על אף ואף על פי

הצירופים 'על אף' ו'אף על פי' קרובים בצורה ובמשמעות – שניהם מביטויי הוויתור (כמו 'למרות', 'חרף' ועוד), ובכל זאת שניהם מתגלגלים ממקורות שונים לגמרי.

בצירוף אף על פי הרכיב אף מובנו 'גם', 'אפילו'. רכיב זה משמש בביטוי הוויתור המקראי 'אף כי', כגון  "אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה… לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר…" (נחמיה ט, יח–יט).[1] הצירוף אף על פי מוכר מלשון המשנה ואילך. הוא  משמש הן לפתיחת פסוקית משועבדת 'אף על פי ש' הן לפתיחת איבר במשפט איחוי "אף על פי כן'. לדוגמה: "[סוכה] המעובָּה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה – כשרה" (משנה סוכה ב, ב); "משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משמיעין להן על בת קול" (תוספתא סוטה יג, ג).

בצירוף הוויתור על אף מקור הרכיב אף שונה. הצירוף הוא גלגול של צירוף מקראי שבו 'אף' משמעותו 'כעס, חֵמה' (כמו בצירוף 'חרון אף'): "עַל אַף אֹיְבַי, תִּשְׁלַח יָדֶךָ וְתוֹשִׁיעֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קלח, ז); "כִּי עַל אַף ה', הָיְתָה [הרעה] בִירוּשָׁלַ͏ִם וּבִיהוּדָה, עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם מֵעַל פָּנָיו" (מלכים ב כד, כ; ירמיהו נב, ג),[2] ושיעורו: 'למרות הכעס [שמעשיהם גורמים], אין בזה כדי לחדול מהם…'. ובאמת בשימושיו המוקדמים של הצירוף בתפקיד ויתור, הקפידו הכותבים להסמיך אותו דווקא לשם עצם המציין אדם (שכן כעס שייך באדם), ממש כמו בביטוי "על אפו ועל חמתו".[3]

לפי חוקרת התחביר ד"ר קרן דובנוב, סימנים ראשונים לשימוש ב'על אף' בתפקיד ויתור באים בתקופת ההשכלה במאה ה־19 בכתביו של רמא"ג (רבי מרדכי אהרן גינצבורג): "למרות עיני המזבח המוריד דמעות עליהם, ועל אף הכהנים משרתי המזבח אשר לא טוב בעיניהם…" ('אביעזר', עמ' 104).[4] לתוספת ההדגמה הינה 'על אף' אצל גינזבורג אחר – 'אחד העם': "כי עשה נעשה ויכול נוכל על אף כל הקמים על פעלנו" ('על פרשת דרכים א', עמ' 273). עד מהרה נפרצה הדרך וכבר בראשית המאה העשרים מוצאים 'על אף' לפני כל דבר ועניין, אדם או דומם.

אם כן שני 'אף' שונים לפנינו: בצירוף אף על פי – מילית החיבור 'אף' במובן 'גם, אפילו'; ואילו בצירוף על אף – שם העצם 'אף' (מן השורש אנ"ף) במובן 'כעס, חֵמה'. יש מי שמפקפק בהנחה שרק יד המקרה בדבר, ומשער שדמיון הצורה של שני הביטויים (אף + על) וקרבת ההוראה השפיעו דיים כדי הפיכת 'על אף' לביטוי הזהה במשמעו ל'אף על פי'.

עוד נראה כי משנתקרבו הביטויים, רבים משתבשים ומצרפים את ש' הזיקה ל'על אף' ("על אף ש־"), ואחריהם עורכי הלשון מזדרזים לתקן: בתחילת פסוקית ויתור (במשפט מורכב) 'אף ש־' או 'אף על פי ש־' בלבד; כביטוי ויתור (במשפט פשוט) 'על אף (ה־)'.

————————————————-

[1] וכן מקבילו גם: "גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ" (ישעיהו א, טו); "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע" (תהלים כג, ד). ופעם אחת בצירוף השניים: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם" (ויקרא כו, מד).

[2] לפי דקדוקי המקרא מילת היחס על לעצמה עשויה להביע ויתור: עַל דַּעְתְּךָ כִּי לֹא אֶרְשָׁע וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל" (איוב י, ז), היינו 'אף שידעת שלא רשעתי…'.

[3] על פי ירמיהו לב, לא: "כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת…".

[4] גלגול דומה חל במילית ויתור נפוצה אחרת – למרות. אף מילה זו מיוסדת על צורה מקראית שעניינה מרי וכעס – שם הפועל של הִמְרָה (בנשילת הה"א של בניין הפעיל): "וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ, לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה" (תהלים עח, יז). לא זו אף זו, מתברר כי השימוש המחודש במילה 'למרות' מיוחס אף הוא לרמא"ג. לפי קרן דובנוב אין להוציא מכלל אפשרות השפעה זרה (של גרמנית או רוסית; מומלץ לעיין במאמרה שב'מבחר מקורות').