להתעמל בעברית: צבי נשרי ותולדות המינוח העברי בתחום החינוך הגופני

צבי נשרי (אורלוב) היה המורה הראשון שלימד התעמלות בעברית בארץ ישראל. נשרי הכשיר מורים להתעמלות, יצר תוכניות לימודים בחינוך הגופני וחידש מונחים עבריים בתחום.

צבי נשרי והוראת ההתעמלות בארץ ישראל

צבי נשרי נולד בשם צבי אורלוב בשנת 1878 בכפר צרקונסטנטינובקה שבאוקראינה, ובצעירותו הוכשר למקצוע מתקן עגלות. בהמשך זנח את המקצוע ועסק בהוראה ב"חדר המתוקן". הוא שירת בצבא הרוסי, קיבל הכשרה כחובש והתנסה בהתעמלות. בשנת 1904 עלה לארץ, עברת את שם משפחתו ועבד כפועל בפתח תקווה.

שנים אחדות לאחר עלייתו ארצה החליטו ב"גימנסיה הרצליה" לשלב בתוכנית הלימודים שיעורי התעמלות (1907). מנהלי המוסד פנו אל אורלוב (נשרי) וביקשו ממנו לקבל עליו את תפקיד המורה. עד לאותה העת לא היו מורים להתעמלות בארץ ישראל, למעט אברהם צבי גולדשמידט, שלימד משנת 1904 בירושלים בבית ספר למל ובסמינר למורים עזרה. שיעוריו התנהלו בגרמנית.

לנשרי לא הייתה הכשרה רשמית בהוראה ובחינוך גופני, והמנהלים פנו אליו על יסוד ניסיונו כחייל באירופה. באותן השנים תחום ההתעמלות בארץ לא היה מפותח, וחסרו ספרות מקצועית, מורים בעלי ידע מקצועי, תוכנית לימודים ומונחים עבריים הנחוצים להוראה. נשרי נעתר להזמנה, אך ביקש ממנהלי הגימנסיה ללמוד הוראת התעמלות בחו"ל:

באתי ואמרתי להם, "אתם חושבים שחייל זה מספיק להיות מורה להתעמלות? […] מורה להתעמלות צריך לדעת יותר מזה. ולכן ככה, אני – חצי שנה מסכים ללמד, בתנאי שאחר כך תיתנו לי לנסוע לחוץ לארץ, ללמוד את המקצוע ממש". הם הסכימו. וככה, עד הפסח לימדתי. (מתוך ריאיון עם נשרי, אוסף בר־אדון)

ואומנם במהלך שנת עבודתו הראשונה כמורה בגימנסיה הרצליה נסע נשרי לעיר בֵּרן שבשוויץ, ושם למד התעמלות באוניברסיטה. בשנים הבאות נסע גם לגרמניה, לאוסטרייה, לשוודיה ולדנמרק כדי להשתלם בהוראת החינוך הגופני השתלמות מעשית ותאורטית. הוא למד אנטומיה ופיזיולוגיה והשתתף בחוגים של אגודות ספורט.

בשנת תרע"ג (1912–1913) פרסם נשרי את הספר הראשון להתעמלות בעברית: "שיעורי ההתעמלות – שעורי הקיץ למורים ולמעמלים". בספר הציג תוכנית לימודים ותיאר את מהלך השיעורים והתרגילים. חיבור זה וחיבורים נוספים שפרסם בהמשך סייעו למורים להתעמלות לבנות תוכניות ללימודי חינוך גופני בעברית בבתי ספר בארץ ובגולה.

נשרי לימד חינוך גופני בגימנסיה הרצליה שנים רבות ושימש בשלל תפקידים ציבוריים וחינוכיים בתחום הספורט, ובהם הקמת הוועד האולימפי הארצישראלי ועריכת כתב העת של ארגון המורים לחינוך גופני. עוד הרצה נשרי לקהל הרחב על חשיבות הספורט לשמירה על בריאות הגוף. הוא הקפיד להתעמל ולהתאמן והשתתף בתחרויות "אות הספורט" גם לאחר שמלאו לו שמונים. צבי נשרי נפטר בשנת 1973 ונקבר בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב. הארכיון לתולדות הספורט והחינוך הגופני במכון וינגייט נקרא על שמו.

