האם יש קשר בין סכין לסכנה?

מדי פעם מהרהר דובר העברית אם יש קשר בין סכין לסכנה, כמאמר ההורים לילדיהם הקטנטנים: "סכין [זה] מסוכן".

התשובה, בקצרה: נראה שלא, אבל קשה לדעת.

סכין

המילה סכין עולה במקרא פעם אחת בלבד, בכתיב שַׂכִּין בשי"ן שמאלית: "וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה" (משלי כג, ב). כדרכן של מילים מקראיות רבות שנכתבות בשי"ן שמאלית, בלשון חכמים התרבה כתיבן בסמ"ך, כגון שִׂיד ו־פָּרַשׂ בלשון המקרא לעומת סיד ו־פָּרַס בלשון חכמים (להרחבה על תופעה זו – ראו כאן).

הצורה סַכִּין מוכרת לנו מן המשנה וגם מלהגי הארמית (סַכִּינָא היא המילה שבה מתרגם אונקלוס את המילה המקראית מַאֲכֶלֶת בסיפור עקדת יצחק). חוקרי לשון חז"ל, ובראשם יחזקאל קוטשר, העמידו על ניקודהּ של המילה סכין בכתבי היד הטובים של המשנה גם בשווא בסמ"ך ובלא מכפל בכ"ף – סְכִין.[1]

סכנה

המילה סַכָּנָה עולה לראשונה רק בלשון המשנה. עם זאת מילה מקראית אחת לפחות גזורה מן השורש סכ"ן ועניינהּ 'סכנה'.[2] במשל על תכונותיו של הסכל ('טיפש') אומר קהלת: "מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם, בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם" (י, ט); כלומר הסכל החוצב אבנים והחוטב עצים ניזק מהם במלאכתו.[3] בלשון המשנה בא גם שם התואר 'מסוכן', במובן 'חולה מאוד'.

נמצא אפוא שהן סַכִּין הן סַכָּנָה רגילות עד ימינו בהוראותיהן הקדומות. השוואה ללשונות שמיות אחרות אינה תורמת הרבה: שתי המילים ידועות מן הארמית ומן הערבית, ואפשר שיש כאן שאילה הדדית (בחלק ממילוני הארמית מציינים שהמילה 'סכנתא', כלומר 'סכנה', שאולה מעברית,[4] ומנגד יש בלשנים שראו ב'סכין' מילה שאולה מארמית[5]). זאת ועוד, אילו היו בידינו עדויות למילים מן השורש סכ"ן בהוראת סכנה בכתיב בשי"ן (שמאלית) נקל היה לקשור ביניהן.

בן־יהודה הסמיכן זו לזו במילונו בתורת ספק, יש מי שעשה זאת בתורת ודאי,[6] אך נראה שרוב המילונים בחרו להפריד בין השתיים.

_____________________________

[1] שאלת כפל הצורות סַכִּין–סְכִין נוגעת גם למוצא המילה. על יסוד הצורה סְכִין בכ"ף רפה היה מי שהציע שמילה זו שאולה מיוונית – συχίνη (באותיות לטיניות: suxine), 'חרב' – כמבטא האות χ כִֿי ביוונית. ואולם קוטשר, שהסכים כי "מוצא התיבה סתום", נטה יותר לאפשרות שסכין היא מילה שמית ממקורהּ, והכפילות סַכִּין–סְכִין דומה לכפילות שמוכרת במילים דומות אחרות כגון שַׁפּוּד–שְׁפוּד, שבה עם ביטול המִכְפָּל (של סַכִּין, שַׁפּוּד) נחטפה גם התנועה שלפני כן והפכה לשווא (סְכֿין, שְׁפֿוד). תופעה זו מתועדת במיוחד במילים שבהן המכפל בא אחרי אות שורקת (כמו ש, ס, צ), וכן מוצאים סַדָּן–סְדָן, צִפּורֶן–צְפֿורֶן.

[2] אף חוקר לשון חז"ל מנחם מורשת לא כלל פעלים מן השורש סכ"ן בחיבורו 'לקסיקון הפועל שנתחדש בלשון התנאים', וממילא הסכים שההוראה בפסוק היא של 'סכנה'.

[3] בפסוק אחר, קשה למדי, מופיעה המילה מסוכן: "הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר" (ישעיהו מ, כ). על אף החשד המיידי בקשר למילה 'סכנה' נוטים לבארהּ במחקר ימינו – על פי האכדית – מין עץ (אולי 'סיסם הודי'; ויש מפרשים 'שיטה'). פרשנות זו יסודה בכמה מתרגומי המקרא העתיקים, כגון בתרגום יונתן לארמית: 'אורן'. ראו גם הערות למילון בן־יהודה, עמ' 4054.

[4] למשל במילון המקוון CAL.

[5] למשל גלוסקא (ראו 'מבחר מקורות').

[6] למשל שיטה הנזכרת במילון HALOT בערך 'סכן I'.