"אוזני חמור" במחברת לפני מאה ושלושים שנה

גיליון סיכום שבועי, שכתב מורה בראשון לציון, חושף מעט משגרת הלימודים בבית הספר העברי הראשון בסוף המאה התשע־עשרה. בגיליון מתועדות מילים וצורות עבריות שנדחקו משימוש, ונרמזת בו התרומה של בית הספר להנחלת הדיבור העברי במושבה. הקריאה במסמך ההיסטורי הזה דרשה מאיתנו פיענוח, כעין צופן.

באלול תרנ"ב  (1892) כתב מורה בבית הספר העברי בראשון לציון את "גליון השבוע" לתלמיד בנימין גיסין. "גליון השבוע" היה סיכום שבועי, שבו כתב המורה את הנושאים שנלמדו במהלך השבוע ופירט את הישגי התלמיד. הגיליון מסכם את שבוע הלימודים שהתקיים בתאריכים ה' עד י"א באלול תרנ"ב (28 באוגוסט עד 3 בספטמבר 1892). סביר ששנת הלימודים נפתחה ב־א' באלול, כמקובל בחינוך היהודי המסורתי, והגיליון מסכם אפוא את שבוע הלימודים השני בבית הספר. השנה הכתובה בגיליון היא אתתכ"ד לגלותנו, דהיינו 1824 שנים לחורבן הבית השני. את שיטת התיארוך הזו הגה אליעזר בן־יהודה, הנהיגהּ בעיתוניו ובכתביו, ובעקבותיו הלכו גם אחרים.

בגיליון נכתב שהתלמיד בנימין גיסין הוא "ממחלקה הרביעית נומר 5". המחלקה הרביעית היא כיתה ד', וסביר שהמילים נומר 5 [=מספר 5] מציינות ששנת הלימודים תרנ"ב היא שנתו החמישית של גיסין במערכת החינוך במושבה. בראשון לציון התחנכו הילדים בכיתת מכינה ("המתחילים") בשנה שלפני כיתה א'.

בטבלה שבגיליון נכתבו שני טורים: מדרגת הלִמוד וההנהגה ואֹתות בינוניות בכלל. בטור הימני פירט המורה את מקצועות הלימוד, את הנושאים שנלמדו בשיעורים ואת הרגלי הלימוד וההתנהגות (="ההנהגה"), והוסיף ציון מספרי מאחת עד חמש. בטור השמאלי המילה אותות מופיעה במשמעות "ציונים", בינוניות במשמעות "ממוצע", ובכלל במשמעות "בדרך כלל". נראה אפוא שמשמעות הצירוף אתות בינוניות בכלל היא ציוני התלמיד באופן כללי.

אלו המקצועות הלימוד המופיעים בגיליון: תלמוד, תנ"ך, חשבון, אמלה, הגיון ומדע הארץ. אֲמָלָה היא מילה השאובה מן הערבית (إِمَالَاء, אִמאלאא). המילה הערבית הותאמה למשקל עברי, והיא מופיעה בעיתוני בן־יהודה במשמעות "הכְתבה". ייתכן שהמורה הכתיב לתלמידי הכיתה את סיפור תגלית הדפוס, ולאחר מכן התבקשו התלמידים לנתח את מילות הסיפור על פי חלקי הדיבר – פעלים, שמות ותארים. המורה ציין בגיליון שהתלמיד גיסין ניתח את הפעלים בסיפור "ועליו עוד לנתחו לשמות ותארים". מן הטבלה עולה שבשיעורי התנ"ך הונהגה שיטת לימוד של שינון פרקים בעל פה.

מדע הארץ הוא המקצוע הקרוי היום גאוגרפיה. המורה ציין לחיוב "אם המפה לפניו [=לנגד עיני התלמיד] הוא יודע", אך שאל בביקורת "ואם בלי המפה ישכח?". בשיעור הגיון (אולי במשמעות "הבעה"?) למדו התלמידים על רבן יוחנן בן זכאי, והמורה העיר לתלמיד גיסין כי בתיאורו חסרים "צבעים יָתֵר בהירים ומראה מפֹרט של מזגו", כלומר תיאור חי וברור יותר של יוחנן בן זכאי.

