עמוס עוז
תרצ"ט–תשע"ט, 1939–2018
- נבחר לחבר בשנת תש"ן
עמוס עוז נולד בט"ו באייר תרצ"ט (1939) בירושלים. מתשי"ד עד תשמ"ו הוא גר בקיבוץ חולדה. משנת תשמ"ו הוא מתגורר בערד. בשנים תשכ"ג–תשמ"ו לימד בבתי הספר התיכוניים בחולדה ובגבעת ברנר, ובשנים תשכ"ט–תשס"ב שימש לסירוגין סופר אורח ופרופסור אורח באוניברסיטאות בארץ ובחוץ לארץ.
הוא פרופסור מן המניין לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון, ומופקד על הקתדרה ע"ש עגנון. עוז הוכתר בתואר דוקטור לשם כבוד באוניברסיטאות בארץ ובארצות הברית וקיבל עשרות פרסים ועיטורים בארץ ובחוץ לארץ על ספריו השונים. בשנת תשנ"ח קיבל עוז את פרס ישראל לספרות. בשנים תשכ"ה–תש"ע פרסם עוז עשרים ושמונה ספרים, ובהם שלושה עשר רומנים, ארבעה קובצי סיפורים ונובלות, ספר אחד לילדים ושבעה ספרי מאמרים ומסות. ספריו וסיפוריו תורגמו לשלושים וארבע שפות בשלושים ושמונה מדינות.
מספריו
- מיכאל שלי, תל אביב 1968
- הר העצה הרעה: שלושה סיפורים, תל אביב תשל"ז
- מנוחה נכונה, תל אביב 1982
- קופסה שחורה, תל אביב תשמ"ז
- לדעת אשה, תל אביב תשמ"ט
- המצב השלישי, ירושלים 1991
- אותו הים, ירושלים 1999
- סיפור על אהבה וחושך, ירושלים 2002
- תמונות מחיי כפר, ירושלים 2009
רשימות באתר האקדמיה
- "אני רואה עצמי מחזֵר של הספרות העברית", העברית סד, א–ב (תשע"ז)
- עמוס עוז איננו
- התעוררות היפהפייה הנרדמת, אקדם 63, עמ' 7
