שירי הקדשה מאת נפתלי טור־סיני (טורטשינר)

בספריית האקדמיה ללשון העברית שמור תרגום לגרמנית של התנ”ך שפורסם בפרנקפורט בשנת 1936. נפתלי טור־סיני היה המוציא לאור וככל הנראה שותף בעבודת התרגום. התרגום נדפס בארבעה כרכים (תורה, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, כתובים), ובשער הפנימי של כל כרך כתב טור־סיני שיר הקדשה לידידתו מרים בן־גבריאל. ההקדשות נכתבו בירושלים בשנים תרצ”ה–תרצ”ו (1935–1936) בלשון מליצית, מקראית ברובהּ, וכצופן של משחקי מילים וחריזה.

נפתלי טור־סיני (טורטשינר)

פרופ’ נפתלי הרץ טור־סיני (תרמ”ו–תשל”ד, 1886–1973) היה חבר ועד הלשון משנת תרע”א, ומשנת תש”א שימש נשיא ועד הלשון לצד פרופ’ יוסף קלוזנר. בתשי”ד, עם ייסוד האקדמיה, נבחר טור־סיני לנשיאה הראשון. טור־סיני לימד בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנים תרצ”ד–תשי”ד ערך את כתב העת “לשוננו”. הוא פרסם למעלה מארבע מאות ושבעים פרסומים מדעיים, ספרים, מאמרים ותרגומים.

מרים בן־גבריאל

מרים בן־גבריאל (תרנ”ט–תש”ם, 1898–1980) נולדה באוסטרייה ועלתה לארץ בשנת 1925.
בן־גבריאל הייתה שחקנית בתיאטרון וקריינית ואף לימדה את תורת ההיגוי באוניברסיטה העברית. משנת 1934 הייתה מזכירתו של פרופ’ טור־סיני. בשנת 1961 פרסמה (במשותף עם עוזי אורנן) את הספר “שיעורים בתורת ההיגוי”.

במאמר “מה עשינו לשיפור הבִּטוא?” פרי עטה משנת 1945 קבעה:

נחוצה לנו לשון למופת בהיגוי העיצורים והתנועות ובקצב, כפי שהם מיוחדים ללשוננו בלבד. […] מחובתנו הוא לשים קץ לאנדרלמוסיה הלשונית ולקבוע סוף סוף ביטוא למופת שילמדוהו כל העתידים להיות מורים, שחקנים, קריינים, וכיוצא בהם כדי שינחילוהו לכלל הציבור. (הארץ, 27.4.1945, עמ’ 5)

שירי ההקדשה

(1) כרך התורה

הַמִּקְרָא לְמִקְרָא לָךְ וּלְמַזְכֶּרֶת
כִּי בְמִקְרָא הַמִּקְרָא הָיִית לִי מַזְכֶּרֶת
יֵשׁ מַזָּל גַּם לְסֵפֶר וּמִקְרֶה לַמִּקְרָא
מַזָּל בְּלוֹמְדָיו וִיקָר בְּבוֹ תִקְרָא

בשיר זה המילה מקרא מופיעה הן במשמעות ספר התורה הן במשמעות קריאה. טור־סיני הגיש את ספר התורה לנמעַנתו (“המקרא למקרא לך”), וציין שיש למקרא מזל שלומדים אותו (“מזל בלומדיו”), ומאידך גיסא ללומדים בו יהיה כבוד (=יקר). מזכרת משובצת בשורה הראשונה כשם עצם במשמעות ‘זיכרון’ ובשורה השנייה כפועל בזמן הווה במשמעות ‘מזכירה’.

(2) כרך הנביאים הראשונים

בֶּן־נוּן הֶעְמִיד וְשׁוֹפְטִים
עַמָּם עַל בָּרְיָם
בֶּן אֶלְקָנֶה לְאֵל קוֹנֶה
קִנֵּא עַל מֶרְיָם
בֶּן־בֵּית־יִשַׁי בְּמַלְכוּתוֹ
רָווּ מִפִּרְיָם
בֶּן גַּבְרִיאֵל, בְּסֵפֶר זֶה
קִרְאִי נָא, מרים

בשיר זה נזכרים ספרי הנביאים הראשונים: יהושע (“בן־נון”) ושופטים; שמואל (“בן אלקנה”); ואת ספר מלכים מייצג דוד (“בן־בית־ישי”). הנמענת נזכרת בשם משפחתה (“בן גבריאל”) כחלק מרצף השורות המציינות השתייכות משפחתית, ושמה הפרטי (“מרים”) חורז לשמות בעלי הכינויים החבורים בָּרְיָם, מֶרְיָם ו־פִּרְיָם.