"צריך הייתי מונחים"

כיוון שמקצוע ההתעמלות בארץ היה חדש, ייסד נשרי את הוראתו. במהלך עבודתו מצא שחסרים מונחים עבריים רבים להוראה, כפי שסיפר בריאיון:

כשהתחלתי ללמד הייתי צריך שפה. צריך ללמד [ב]עברית, ולא בגרמנית. ופה הייתה בעיה. בשפה העברית מצאתי אולי… אני יודע? אולי חמש מילים שהתאימו. אז צריך הייתי מונחים. ואז התחלתי, מפה ומשם. (אוסף בר־אדון)

נשרי גיבש רשימת מונחים בתחום ההתעמלות והוראתה. את הרשימה הוא שלח אל ועד הלשון, ולאחר שהיא נדונה בישיבות הוועד היא פורסמה בזכרונות ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913).

אדון נכבד!

רצוף לזה הנני שולח לכבודו רשימת טרמינים [=מונחים] מהיותר נחוצים בלמוד ההתעמלות. מלואים וכמו כן המלים בשפות זרות, שעדיין לא מצאתי להן מתאימות בעברית, אשלח שבועות אחדים אחרי חג המכבים.
חושב אני, כי טוב תעשו אם תזמינו אל הישיבה, שתדונו בה על הרשימה הזאת, גם את מר גולדשמידט אשר יַראה לכם את התנועות ויבאר את שמות התרגילים בגרמנית. […]
את הרשימה ישלח כבודו לי אחרי שיעַין הועד בה ויעיר מה שימצא להעיר. אני אתן אז באורים מפרטים למילים אשר ברשימתי, שימצא אותן הועד ללא מתאימות ואביע דעתי על אלה שיציע הועד. והיה אם לא נוכל להשתוות באי־אלו מלים – נוציאם מהרשימה לעת עתה.
ממקומות שונים פנו אלי בבקשה לשלוח רשימת טרמינים להתעמלות לכן מהרתי במשלח הרשימה לאשור.
ישתדל נא גם הועד לגמר את בקרתו במוקדם האפשרי. […]

בכבוד ובברכת ציון צבי אורלוב

במהלך הדיון על הרשימה בוועד הלשון הדגימו המורים להתעמלות נשרי וגולדשמידט את פעולות ההתעמלות לחברי הוועדה:

בישיבות הועד על דבר המֻנחים הללו השתתפו גם מר אורלוב וגם מר גולדסמיט, מורה ההתעמלות בבי"ס למורים של ח' העזרה בירושלם – ואחרי שהם הראו בפעל-ממש את הוראתה של כל מלה – קבע הועד את הרשימה, בשנותו ובהחליפו מה שנראה לו לנכון יותר.
הועד מביע בזה את תודתו העמֻקה לשני האדונים הנכבדים בעד טרחתם המרֻבה.

עוד ציינו מחברי הרשימה שהצורך ברשימת מונחים בתחום ההתעמלות עלה ממורים ומתלמידים במוסדות שונים בארץ ובגולה:

על הסדר היתה רשימת מנחי "ההתעמלות" – המקצע החדש בחיינו בכלל ובחיי בתי ספרנו בפרט. מורים רבים שבמושבות, שהתלבטו בקביעת שמות לפעֻלות ההתעמלות השונות, ושכל אחד עשה לו מֻנחים אחרים, פנו אל הועד בבקשה לקבע המלים היותר נחוצות. בבקשה כזו פנתה גם אגדת המכבי בירושלים, וגם תלמידי השעורים החנוכיים שבגרודנא [גרודנו, אז פלך באימפריה הרוסית] שאלו כזאת מהועד. ובהיות שהמקצע כלו חדש ובספרותנו לא נקבעו כלל מלים למושגים האלה, היה על הועד לקבע מנחים חדשים לכל המשגים.

ועד הלשון אישר את הרשימה ובה כמאה ושמונים מונחים של סוגי תרגילים, תנועות, תנוחות ומכשירים ומקביליהם בגרמנית. הרשימה פורסמה בזכרונות ועד הלשון ב (תרע"ג, 1913). זו הייתה אפוא הפעם הראשונה שבה נקבעו מונחים עבריים בתחום ההתעמלות. במונחים שפורסמו "עמידת ידיים", "עמידת ראש", "ישיבה מזרחית", "קפיצה במוט", "תנופה", "הנפה", "רקיעה", "מקבילים", "קורה", "חמור", "מקפצה" ו"מֶתַח".

