הקיר והכותל

"הכותל – אזוב ועצבת / הכותל – עופרת ודם;
יש אנשים עם לב של אבן / יש אבנים עם לב אדם" (יוסי גמזו, הכותל)

במלחמת ששת הימים הגיעו הצנחנים אל הכותל המערבי – שרידי החומה המערבית שהקיפה את חצר בית המקדש ולא נחרבה בחורבן הבית השני.

המילה כותל מופיעה בעברית המקרא פעם אחת בלבד: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט). לעומתה המילה קיר מצויה יותר משבעים פעם.

בארמית המילה כותל היא המילה הרגילה (בצורה כְּתַל או כֻּתְלָא), ואומנם אנו מוצאים אותה כבר בארמית המקרא – בעזרא (ה, ח) ובדניאל (ה, ה). גם בלשון חכמים, שהושפעה רבות מן הארמית, המילה כותל היא הרווחת, ואילו המילה קיר מופיעה בעיקר במובאות שזיקתן למקרא מובהקת. לדוגמה: חז"ל נוקטים את הצירוף "קיר המזבח" (משנה זבחים ו, ד; ספרא נדבה ח, א ועוד) ולא "כותל המזבח" על פי הכתוב "עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ" החוזר במקרא בקשר להזאת דם הקורבנות (ויקרא א, טו ועוד). כך גם כאשר חז"ל עוסקים בקירות הלקוחים מסיפור מקראי:

צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל. מה טעם? "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר" (ישעיהו לח, ב). באי­­־זה קיר נשא עיניו? ר' יהושע בן לוי אמר: בקירה של רחב נשא עיניו "כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה' (יהושע ב, טו) […] ר' שמואל בר נחמן אמר בקירה של שונמית נשא עיניו, שנאמר (מלכים ב ד, י): "נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה". (ירושלמי ברכות ד:ד, ח ע"ב; סנהדרין י:ב, כח ע"ג)

בעברית בת ימינו המילה קיר היא המילה הרגילה, הפשוטה, ואילו המילה כותל נחשבת מיוחדת וגבוהה יותר – אולי בגלל הכותל המערבי. הכותל – ביידוע – אינו אלא קיצור של 'הכותל המערבי', ואילו המילה קיר היא המשמשת בלשון הכללית, בפי מהנדסי הבניין והבנאים וגם בצירופים כמו שעון קיר, לוח קיר, עיתון קיר (ולא "שעון כותל" וכיו"ב).

בלשוננו לא מעט ביטויים וצירופים הקשורים לקירות ולכתלים. באלו המבוססים על המקרא משמשת המילה קיר, כגון "קִירוֹת לִבִּי" (ירמיהו ד, יט); "מַשְׁתִּין בְּקִיר" (שמואל א כה, כב ועוד); "קיר [ה]ברזל" (יחזקאל ד, ג); "ללחוץ אל הקיר" (על פי במדבר כב, כה: "וַתֵּרֶא הָאָתוֹן … וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר"), "אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק" (חבקוק ב, יא); ואילו באלו הלקוחים מלשון חכמים המילה היא כותל: "אוזניים לכותל" (ויקרא רבה, לב); "הטיח ראשו בכותל" (בראשית רבה, כ); וכמובן "לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי" (שמות רבה, ב).

בביטויי עגה (סלנג) מן העברית בת זמננו אך טבעי הוא למצוא את המילה הרגילה יותר קיר: 'ראש בקיר', 'דפק את הראש בקיר', 'מדבר אל הקיר', 'מטפס על הקירות', 'מקיר לקיר' ועוד.

פתחנו בכותל המערבי ונסיים בכותל המזרח. משמעותו המקורית של הצירוף כותל המזרח – וביידיש "מזרח וואנט" – היא הקיר המזרחי בבית הכנסת, הנחשב מכובד מיתר הצדדים על שום המקומות באירופה שבהם התפללו לכיוון ירושלים שבמזרח (כדברי ר' יהודה הלוי: "לבי במזרח ואנכי בסוף מערב"). בהשאלה הצירוף הזה מציין מעמד מכובד ומיוחס בתוך קבוצה או ארגון. קרוב לוודאי כי כאן השימוש במילה כותל נובע מדמיונו של כותל המזרח בבית הכנסת לכותל המזרחי של הר הבית – שהרי בית כנסת הוא בבחינת "מקדש מעט", זכר למקדש.