להרקיע לשחקים – ממתיחה להגבהה

אקדם 57, תשע"ז (2016)

צירוף הלשון 'הרקיע שחקים' רגיל בעברית החדשה, ומשמעותו (הממשית או המושאלת) – עלה עד לשמיים.

כך למשל תיאר ש"י אברמוביץ' (מנדלי מוכר ספרים) בספרו "תולדות הטבע" (זיטאמיר 1866) את אורחותיו של העורב:

באי גראנלאנד ישכון העורב ביותר לחוף הים, והיה כאשר יצוד את השבלול והצב בעלי קליפה קשה אז ירקיע עמם לשחקים, משם ישליכם על הסלע ויתבקעו.[1]

השורש רק"ע בבניין הִפעיל מופיע פעם יחידה במקרא. באיוב פרק לז אליהוא פונה לאיוב ושואל אותו על נפלאות הטבע:

הַאֲזִינָה זֹּאת אִיּוֹב, עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵל. הֲתֵדַע בְּשׂוּם אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם וְהוֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ. הֲתֵדַע עַל מִפְלְשֵׂי עָב מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, אֲשֶׁר בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם. תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק (פסוקים יד–יז).

ה' השאלה נעדרת אומנם מן הפסוק האחרון, אך נראה שיש להבינו כהמשך סדרת השאלות – התרקיע יחד עם האל לשחקים החזקים? אומנם לשונו של איוב קשה לא פעם להבנה, אך פרשנים ראשונים ואחרונים תמימי דעים שהלשון "תרקיע עמו לשחקים" עניינו ריקוע והשטחה, וכפי שנאמר במקראות כמה פעמים לגבי רקיעת הארץ בידי הבורא. כך למשל נאמר בישעיהו מד, כד: "אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי (כתיב: מי אתי)", וכך בתהלים קלו, ו: "לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". ציור דומה מופיע אף בישעיהו מ, כב: "הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת".[2]

בתלמוד הירושלמי מובאים דברי האמורא רב על לשון הכתוב במעשה הבריאה "יהי רקיע": "יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע", ובהמשך מובאים דברי אמוראים על הפסוק הנזכר מאיוב: " 'תרקיע עמו לשחקים' […] תרקיע – מלמד שהן עשויין כטס" (ברכות פ"א ה"א; והשוו לתרגום אונקלוס לשמות לט, ג: "וירקעו את פחי הזהב" – "ורדידו ית טסי דהבא"). אף מכאן עולה שהרקעת השחקים הובנה כפריסתם ושיטוחם. מילת היחס 'ל' שמקדימה את 'שחקים' מקבילה אפוא לתווית המושא הישיר 'את', ושיעור הכתוב: התרקיע עימו (את ה)שחקים? (שימוש דומה בספר איוב ב'ל' בהוראה זו, על דרך הארמית, ראו למשל בפרק ה פסוק ב: "כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ". כלומר, את האוויל יהרוג הכעס).

אימתי אפוא החל הפועל 'הרקיע' לשמש במובן העפלה אל הרקיע? במילון בן־יהודה מיוחס משמע זה לימי הביניים, ומובא לו מקור משירו של ר' משה אבן־עזרא, בן תור הזהב בספרד:

אֶל הַשְּׁחָקִים נַפְשְׁךָ תַּרְקִיעַ
אוֹ מֵהֲרָרִים לַיְּקָר תּוֹפִיעַ

אוֹ לֹא תַּרְפֶּה מִזְחֲךָ עַד יִהְיוּ
גַּבֵּי בְּנוֹת עַיִשׁ לְךָ יַצִּיעַ.

כך פותח רמב"ע את שירו, המוקדש לרֵע בשם יאשיה בן בזאז. בעל המילון מפרש שהִרקיע פירושו "התרומם לרקיע", והוא הבין אפוא שהפועל 'תרקיע' בשיר הוא פועל עומד בגוף שלישי (וכשימוש הרגיל כיום בפועל זה, למשל במשפט "המטוס הרקיע לשחקים"). ברם, נראה שהמשורר אכן התכוון לשבח את חברו שנפשו מתנשאת עד לשמיים, אך הפועל 'תרקיע' בלשונו הוא בגוף שני, כפועל יוצא שעניינו הצמדה וחיבור. פירוש הצלעית "אל השחקים נפשך תרקיע" הוא אפוא: אל השחקים אתה מבקש לחבר את נפשך. מן הבחינה התחבירית, רמב"ע השתמש בפועל 'תרקיע' בהוראה דומה לזו שבמקרא, אך השחקים – שבפסוק באיוב משמשים בתפקיד המושא – 'הוזזו' לשמש תיאור מקום להרקעתה של הנפש.