מרשימה למילון

בשנות השלושים של המאה העשרים הוקמה בוועד הלשון ועדה מיוחדת למונחי התעמלות בראשות צבי נשרי. הוועדה פעלה כמעט שנתיים ועם סיום עבודתה פורסם "מלון למונחי ההתעמלות" בהוצאת ועד הלשון, תרצ"ז (1937). במילון 1,975 מונחים ומקביליהם בגרמנית, באנגלית ובפולנית. בהקדמה נכתב כי המילון מיועד גם ליהודי הגולה, שהעברית אינה שגורה בפיהם:

בהיות מלון זה מכוון לא רק לבני א"י, אלא גם לתפוצות הגולה, שבהן אין העברית שגורה בפי חוגי המתעמלים כשפת דיבור, ראתה הוועדה להוסיף כמה מונחים (כגון שמות חלקי הגוף) ובטואים (כמאה במספר), שהוראתם אינה תכנית בלבד, אלא שמרבים להשתמש בהם בהתעמלות ובספורט, אם כי מלים אלה הן מן המפורסמות, ולגבי המתעמל בארץ מציאותן במלון מיותרת. מונחים "נוספים" אלה נלקטו מן החומר שנשלח למחבר הרשימות מר צ. נשרי, מחו"ל, בשאלה כיצד להביע את הדברים בעברית.

במילון נקבעו מונחים המשמשים עד היום בתחומי הספורט והחינוך הגופני, למשל המהלכים "בעיטת פתיחה", "הגשה" (תמורת service) ו"הדיפת כדור"; התנוחות "גב קמור" ו"גב קעור", "נר" (=שכיבה על הגב ומתיחת הרגליים למעלה) ו"עמידת דום"; האביזרים והמכשירים "בריכת שחייה", "מגרש משחקים", "חגור (חגורת) שחייה" ו"טבעות"; הענפים "התעמלות אומנותית", "חינוך גופני", "כדורגל", "כדור יד", "כדור מחניים" (שהתקצר בלשון ימינו ל"מחניים"), "כדור סל", "שחייה חופשית", "שחיית גב", "שחיית חזה", "שחיית חתירה" ו"מרוץ מכשולים"; התפקידים "חלוץ ימני" ו"חלוץ מרכזי", ומונחים כללים אחרים המשמשים תדיר בעולם הספורט, ובהם "חצי גמר", "שריקת גמר", "שק קמח", "נבדל" ו"משמעת עצמית".

במילון נקבעו גם מונחים רבים שאינם משמשים עוד, למשל "רבן" ו"רבנאית" כחלופות למילה הלועזית champion ו"רבנאות" תחת championship. כידוע, המונחים המקובלים היום הם "אלוף", "אלופה" ו"אליפות". עוד מופיעים במילון הצירופים "הליכת גמל", "הליכת דוב", "הליכת עורב" ו"הליכת ענק", ומונחים אחרים שאינם משמשים בעברית בת זמננו.

האקדמיה ללשון העברית פרסמה בשנים תשי"ח–תשכ"ח ארבע עשרה רשימות של מונחי תרבות הגוף לפי מקצועות; נשרי היה שותף בהכנתן.

בשנת 1970 הוציא נשרי לאור בהוצאה עצמית את "לקסיקון מונחי החינוך הגופני", ובו 6,737 מונחים לצד מקביליהם בגרמנית ובאנגלית. במבוא הסביר שהלקסיקון הוא מהדורה חדשה, מורחבת ומתוקנת למילון למונחי ההתעמלות משנת תרצ"ז.

נשרי הוביל את מפעל המינוח העברי בתחום החינוך הגופני במשך יותר מיובל, ולאחר מותו לא שבה עד כה האקדמיה לדון במונחים בתחום הזה.

ללשכת האקדמיה ללשון העברית בת"א,

לידי מנהלה הד"ר ע. איתן, שעזר במיטב יכולתו בקביעת המונחים, מגיש בהוקרה ובהכרת תודה על טרחתו הרבה.

