הִפעיל ולא הֶפעיל
לפעמים נדמה שאנשים מתחת לגיל 25 כבר לא מכירים בכלל את החיריק; הם אומרים 'הֶרגשתי', 'הֶתחלתי', 'הֶמלצתי' – הכול בסֶגול. כאילו אין חיריק בעולם. כאילו לא היה כלל. כאילו אין בכלל בניין ששמו "הפעיל"…
(עלי מוהר, העיר, 6 ביוני 1997)
אחד משיבושי ההגייה האופייניים כיום לעברית הישראלית הוא הגיית הה"א של בניין הפעיל בתנועת e במקום בתנועת i – "הֶתחיל" במקום הִתחיל, "הֶצלחתי" במקום הִצלחתי. נזכיר אפוא לכל המתבלבלים: שמו התקני של הבניין הוא הִפעיל ולא "הֶפעיל", והתנועה הרגילה שלו בעבר היא חיריק: הִלְבִּישׁ, הִצְלִיחָה, הִרְוִיחוּ, הִשְׁמַעְנוּ וכיוצא בהם.
בגזרת השלמים – כלומר בפעלים רגילים שהוגים בהם את כל עיצורי השורש – נכון להגות את הה"א של בניין הפעיל בתנועת e רק לפני עיצור גרוני: הֶחְליט, הֶחְזרנו, הֶעֱדיף, הֶאֱמין, הֶהֱדִירוּ. בפעלים אלו חלה הנמכת תנועה מחיריק לסגול בהשפעת העיצור הגרוני. גם בפעלים והראה הלאה מותרת ההגייה בסגול לצד ההגייה בחיריק על פי המצוי במקורות: הֶרְאָה וגם הִרְאָה, הֶלְאֵיתִי וגם הִלְאֵיתִי (להחלטה).
התחילית של בניין הפעיל נהגית בתנועת e גם בחלק מן הגזרות: בגזרת ע"ו (שורשים שהאות האמצעית שלהם וי"ו), כגון הֵבִיא, הֵקִימָה, הֵרַמְנוּ, ובגזרת הכפולים (ע"ע, שורשים ששתי אותיותיהם האחרונות זהות), כגון הֵסֵב, הֵחֵלָּה, הֵעֵזּוּ. בגזרות אלו הה"א מנוקדת בצירי משום שההברה פתוחה.
חוקרי הלשון סבורים כי ההגייה המוטעית של בניין הפעיל בתנועת e במקום i מקורה בשילוב של שני גורמים. הגורם הראשון הוא נוחות ההגייה: התנועה e קלה יותר לביצוע בתנאים האלה (הברה סגורה לא מוטעמת) ודורשת פחות מאמץ של שרירי הפה. הגורם השני הוא היקש לפעלים בעלי העיצור הגרוני (שבהם כאמור חלה הנמכת תנועה מחיריק לסגול) ולפועלי ע"ו והכפולים (שבהם יש צירי).
נקווה שהחיריק שבתחילית של בניין הפעיל יישאר עימנו עוד שנים רבות.
הערות
א. בפעלים מגזרת פ"נ (שורשים שהאות הראשונה שלהם נו"ן) הה"א נהגית בתנועת i כמו בגזרת השלמים, ואחריה יש דגש הסוגר את ההברה: הִכִּיר, הִגִּיעָה, הִפִּילוּ, הִבַּטְנוּ. להרחבה
ב. מלבד הפעלים הֶרְאָה והֶלְאָה – הנחשבים כאמור תקניים גם בלשון ימינו – מתועדות במקרא עוד שלוש צורות בסגול: הֶגְלָה (מלכים ב כה 11 ועוד), הֶפְדָּהּ (שמות כא, ח) והֶכְלַמְנוּם (שמואל א כה, ז). אך צורות חריגות אלו אין בהן כדי ללמד על הכלל.
