נושא: סגנון

עניין של סגנון

את (ציין המושא)

המילית את לציון מושא ישיר מיודע היא מן המילים הנפוצות ביותר בעברית. מה החוקיות בשימוש בה ומתי נוהגים לוותר עליה?
המשך קריאה >>

מאוצרות הארכיון

ריבוי ה”אתים” משעמם ומכער לשוננו

ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון סבר שהמילית אֶת לציון המושא הישיר מיותרת ונהג להשמיטהּ בדיבור ובכתיבה. בעניין זה התנהל פולמוס בינו ובין איש הלשון יצחק אבינרי.
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

מלבד וחוץ מן

שני הביטויים ‘מלבד’ ו’חוץ מן’ משמשים בימינו במקרים רבים באותה המשמעות, אך מלשון המקורות עולה תמונה מורכבת יותר, ובעקבותיה יש המבקשים להבחין ביניהם.​
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

הבא או הקרוב

“קבענו להיפגש ביום שלישי הבא“, “שלישי הקרוב או שלישי הבא?” – לא פעם פונים אלינו בבקשת הכרעה אם יש להעדיף את ‘הקרוב’ או ‘הבא’. מה בדיוק פשר ההתלבטות?
המשך קריאה >>

מאמרים

העברית ברשות הרבים

מגד מדמה את העברית ליפהפייה שהתעוררה מתרדמתה, ומשווה את שלבי התחייה הראשונים, אז התהדרה העברית בתיאורים בלשון גבוהה ונקייה, לסגנון הרווח היום. עוד הוא מתאר את פועלה של האקדמיה בתחום חידוש המילים.
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

נגד וכנגד

ההבדל בין נגד לכנגד הוא ביסודו הבדל של רובד לשון: נגד בלשון מקרא, כנגד בלשון חז”ל. ואולם בשני רובדי הלשון האלה לא הייתה לביטויים אלו משמעות של ניגוד כבלשון ימינו. משמעות זו התפתחה לאורך הדורות ונעשתה עיקר רק בעברית החדשה.
המשך קריאה >>

עניין של סגנון

אני תקווה

יש המסתייגים מן השימוש במבנים המליציים ‘אני תקווה’ ו’וכולי תקווה’ וממליצים לנקוט תמיד את המבנה הפשוט ‘אני מקווה’. יש שאינם נרתעים מן המליצות האלה.
המשך קריאה >>

מאמרים

על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני

במאמר נסקרות דרכי ניסוח שאינן עולות בקנה אחד עם העברית הקלסית, ומוצעות דרכים חלופיות.
המשך קריאה >>

עברית ומגדר

פנייה המיועדת לגבר וגם לאישה

לא פעם אנו נשאלים כיצד לנסח מסמכים – כגון שאלונים, הוראות והנחיות, תקנות, תעודות ושאר טפסים – המכוונים גם לגבר וגם לאישה.
המשך קריאה >>

עברית לשבת

פרשת תולדות – הולך וגדל או גדל והולך?

.

הקדמה

סימני הפיסוק מסייעים לקורא להבין את הנקרא; הם מציינים סיומים, התחלות, הפסקות והנגנות. סימני הפיסוק מרמזים על מבנה המשפט ועל הטעמתו, אולם סימני ההיכר העיקריים למבנה המשפט הם מילות המבנה, כגון מילות חיבור ומילות שעבוד, המצויות בגוף המשפט עצמו.

כללי הפיסוק שלהלן אינם כללים נוקשים, בחינת חוק ולא יעבור; במקרים רבים נוסחו הכללים באופן המותיר מקום לשיקול הדעת של הכותב.  בייחוד הדברים אמורים בכללי הפסיק: בכללים אלו יש גמישות מסוימת. כך למשל ראוי להימנע מגודש של פסיקים כאשר יש הצטברות של חלקים הזקוקים להפרדה. יש שכמה סימנים משמשים באותו התפקיד, והבחירה ביניהם נתונה לכותב, כגון קו מפריד, סוגריים והסימן נקודה ופסיק. ואין צריך לומר שהשימוש בסימני הפיסוק המביעים רגש, כגון סימן קריאה ורצף של נקודות או של קווים, תלוי בסגנונו של הכותב.

הכללים מיועדים בעיקר לכתיבה הרגילה – הכתיבה העיונית, המעשית וכדומה. בכתיבה שיש בה משקל רב לסגנון האישי, לרגש ולעיצוב הטקסט – כגון בשירה – עשויים סימני הפיסוק לשרת את הכותב בדרכים החורגות מן הכללים.