הציור של עליית האדם לגובהי השמיים ונתינת מושבו בין העננים או הכוכבים יסודו במקרא, והוא רווח בשירי השבח בספרד. בישעיהו יד, יג נאמר (על מלך בבל): "אַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי […] אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן". ובאיוב כ, ו מצאנו: "אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ".

אף רמב"ע עצמו משבח לא פעם את נמעני שיריו באמצעות דימוי זה. כך למשל כתב על ידיד בשם חננאל: "וּמַעְלָתוֹ לְכָל מַעְלָה גְּבֶרֶת / וְהַחָכְמוֹת בְּשֵׁם שִׂכְלוֹ קְרוּאוֹת // וְנַפְשׁוֹ דָּרְכָה עַל מִפְלְשֵׂי עָב / וְאָכֵן גָּעֲלָה גָאוֹן וְגֵאוֹת". כלומר, אף שנפשו שוכנת בגובהי מרום – הוא מתרחק מן הגאווה.[3]

מכל מקום הפועל 'הרקיע' שהשתמש בו רמב"ע הובן כנראה במשמע עלייה אל הרקיע ולא במשמע ריקוע, ואולי תרמה להבנה זו העובדה שהמילה שחקים נזכרת בתנ"ך לא פעם בהקשר עלייה אל על (ירמיהו נא, ט: "כִּי נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ, וְנִשָּׂא עַד שְׁחָקִים"; תהלים נז, יא: "כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ", ועוד). בהשראת ההבנה המחודשת נבחר בשנות החמישים השם "ארקיע" לחברת התעופה, כְּצורה דומה לשם חברת האם "אל על" (שאף שמה בא לה מן המקרא, וכנראה אגב שינוי משמע).

______________________________________________

[1] עמ' 190. הפועל 'להרקיע' היה חביב על אברמוביץ', והוא השתמש בו פעמים הרבה בתיאורי הציפורים למיניהן. מלבב למשל תיאורו על ציפורי השיר: "כבני האדם ישכחו לפעמים גם הצפרים להשמר לנפשם בעת רוח השיר נוססה בם. רוח השיר היא תגרש את העפרוני מבין תבואות השדה, מכון שבתו, ותרקיע עמו לשחקים, והאהבה תרומם את התור ותשאהו מעל מקום מקלטו". מעניין גם תיאורו לגבי הַרְקָעָה מתחת למים – של הלווייתן, הקרוי בספרו 'תנין': "אף כי קטן הוא ערך התנין הצעיר, בכל זאת יסובו עליו הדיגים לעקב בזה את אמו, הן היא תמהר כרגע אל עוּלה הנפצע, תרקיע עמו לפני המים לשאוף רוח, ותאיץ בו לשחות הלאה". יושם לב כי בכל הצירופים שמר אברמוביץ' על התבנית המקראית ונקט "תרקיע עימו" וכדומה.

[2] בהערות נ"ה טור סיני למילון בן־יהודה מובא הסבר שונה במקצת להרקעה, שלפיו אין מדובר במעשה הבריאה אלא בפעולה המתחדשת מדי שנה בשנה: "הקדמונים שישבו בארץ ישראל ובסביבתה, שראו את ירידת הגשמים בחֹרף ואת החֹם והיֹבש בקיץ, בארו להם מעשי בראשית כאלו על ידי שנבלי שמים, שמי הים העליון נתונים בהם, בלים ונשחקים ואף נפלשים ונקבים במשך חודשי הקיץ, עד שמי הגשם יורדים מראשית הסתיו, אך בסוף ימי הגשמים חוזר האלוהים ומרקיע את השחקים, כלומר הוא שם רקיע חדש, טלאי חזק".

[3] הצירוף 'מפלשי עב' מקורו בפסוקים הנזכרים לעיל באיוב לז, ואף המילה מפלשׂ (בכתיב המקובל כיום: מפלס) אינה באה במקום אחר במקרא. על דימויים נוספים מעין אלו בשירי רמב"ע ראו במפתח שערך דן פגיס בכרך ג במהדורת שירי החול של רמב"ע, ירושלים תשל"ח, עמ' 331.