המחבר

ספרי הדרכה למורים

נשרי כתב ספרי הדרכה למורים להתעמלות, ובהם הציג את יסודות התחום. הוא תיאר את הציוד ואת התלבושות הנחוצים לשיעורי התעמלות, פירט את התועלת הטמונה בפעילות גופנית והציג תרגילים ומערכי שיעור – וכל זאת במונחים שחידש. בשנת תרע"ד (1913–1914) פרסם את החוברת "כדור רגל", ובה הסביר את יסודות המשחק, שהיה אז חדש ובלתי מוכר בארץ. כך למשל כתב:

למזוזות השער משמשות כלונסאות שרחבן 10–12 סנט [=סנטימטרים]. לכלונסאות האלה קצה חד מלמטה מצֻפה ברזל להנעץ בו באדמה. המזוזות מחֻברות מלמעלה ע"י משקֹף. (…) הכדור הוא עגֹל ונבוב (…) במשחקי התחרות משתתפים מכל צד 11 איש ובפחות מתשעה לא משחקים. (עמ' 6)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נשרי ציין את שמותיהם של תפקידי השחקנים:

חמשת הראשונים [באיור] נקראים "חלוצים", שלשת הבאים – "רצים", ה2 מאחוריהם "מגינים" והאחרון העומד בשער נקרא "שוער". (עמ' 7)

בהמשך הסביר את כללי המשחק:

תפקידו של כל מחנה ומחנה הוא להעביר את הכדור ע"י בעיטה ברגל דרך שער האויב ולהגין על השער שלו מפני הסתערות האויב. המתנפלים העקריים הם החלוצים. תפקידם הוא להביא את הכדור ע"י בעיטות קצרות ומהירות מהאחד לשני עד לפני שער האויב ולהעביר דרך השער בבֹא שעת הכשר לזה. הרצים תומכים בחלוצים בהסתערותם והם הנם יחד עם זה גם שורת ההגנה הראשונה. לכן עליהם להמצא תמיד כחמשה עשר צעד מאחורי החלוצים ואם יעלה בידי האויב להעביר את הכדור דרך שורת החלוצים, עליהם להשתדל לקחתו מידיו ולהשיבו לחלוציהם. בשעת הצרך הם ממהרים לאחור ומשתתפים בהגנה על השער. (עמ' 8–9)

בסעיף "חֻקי שמירת הבריאות" המליץ נשרי:

בתור חלוץ או רץ ישחק רק מי שיכול לרוץ זמן רב מבלי לחשש לבריאותו. אין לשחק בחדשי הקיץ החמים, ביחוד בימים שמנשבים הרוחות החמים שרקיה וחמסין. בשעות היום החמות ביותר אין לשחק גם בחרף. אסור לשכב על הארץ לנוח. על המשחקים ללבש בגדים מיוחדים למשחק […] ולהחליפם בהגמר המשחק באחרים אחרי שפשפם את בשרם במים. כשמזג האויר קר ילבשו תיכף בהגמר המשחק בגדים חמים וימהרו לחדר ההלבשה או הביתה. (עמ' 21)

בשנת תרפ"ז (1927) פרסם נשרי את הספר "התעמלות לקטנים". בדברי המבוא הסביר לקוראים כי יש לבצע תרגילי התעמלות "בכל שעור ושעור, פעם–פעמיים למשך דקות מספר, לשם תקנת בריאותם של הילדים ולפעמים לשם המחשת הדברים הנלמדים. הדרך הראשונה חשובה גם מהצד החנוכי, כי ע"י זה מרגילים את הילדים לדאֹג לשלום גופם" (עמ' 3). נשרי הזכיר לקוראים ש"גורלם של הילדים נתון בידו [של המורה] וחובתו לחנכם חנוך שלם, גם בגוף וגם ברוח" (עמ' 8), והוסיף ש"במשך כל השִעור צריכה ויכֹלה לשרֹר עליצות ומצב רוח מרומם" (עמ' 11). הוא הסביר כי יש לצאת לטיולים פעם או פעמיים בשבוע "לשעות אחדות למרחב", ולפחות פעם בחודש "לחצי יום וליום שלם" (עמ' 12).

כתבה: נטע דן