֵיכֶם, קְבָצִים קְבָצָיו קָבְצֵי־, רְבָעִים רָבְעֵי־(העיר), נְהָלִים נְהָלֵינוּ נָהֳלֵי־ נָהֳלֵיהֶם, חֳדָשִׁים חֳדָשַׁיִךְ חָדְשֵׁי־.
במקרים אחדים צורת הרבים היא פְּעָלוֹת ונטייתה בקמץ קטן ובשווא, כגון גְּרָנוֹת גָּרְנוֹת־ גָּרְנוֹתַי.

הערות

  1. תנו דעתכם: את הקמץ בפ' הפועל הוגים o גם בצורות הנוטות של שמות שע' הפועל שלהם גרונית, כגון פָּעֳלִי פָּעֳלָם פָּעָלְכֶם פָּעֳלֵי־ פָּעֳלֵיכֶם.
    במסורת הספרדית נהגה קמץ זה a, כדין קמץ בהברה פתוחה.
    במקרא מצויות גם הצורות תֹּאֲרוֹ, פֹּעֲלוֹ.
  2. בנטייתם של שמות אחדים ממשקל פֹּעֶל וההולכים אחריו נוהג הקיבוץ בצד הקמץ הקטן (שהוא עיקר), למשל: חֻמְצוֹ, עֻקְצוֹ, קֻמְצוֹ, מַשְׂכֻּרְתּוֹ, מַתְכֻּנְתּוֹ, מַרְכֻּלְתִּי, חֻמְרֵי־(בית הלל).[1]
  3. שמות אחדים במשקל פֹּעֶל נוטים בחיריק (לעיתים לצד נטייה בקמץ קטן): אֹמֶר אִמְרֵי־(שפר), נֹכַח נִכְחוֹ, שֹׁקֶת שִׁקְתוֹת־; מן העברית החדשה: עֹמֶק עִמְקֵי־(ליבו), רֹשֶׁם רִשְׁמֵי־(מסע).
    במקרא גם: בֹּסֶר בִּסְרוֹ, חֹזֶק חִזְקִי לצד חָזְקֵנוּ, חֹצֶן חִצְנוֹ לצד חָצְנִי.
  4. צורת הרבים של אֹהֶל היא אֹהָלִים וגם אֳהָלִים.
  5. צורת הרבים של קֹדֶשׁ ושל שֹׁרֶשׁ היא קֳדָשִׁים וגם קָדָשִׁים, שֳׁרָשִׁים וגם שָׁרָשִׁים. המילים קָדָשִׁים ושָׁרָשִׁים נהגות בקמץ קטן בפ' הפועל.
    במסורת הספרדית נהגים שמות אלו בקמץ גדול.
  6. צורת הרבים של בֹּהֶן – בְּהוֹנוֹת, ושל נֹגַהּ – נְגוֹהוֹת.
  7. צורת היחיד בֹּטֶן – מן בָּטְנִים – מותרת (לצד בָּטְנָה בָּטְנֶה שבמילונים ובספרות, בעיקר במשמעות "פיסטוק").

שבועות

בועז

משמעות השם בועז אינה ברורה, אך מקובל לקשור אותו אל המילה עֹז. על שם העמוד בֹּעַז במקדש כותב רד"ק בפירושו: "ובועז לשון עוז, והיא מלה מורכבת – בו עז – כלומר שיתן האל בו עוז וקיום".
המשך קריאה >>

שמות ומשמעויות

יששכר

פורים

מרדכי

מקורו של השם מרדכי בשם האל מַרדוּך – האל הראשי של בבל. בתנ"ך האל הזה נקרא מְרֹ(א)דַךְ והוא מכונה בֵּל (צורתה האכדית של המילה בַּעַל – 'אדון').
המשך קריאה >>

עברית לשבת

פרשת האזינו – אָזְלַת יָד