מהמסמך עולה שתלמידי כיתה ד' לא למדו (לפחות בשבוע המתואר) שפות זרות, דוגמת צרפתית, אנגלית או ערבית. עובדה זו רומזת אולי על הדחיקה ההדרגתית של השפות הזרות בקרב היישוב העברי המתחדש בארץ, ועל התבססות העברית כשפת הלימוד הבלעדית בבית הספר.

בתחום ההתנהגות והרגלי הלימוד ציין המורה שהתלמיד גיסין אומנם מגיע לבית הספר מדי יום, "אך מְאַחֵר הזמן", כלומר מאחר לשיעורים, ובכתיבה יפה "הוא ממהר יותר מדי". בסעיף נקיון המחברתות [=מחברות] כתב המורה בביקורת כי "הלוחות לא נקיים". ואכן בסוף המאה התשע־עשרה ובתחילת המאה העשרים כתבו התלמידים על לוחות שאפשר היה למחוק מהם את הכתוב. עוד הוסיף המורה ש"קְרָנֵי הגליונים מקֻמָטִים", כלומר פינות הדפים במחברות של גיסין מקומטות. המורה ציין שגיסין החסיר במהלך השבוע יום לימודים אחד כי "היה לו כאב עינַים", ובסעיף "התנהגות" העיר לתלמיד "אל יאחר לשוטט בלילה ברחוב".

בסעיף דִבּוּר לשוננו, דהיינו הדיבור בעברית, תיאר המורה את דיבורו העברי של התלמיד: "ידבר בלשוננו גם עם לא-תלמידים אם אך יודעים הֵמָּה אותה". עולה אפוא שגיסין דיבר עברית לא רק עם חבריו בבית הספר אלא גם עם אנשים דוברי עברית מחוץ לבית הספר.

בסעיף ההערות בתחתית הטבלה ביקש המורה מאביו של התלמיד "לעזור לנו [למורים] מעט בהשגחה על בנו, לתקן את כל מה שצווּ עליו פה, לשבוע הבא". הפנייה לאב בגוף שלישי ("בנו") הייתה מקובלת בעברית התקופה בהשפעת לשונות אירופה, והביעה כבוד לנמען.

בנימין גיסין גם בעיתון!

בנימין גיסין התחנך במושבה ראשון לציון. כמה חודשים לפני כתיבת הגיליון, כשהיה תלמיד כיתה ג', השתתף בחיזיון [=הצגה] "החשמונאים" מאת אליעזר בן־יהודה. המחזה עלה בהובלת המורה העברי דוד יודילוביץ במושבה ראשון לציון בהשתתפות תלמידי בית הספר. גיסין גילם בהצגה את יוסף החשמונאי – אח צעיר שנוסף במחזה לחמשת בני מתתיהו, וכך נכתב עליו בעיתון:

בנימין גיסין אשר חזה [=שיחק] יוסף החשמונאי, הצעיר בבני מתתיהו, הוא הראה "אהבה לעם" מה היא; הולך לפדות את יהודה אחיו מיד האויב במחיר אהבתו לרחל בת מינילאוס היפה בבית יהודה, ובמחיר ראשו אשר יתיזו תיכף אחרי מסרו את עצמו לתלמי מקרון שר צבא ליזיאס. ודבריו אשר ידבר בשבתו אסיר בכבלים, יקרים ונפלאים הם, ובנעימות דבר וברגש הרבה. ("הצבי", 5.2.1892)

בית הספר העברי בראשון לציון

בית הספר במושבה ראשון לציון נוסד בשנת תרמ"ב (1882) כמוסד חינוכי קטן. בשנת תרמ"ו (1885) הוקם בית ספר בחסות הברון ובניהול מרדכי לובמן. תחת הנהלתו התחיל בבית הספר חינוך עברי – תחילה בשיעורי העברית ובהמשך גם במקצועות האחרים. למן שנת תרמ"ח (1887) נלמדו כל המקצועות בבית הספר בעברית. בית הספר תרם להפצת הדיבור העברי במושבה, ותלמידיו בלטו בקנאותם לעברית.

כתבה: נטע דן

לקריאה נוספת:

• יוסף לנג, תחיית הלשון העברית בראשון־לציון, 1882–1914, קתדרה 103, תשס"ב, עמ' 85–130
• עוזי אורנן, מילון המילים האובדות, ירושלים תשנ"ו

ראו עוד:

• אסתר שפירא וגן הילדים העברי הראשון
• בית הספר בראשון לציון – בית הספר העברי הראשון בעולם