עמרם חזנוב – לגדול בעברית בגדרה

עמרם חזנוב (1890–1973) נולד בגדרה שנים אחדות לאחר הקמת המושבה. הוריו היו הביל"ויים חיה ויעקב שלמה חזנוב. בשנותיו הראשונות דיבר יידיש, ובילדותו למד בבית הספר העברי שאגודת חובבי ציון הקימה במושבה. חזנוב למד אצל המורים העבריים בנימין סוּם ויוסף ויתקין. עם תום לימודיו בבית הספר העממי בגדרה למד בבית הספר "למל" בירושלים ובקולג' האמריקאי בבירות. בשל מחלה הפסיק את לימודיו בבירות בשנה השנייה, חזר לגדרה ועבד במשק הוריו. ב־1912 נסע לארצות הברית כדי להשתלם במקצוע האגרונומיה, ב־1919 חזר לארץ וב־1920 מונה לתפקיד הממונה על קידום המושבות בגליל מטעם הברון רוטשילד. ב־1929 התמנה לאגרונום הראשי של פיק"א.

(התצלומים באדיבות המשפחה)

בשנת 1965 ראיין פרופ' בר־אדון את עמרם חזנוב. בריאיון, שהתקיים בחצר המשק בגדרה, סיפר חזנוב על ההקמה של בית הספר העברי הראשון במושבה ועל המורה העברי בנימין סום: "חובבי ציון, שיסדו את גדרה, שלחו הנה את רבי אברהם בנימין סום […] אדם שאהב את מקצועו והיה מתמסר להוראה". חזנוב תיאר את המחויבות של המורים להנחלת העברית בפי התלמידים: הוא [המורה] היה צמוד אל התלמידים בשעת משחקם […] בחצר בית הספר ומתקן כל מיני שיבושי לשון". עוד תיאר חזנוב את המעבר שחל בגדרה מהמבטא האשכנזי למבטא הספרדי: "סוף סוף אנחנו רק כפר אחד בכל הארץ כולה! כל הארץ מדברת בהברה הספרדית, […] נדבר גם אנחנו ספרדית". הוא סיפר על הצגות שנהגו בני גילו להציג בעברית ועל לימודיו בבית הספר "למל" בירושלים, שבו הושפע בעיקר מהמורה דוד ילין: "לו אני חייב תודה רבה לא רק על ידיעת הדקדוק העברי, […] אלא גם על שיפור סגנון הכתיבה שלי. סגנונו של רבי דוד ילין היה קצֵר, קולע ומדויק".

להאזנה לקטעים מתוך הריאיון:

לתכתוב הקטע

ריאיון זה הוא חלק מאוסף ציפורה ואהרן בר־אדון לתולדות תחיית הלשון העברית בדיבור־פה שנמסר לאקדמיה ללשון העברית.

ראשית החינוך העברי בגדרה

בחנוכה תרמ"ה (דצמבר 1884) עלו על הקרקע אנשי תנועת ביל"ו והקימו את המושבה גדרה. הביל"ויים המייסדים היו צעירים ורווקים, ועל כן שאלת החינוך במושבה לא התעוררה מייד. בשנת תרנ"ד החל רבי מאיר יעקב הכהן קפלן ללמד את ילדי המושבה את השפה העברית בהברה אשכנזית. קפלן לימד בעברית בלבד ולא בדרך התרגום, כלומר ללא שימוש בשפות אחרות. בשלהי תרנ"ו (1896) ביקש הוועד הפועל של חובבי ציון ביפו תקציב מוועד התמיכה האודסאי כדי לייסד בגדרה בית ספר. על פי דיווחם, באותה העת היו בגדרה יותר מעשרים ילדים שהגיעו לגיל בית ספר. ואומנם המושבה זכתה לתמיכת חובבי ציון. בשנת תרנ"ז הגיע לגדרה המורה רבי יוסף מנחם אשבל. הוא הנהיג דיבור עברי בהברה אשכנזית בבית הספר, ולימד תנ"ך והבעה בכתב. לצידו לימדו כמה מהביל"ויים מקצועות כלליים. החל משנת תרנ"ח לימד אשבל את כל המקצועות בעברית בלבד, והתלמידים לא למדו שפות זרות.

בשנת תרנ"ט נחנך בניין בית הספר. באותה השנה שלח הוועד של חובבי ציון את המורה אברהם בנימין סום מאודסה אל המושבה כדי לשמש בהוראה. סום (תרכ"ה–תר"ץ, 1865–1930) לימד בגדרה במשך יותר מעשרים שנה ומילא את תפקידו במסירות. הוא הקים בגדרה "בית־ספרים" (ספרייה), אשר שימש את התלמידים ואת תושבי המושבה. מפאת המחסור במקום הוקם בית הספרים בחדר הצר שבו התגורר סום בבית הספר. סום התמסר לפיתוח הספרייה ואף רכש ספרים ממשכורתו הדלה. בפברואר 1899 כתב מכתב לידידו הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, ובו תיאר את רשמיו מבית הספר בגדרה:

בעבודתי בבית הספר הנני מרגיש עֹנג גדול. היחס שבין התלמידים והמורים הוא באמת יחס אידיאלי. רֹב הילדים מצליחים בלמודיהם ובהקשבה יצטינו כלם. […] אי־אפשר לתאר לך איך מתאמצים המתחילים לסגל להם את הדבור העברי ולכל הפחות את ההבנה בה, כי באמת כאלמים הם בבית הספר ולכן כאשר יבינו איזה דבר חדש ומה גם כאשר יוכלו להוציא איזה מאמר חדש, יזהירו פניהם בשמחה אין קץ. […] בית ספרנו מלא חיים. לא תמצא בו את הפנים הזועפים של המורים וסִמני ליאות על פני הילדים. בית הספר פה עודנו חדש ואקוה כי במשך העת יוכל להיות למופת לבתי ספר במושבות האחרות היותר גדולות. […]

לפעמים מטיילים אנחנו עם הילדים. […] את הרושם שעשה עלי הטיול הראשון בימים הראשונים לבואי הנה לא אשכח לנצח כי עֹנג נפלא כזה לא הרגשתי מעולם […] שורה ארוכה של עשרים וששה ילדים וילדות, שנים, שנים, עומדת הכן לפני בחצר בית הכנסת (שהוא לעת עתה גם בית הספר) […] מסביב גבעות ועמקים מכֻסים דשא וכרמים […] קול יוצא משלשים פיות קטנים: "עוד לא אבדה תקותנו / התקוה הנושנה, / לשוב לארץ אבותינו / עיר בה דוד חנה". […] התבוננתי אל פני הילדים המפיקים נעם ואמץ רוח ואראה כי כבר מבינים הם מה שמוציאים מפיהם ומרב התרגשות. […] הילדים שרים עוד במקהלה: "חושו אחים, חושו, / נרימה פעמינו". (ספר העלייה הראשונה [ב], ירושלים תשמ"ב, עמ' 325–327)

בתקופת המנדט הבריטי מנה בית הספר בגדרה כמה עשרות תלמידים. שמונה הכיתות למדו בשלושה חדרים, שתיים־שלוש כיתות בכל חדר. המורים נדרשו ללמד שתי כיתות ויותר במקביל ומגוון רחב של מקצועות.