יען או בת יענה?

השם המקובל בימינו הוא יָעֵן, ולא בַּת יַעֲנָה.

אין חולק כי בַּת יַעֲנָה היא מין עוף שנזכר במקרא. היא מוכרת מרשימת העופות הטמאים, היינו העופות האסורים במאכל על פי התורה: "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ… וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ" (ויקרא יא, יג–טז; וכן בדברים יד, טו). בספרי הנביאים והכתובים נזכרת בת היענה בהקשר של חורבן ושממה: "וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם" (ישעיהו יג, כא); "וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדֹר" (ירמיהו נ, לט); "אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה" (מיכה א, ח).

ברם זיהוי בת היענה שנוי במחלוקת.

בתרגומים העתיקים למקרא בת היענה מזוהה עם היען, הגדול בעופות שמשכנו במדבר. בתרגומים הארמיים 'בת נעמיתא',[1] בתרגום השבעים στρουθός (באותיות לטיניות strouthos) ובוולגטה strutio (ומכאן ostrich ודומיו באנגלית וביתר לשונות אירופה).

בקרבת מה לשם הארמי נקרא היען במקורות חז"ל בשם נַעֲמִית: "וביצת הנעמית המצופה" (משנה כלים יז, יד); "הירודין והנעמית הרי הן כעופות לכל דבר" (תוספתא כלאיים ה, ח); "הכניס עמו [נֹח לתיבה] זמורות לפילים, חצובות (=חצבים) לצבאים, זכוכית לנעמיות" (בראשית רבה לא, יד); "'ואת בת היענה' – זו ביצת הנעמית" (ירושלמי שבת א, ד; ג ע"ד). ואומנם מממצאים ארכאולוגיים רבים (ובהם ציורי קיר ואפילו קינים עתיקים) עולה שהיען נודע בעת העתיקה בכל האזור המדברי שמסוריה ועד סיני.[2] זו דעתם של רבים ממפרשי המקרא וחלק מן החוקרים, ולפי זה אין הבדל בין יען לבת יענה.

מנגד – זואולוגים וחוקרי ארץ ישראל סוברים כי בת יענה אינה יען אלא עוף דורס לילי הדומה לאוח (ואולי תת־מין שלו). בפסוקי הנביאים בת יענה מתוארת כעוף שוכן חורבות, שלצידו נזכרים דורסי לילה כ"אֹחִים" ו"שְׂעִירִים" וביניהם משוטטים גם "תַּנִּים". תיאור זה אינו הולם את היען שכידוע מעדיף מדבריות ושטחים פתוחים. השם יען עצמו נזכר פעם אחת במקרא: "גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן, בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר" (איכה ד, ג), ולטענתם למרות הקרבה הצלילית עולה מכאן שיען ובת יענה הם שני מיני עופות שונים.[3]

ישראל אהרֹני, ראש וראשון לזואולוגים העבריים בארץ ישראל, צידד בשם יען, ואולי בשל כך נשתרש שם זה בספרי הלימוד ובספרות המחקר. שם זה נעשה רשמי במילון למונחי בעלי חיים משנת תשל"ב (1972)[4] וכך נהוג לכנות ציפור זו בעברית בימינו.

_________________________________________________________

[1] ובתרגום רס"ג לערבית: אלנעאמה, בדומה לשמו הערבי של היען (نَعَامَة). יש הגוזרים את השם 'יענה' מן המילה وعنة ('וענה') במשמעות 'מדבר', 'ארץ קשה', אבל יש חולקים.

[2] תת־מין זה שנכחד זה מכבר היה קטן במידותיו מתת־המין המוכר מאפריקה.

[3] הזואולוג מנחם דור סבר כי מוטב היה להעדיף את השם נעמית שאין בו שום פקפוק (אף "יענים" שבמגילת איכה עשויים להתפרש כשדים או כבני עם פראי, כמו שביארו אחרים).

[4] ומכאן 'יעניים' למשפחה, ו'יענאים' לסדרה (ובה נכללים גם אמו, קזואר וננדו).