אחז את החבל בשני קצותיו

נשאלנו: הביטוי אחז את החבל (או המקל) בשני קצותיו מציין 'ניסיון בלתי אפשרי לעשות דבר והיפוכו'. אבל מה בעצם הבעיה לעשות זאת?

הינה מה שעלה בידינו למצוא:

הביטוי עולה לראשונה במדרשי האגדה מתקופת האמוראים, והגרסה היא תפס את החבל בשני רָאשיו. בזיקה לדברי אברהם על הגזֵרה להשמדת סדום – "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע… הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית יח, כה) – אנו מוצאים במדרש בראשית רבה שאברהם טען לפני הקב"ה כי הדין שהוא מבקש לעשות עם אנשי סדום סותר את הבטחתו לאחר המבול שלא להשחית עוד את האנושות (העולם):

אם עולם אתה מבקש – אין דין, ואם דין אתה מבקש – אין עולם, את תפיס חבלה בתרין ראשוי [=אתה תופס החבל בשני ראשיו] (פרשה לט, ו; וכן פרשה מט, ט; פסיקתא דרב כהנא נחמו, ד).

לפי זה שני הקצוות, שני ראשי החבל, הם העולם מכאן והדין מכאן. אחיזת שני ראשי החבל בעת ובעונה אחת אינה מאפשרת להשתמש בו, כגון למשוך דבר מה על ידי קשירת קצה אחד שלו, ומכאן שיש לוותר על צד אחד ולבחור בשני. ואומנם במקורות חז"ל תפיסת חבל (בצד אחד שלו) היא גם ביטוי להצלה: "משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים. הושיט לו הקברניט את החבל. אמר לו: 'תפוס החבל הזה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים'" (תנחומא שלח, טו).

יש מי שמסביר את המשל אחרת: זהו חבל המשמש לשאיבה מבאר; לכל אחד מקצותיו מחובר דלי, וכשהאחד מורד לבאר מטה, השני בהכרח עולה מעלה, והרי שאי אפשר לאחוז בשני הקצוות.

במדרש מאוחר יותר מוצאים את הביטוי בעברית. המדרש מגולל מסכת תחנונים שבה משה מבקש מהקב"ה שלא יביאו אל קיצו במדבר, והקב"ה משיבו לבסוף:

שתי שְבועות נשבעתי: אחת שתמות ואחת לאבד את ישראל. לבטל את שתיהן אי אפשר; אם תרצה אתה לחיות ויאבדו ישראל – מוטב. אמרתי [משה] לפניו: רבּונו של עולם, בעלילה אתה בא עליי, אתה תופש החבל בשני ראשים. יאבד משה ואלף כמותו, ואל יאבד אדם אחד מישראל. (תנחומא ואתחנן, ו; וכן דברים רבה, מהד' ליברמן, עמ' 40)

גם בלי להיכנס לשאלה מי אוחז בחבל (אלוהים או משה),[1] העניין עצמו ברור – לפנינו שתי אפשרויות מנוגדות שאי אפשר לקיים את שתיהן.

בימינו מהלכת גם הגרסה מקל (ולא 'חבל'), ושיטוט במקורות העברית מגלה שגרסה כזאת של הביטוי משמשת בספרות ההלכה כבר לפני מאות שנים להבעת תמיהה, כגון "היכי תפיס חוטרא בתרי רישי [=כיצד (הוא) תופס מקל בשני ראשים]?" (מלחמות ה' לרמב"ן, סוכה ה ע"א). הדמיון החיצוני בין חבל למקל ברור (חפץ ארוך ודק בעל שני קצוות זהים), אבל שימושיו בהקשר הזה שונים מִשל חבל, ואולי התגלגל המשל גם בלי לדקדק בפרטיו.

*

הביקורת על הרצון בשני דברים סותרים או על הניסיון לעשות שני דברים מנוגדים בעת ובעונה אחת מובעת בלשונות העולם בשלל דרכים ציוריות. יש המכוונות לחוסר התוחלת בדבר (וממילא לחובת הבחירה באחת האפשרויות), ויש שהמוקד הוא הצבעה על מציאות בלתי אפשרית:

• במקרא: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים" (מלכים א יח, כא). ראו גם כאן.
• בארמית של התלמוד הבבלי: "ארכביהּ אתרי רכשי" (כתובות נה ע"ב ועוד) – הרכיבוֹ על שני סוסים [שכל אחד מהם הולך בכיוון אחר]; "מזכי שטרא לבי תרי" (על פי: "שטרא מזכי לבֵי תרי הוא?" [בבלי פסחים עח ע"א]) – מזכה שטר אחד לשני בעלי הדין.
• בלטינית: Duabus sellis sedere – לשבת על שני כיסאות (כנראה בהקשר של אדם צבוע שמראה פנים לכאן ולכאן).
• בגרמנית: Man kann nicht auf zwei Hochzeiten tanzen – 'אי אפשר לרקוד בשתי חתונות' (הביטוי התגלגל גם ליידיש ומשם לעברית).
• ברוסית: погнался за двумя зайцами – 'רדף אחרי שתי ארנבות'.
• באנגלית: have your cake and eat it – 'לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה'.

_____________________________

[1] אפשר שעל פי המשל משה הוא התופס בחבל (ואלוהים מאשימו בכך), ואפשר שאלוהים הוא האוחז בחבל שהרי שתי האפשרויות בידיו (וראו יעקב בלידשטיין, עצב נבו: מיתת משה במדרשי חז"ל, אלון שבות תשס"ח, עמ' 117–119). מכל מקום למשה אין כל התלבטות: עדיפה האפשרות שעם ישראל, ולמעשה כל אחד מישראל, יינצל.