בחור ובחורה
המילים בחור ובחורה רגילות על לשונם של דוברי העברית בימינו. עיון במקורותיהן מלמד ששאלת דקדוקן אינה פשוטה כלל ועיקר.
המשך קריאה>>המילים בחור ובחורה רגילות על לשונם של דוברי העברית בימינו. עיון במקורותיהן מלמד ששאלת דקדוקן אינה פשוטה כלל ועיקר.
המשך קריאה>>עָרוּם (בתנועת u) הוא 'בעל עורמה', ואילו עָרֹם או עֵירֹם (בתנועת o) הוא 'בלי בגדים'.
בנטייה שלושת שמות התואר נוטים בתנועת u.
כיאה לדמות מקראית כה נערצת, מֹשֶׁה הוא מן השמות הנפוצים בקרב דוברי עברית. על הרמב"ם, ר' משה בן מיימון, דמות נערצת נוספת ומאוחרת בהרבה, נאמרה המליצה "ממשה עד משה לא קם כמשה".
המשך קריאה>>פָּעוֹט (בחולם) הוא ילד קטן, ילד שכבר אינו תינוק, בנקבה פָּעוֹטָה וברבים פָּעוֹטוֹת. לעומת זאת פָּעוּט (בשורוק) הוא שם תואר שפירושו 'קטן', 'מועט' או 'חסר חשיבות'.
המשך קריאה>>שלושת הביטויים לוט, רצ"ב ומצ"ב משמשים לציון דבר המצורף למכתב. מה מסתתר מאחוריהם?
המשך קריאה>>בימינו משמשות שתי הצורות: 'הנר דולק' ו'הנר דלוק', ואף 'הטלוויזיה דולקת' ו'הטלוויזיה דלוקה' – ושתי הדרכים כשרות לשימוש.
המשך קריאה>>מָנוי – האדם שנמנֶה על רשימה או דבר, כלומר משתתף בו (subscriber).
מינוי – פעולת ההרשמה (subscription).
בסידורים רבים נמצא בברכת החודש "וְתִתֵּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִים" בשורוק ובכ"ף רפה (במקום אֲרֻכִּים). מה ההסבר?
המשך קריאה>>בניין קל – ע"ו וע"י | |||
פָּעַל | פָּעֵל | פָּעֹל | |
עבר | קַמְתִּי[1] | מַתִּי | בֹּשְׁתִּי |
קַמְתָּ, קַמְתְּ | מַתָּ, מַתְּ | בּשְׁתָּ, בֹּשְׁתְּ | |
קָם,קָמָה | מֵת, מֵתָה | בּוֹשׁ, בּוֹשָׁה | |
קַמְנוּ | מַתְנוּ | בֹּשְׁנוּ | |
קַמְתֶּם-ן | מַתֶּם-ן | בָּשְׁתֶּם-ן | |
קָמוּ | מֵתוּ | בּוֹשׁוּ | |
הווה | קָם, קָמָה | מֵת, מֵתָה | בּוֹשׁ, בּוֹשָׁה |
קָמִים, קָמוֹת | מֵתִים, מֵתוֹת | בּוֹשִׁים, בּוֹשׁוֹת | |
בינוני פָּעוּל | לוּט, לוּטָה | ||
לוּטִים, לוּטוֹת | |||
עתיד | ע"ו | ע"י | |
אָקוּם | אָשִׂים | אֵבוֹשׁ | |
תָּקוּם, תָּקוּמִי | תָּשִׂים, תָּשִׂימִי | תֵּבוֹשׁ, תֵּבוֹשִׁי | |
יָקוּם, תָּקוּם | יָשִׂים, תָּשִׂים | יֵבוֹשׁ, תֵּבוֹשׁ | |
נָקוּם | נָשִׂים | נֵבוֹש | |