(3) כרך הנביאים האחרונים

יְשַׁעְיָה יֶשַׁע יָה. חָזָה
בְסוּר הָעֹל,
לְיִרְמְיָה יָה. מֵרָמָה
הִשְׁמִיעַ קוֹל.
יְחֶזְקֵאל יְחַזֵּק בְּאֵל
גּוֹלִים מִכְּשֹׁל,
וּשְׁנֵים עָשָׂר יַשְׁנוּ מוּסָר
לָעָם כַּחוֹל.

מִרְיָם מֵרוֹם יְבָרֲכֵךְ
נָא אֵל גָּדוֹל
לִרְאוֹת בְּבוֹא נְבוּאָתוֹ
צִיּוֹן לִגאֹל.

בשיר זה פירט טור־סיני את ספרי נביאים אחרונים על פי סדרם: ישעיה, ירמיה, יחזקאל ותרי עשר, פירש את משמעות שמותיהם של הנביאים ישעיה, ירמיה ויחזקאל וציין בקצרה את פועלם של הנביאים. הפועל יַשְׁנוּ (“ושנים עשר ישנו מוסר”) משמעו “ילַמדו”. בסיום השיר איחל לנמעַנְתו שהאל יברך אותה ממקום מושבו הגבוה (=רום), שתזכה לראות בגאולת העם.

(4) כרך הכתובים

תַּרְגוּם: תִּגְמוֹר? הֲפֹךְ וּרְאֵה־נָא בַמָּקוֹר
כִּתְבֵי אֱמֶ”ת תִּמְצָא בָהֶם, חִדּוּשׁ לִבְקָּרִים.

תַּרְגּוּם: גַּם רוּת, גַּם שׁוּלַמִּית, אֶסְתֵּר מַלְכוּת
מִן הַמְּגִלּוֹת לָךְ מְגַלּוֹת בְּשִׁירֵי־שָׁרִים.

תַּרְגּוּם: תּוּר גַּם אֶל דָּנִיֵּאל, חָמוּד, חָכָם,
יְלַמֶּדְךָ תִּקְוַת הַקֵּץ וְסוֹד סְתָרִים.

תַּרְגּוּם: תַּם גּוּר הָעָם בִּשְׂדֵה בָבֶל, אַשּׁוּר;
עֶזְרָא מֵשִׁיב גּוֹלִים צִיּוֹנָה נֶעֱזָרִים.

תַּרְגּוּם: תִּגְרוֹם בְּחֶסֶד, אֵל, לְבוֹא הַיּוֹם,
דִּבְרֵי יָמִים עָבְרוּ בּוֹ לִפְאֵרָם מֻחְזָרִים.

במרכז שיר זה העמיד טור־סיני את מלאכת התרגום ופירט את ספרי הכתובים. כל בית נפתח במילה תרגום, ואחרי מילה או רצף המורכב מאותיותיה (“תגמור”, “גם רות”, “תור גם”, “תם גור”, “תגרום”).

בבית הראשון המליץ הכותב לנמענתו ללמוד (=לגמור) מהתרגום אך גם להשוותו למקור (“הפוך וראה־נא במקור”), וכתב שבתרגומי הספרים איוב, משלי ותהלים (=”כתבי אמ”ת”) אפשר למצוא חידושים (=”חידוש לבקרים”). הבית השני מוקדש למגילות שנשים עומדות במרכזן: רות, אסתר ושיר השירים, הנרמזת בצירוף שִׁירֵי־שָׁרִים. בבית השלישי המליץ הכותב לבקש (=”תור”) גם בספר דניאל, וכינה את הנביא חמוד על יסוד הצירוף המקראי “דניאל איש חמֻדות” (דניאל י, יא); המחבר הזכיר שהספר בא ללמד על אחרית הימים (=”תקוות הקץ וסוד סתרים”). הבית הרביעי עניינו סוף הגלות ושיבת הגולים לארץ (=”תם גור העם בשדה בבל, אשור”), כמתואר בספר עזרא; גּוּר מופיעה בצורת המקור הנטוי במשמעות “מגורים”. בבית השישי מדובר בחידוש תולדות (=”דברי הימים”) הפאר של העם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

* השירים הובאו בשינויים קלים בניקוד.

* דיוקן מרים בן־גבריאל מאוסף משה יעקב בן־גבריאל באדיבות הספרייה הלאומית:

Moshe Ya’aqov Ben Gavriel Archive, The National Library of Israel. Digitization and cataloguing of this file was funded by Deutsche Forschungsgemeinschaft (DFG / German Research Foundation) under Germany’s Excellence Strategy – EXC 2176 ‘Understanding Written Artefacts: Material, Interaction and Transmission in Manuscript Cultures’, project no. 390893796. The research is conducted within the scope of the Centre for the Study of Manuscript Cultures (CSMC) at Universität Hamburg.