תָּקוּמוּ, תָּקֹמְנָה[2] | תָּשִׂימוּ, תָּשֵׂמְנָה[2] | תֵּבוֹשׁוּ, תֵּבֹשְׁנָה[2] | |
יָקוּמוּ, תָּקֹמְנָה[2] | יָשִׂימוּ, תָּשֵׂמְנָה[2] | יֵבוֹשׁוּ, תֵּבֹשְׁנָה[2] | |
ציווי | קוּם, קוּמִי | שִׂים, שִׂימִי | בּוֹשׁ, בּוֹשִׁי |
קוּמוּ, קֹמְנָה[2] | שִׂימוּ, שֵׂמְנָה[2] | בּוֹשׁוּ, בֹּשְׁנָה[2] | |
שם הפועל | לָקוּם | לָשִׂים | לֵבוֹשׁ |
בניין קל – ע"ע | ||
פעלים "פעילים" | פועלי מצב | |
עבר | סַבּוֹתִי[3] | קַלּוֹתִי[4] |
סַבּוֹתָ, סַבּוֹת | קַלּוֹתָ, קַלּוֹת | |
סָבַב (סַב), סָבְבָה (סַבָּה) | קַל, קַלָּה | |
סַבּוֹנוּ | קַלּוֹנוּ | |
סַבּוֹתֶם, סַבּוֹתֶן | קַלּוֹתֶם, קַלּוֹתֶן | |
סָבְבוּ (סַבּוּ) | קַלּוּ | |
הווה | סוֹבֵב (סַב), סוֹבֶבֶת (סַבָּה) | קַל, קַלָּה |
סוֹבְבִים (סַבִּים), סוֹבְבוֹת (סַבּוֹת) | קַלִּים, קַלּוֹת | |
עתיד | אָסֹב[5] | אֵקַל[5] |
תָּסֹב, תָּסֹבִּי | תֵּקַל, תֵּקַלִּי | |
יָסֹב, תָּסֹב | יֵקַל, תֵּקַל | |
נָסֹב | נֵקַל | |
תָּסֹבּוּ, תָּסֹבְנָה[6] | תֵּקַלּוּ, תֵּקַלְנָה[6] | |
יָסֹבּוּ, תָּסֹבְנָה[6] | יֵקַלּוּ, תֵּקַלְנָה[6] | |
ציווי | סֹב, סֹבִּי | קַל, קַלִּי |
סֹבּוּ, סֹבְנָה[6] | קַלּוּ, קַלְנָה[6] | |
שם הפועל | לָסֹב[5] | לָקֹל |
1. בדרך כלל באה ל' הפועל אל"ף בבינוני הפעוּל, כגון בָּרוּא, טָלוּא, כָּלוּא, קָפוּא, שָׂנוּא.
2. יש צורות בינוני פעוּל שבאה בהן יו"ד. המצויות הן: חָבוּי, מָצוּי, סָמוּי[1], קָרוּי[2].
3. הצורה נָשׂוּי באה ביו"ד בצורת היחיד במשמעות 'שנשא אישה'. בשאר הצורות והמשמעויות באה אל"ף.
[ ישיבות המליאה רלה ]
1. חולם חסר הבא בשמות מלרעיים בהברה האחרונה (או היחידה), משתנה בנטייה לקיבוץ, ודגש בא באות שלאחריו.
למשל: דֹּב דֻּבִּים, חֹב חֻבּוֹ, חֹל חֻלִּין, חֹק חֻקִּים, לְאֹם לְאֻמִּים, אָדֹם אֲדֻמִּים, כָּחֹל כְּחֻלָּה, אָרֹךְ אֲרֻכִּים [1], חָשֹׁךְ חֲשֻׁכִּים, עָמֹק עֲמֻקִּים, עָנֹג עֲנֻגָּה, עָקֹם עֲקֻמִּים, עָרֹם עֲרֻמִּים, עֵירֹם עֵירֻמִּים, רָטֹב רְטֻבִּים, אַלְגֹּם אַלְגֻּמִּים, אַלְמֹג אַלְמֻגָּיו, חַרְטֹם [קוסם] חַרְטֻמֵּי־.
כאשר לא יכול לבוא דגש באות שאחרי החולם החסר (באותיות אהחע"ר) – החולם החסר מתקיים בנטייה (כתשלום דגש). למשל: חֹר חֹרֵי־, לֹעַ לֹעִי, אָפֹר אֲפֹרָה, צָחֹר צְחֹרִים, שָׁחֹר שְׁחֹרָה.
הערות