"היו אתם הראשונים לחידוש שמותיכם"

הופעתם של שמות המשפחה

בימי קדם חיו בני אדם בקהילות קטנות ולא היה צורך בשמות משפחה. השימוש בשמות משפחה החל עם המעבר למגורים בקרב אוכלוסיות גדולות ועליית הצורך בסימן הבחנה שישייך את האדם למשפחתו. ניצני שמות המשפחה הופיעו אצל היוונים בעת העתיקה, ומאז ימי הביניים נפוצו באירופה ובעולם כולו. בדרך כלל עברו שמות המשפחה מאב לצאצאיו.

שמות משפחה בקרב יהודים בתקופות קדומות

לנוהג להשתמש בשם נוסף שאינו השם הפרטי יש עדויות כבר במקרא. אנו קוראים למשל על משפחת הכרמי, משפחת החצרוני, אחיה השילוני ואבישג השונמית. בתקופה שלאחר המקרא הורחבה מסגרת הכינויים הנוספים לשם הפרטי, ובספרות התלמוד אנו מוצאים כינויים רבים, המציינים מראה חיצוני, עיסוק או תואר אחר המסמן את ייחודו של אדם מסוים. למשל בספרות התלמודית מופיעים השמות אבא אריכא (=הארוך), שמואל הקטן, ר' יוחנן הסנדלר, ר' יצחק נפחא (=הנפח) ועוד. בתקופת התלמוד כבר יש סימנים לכך שהכינויים הללו עוברים בירושה מאב לבן.

שמות משפחה ממש בקרב היהודים אנו מוצאים לראשונה בארצות האסלאם ובייחוד בספרד. למשל המשורר משה אבן עזרא היה ממשפחת עזרא, אך שם אביו־מולידו היה יעקב. גם השמות אבן גבירול, אבן תיבון ואחרים היו שמות משפחה ומובדלים מהאב הישיר של האדם. המנהג של כינויים משפחתיים קבועים עבר בהמשך גם אל יהודים בארצות אחרות.

כבר בעבר הרחוק היו יהודים שתרגמו שמות משפחה לועזיים לשמות עבריים. לדוגמה, חכמים שמוצאם מהעיר הספרדית גרנדה נהגו לחתום בשם המשפחה רימון־ספרד (גרנדה בספרדית היא רימון); באיטליה השמות פרחי והפרחי הם תרגום המילה האיטלקית פיורה, שפירושה פרח.

החלפת שמות משפחה לועזיים בתקופת תחיית העברית

הנטייה להחליף שמות משפחה לועזיים בשמות עבריים התפשטה והפכה לתופעה נרחבת עם התעוררות היישוב העברי בארץ ישראל בסוף המאה התשע־עשרה ובתחילת המאה העשרים. אליעזר בן־יהודה החליף את שם משפחתו הלועזי פרלמן בשם משפחה עברי על שם אביו עם עלייתו ארצה בראשית תרמ"ב (1881), ובעקבותיו הלכו אנשי העלייה הראשונה והשנייה. כך שינה מייסד גדרה דב ליבוביץ את שם משפחתו לשם העברי אריאל; דב לובמן, מראשי המתיישבים במושבה ראשון לציון, שינה את שם משפחתו לחביב; דוד גרין שינה את שם משפחתו לבן־גוריון, יצחק שימשלביץ' שינה את שמו לבן־צבי ועוד. לאחר שנבחר בן־צבי לראשות הוועד הלאומי בשנת תרצ"א (1931) הוא פתח בפעולת הסברה לעידוד החלפת שמות משפחה לועזיים בעבריים.

עברות שמות וּועד הלשון

משנת תרצ"א (1931) ואילך ייעץ ועד הלשון העברית בכתב ובעל פה בלשכותיו בירושלים ובתל אביב לכל הפונים אליו בבקשת סיוע במציאת שם עברי הולם תחת שם המשפחה הלועזי. בארכיון האקדמיה ללשון העברית מתועדות עשרות רבות של פניות בַּנושא משנות השלושים והארבעים, וכן בקשות לסיוע בשינוי שמות פרטיים ובקביעת שמות עבריים לתינוקות שנולדו בארץ. לדוגמה, בשנת 1936 פנה ד"ר קניגסברג אל ועד הלשון וביקש עזרה בשינוי השם. על פי התיעוד השמור ביומני הוועד, הוצעו לו השמות מלכיאל, מלכאל והר־שפר; באותה השנה הוצעו השמות לבנוני, מאור, מאירי, שפר וצהר כחלופות לשם הלועזי וילנסקי; בשנת 1937 הציע מזכיר הוועד את השמות ששון וגולוני למר פראהליך, שביקש לשנות את שם משפחתו; למר סמאטיצקי הוצע השם זרעוני, למר משה קשויצקי הוצע השם מזמורי, ולמר סמיאטיצקי הוצע השם שם טוב.

בעברות השם ננקטה בדרך כלל אחת הדרכים האלה:

• עברות לפי המשמעות, למשל תרגום השם רוזנשטיין לצירוף העברי אבן־שושן; במקום השם גוטליב ניתן השם אהוביה.
• עברות לפי הצליל, למשל השם העברי טור־סיני (=הר סיני) נבחר על פי הקרבה לצליל השם טורטשינר, במקום השם אברג'יל הוצע השם בר־גיל.
• בחירה בשם שינציח קרוב משפחה – לרוב אבי המשפחה, למשל בן־יהודה, יצחקי.
• בחירה בשם המשקף עיסוק או תחום אהוב, למשל שמות הקשורים לעולם הטבע ולחקלאות, כגון עמיר; שם המציין אזור מגורים או יישוב כגון חולדאי (מקיבוץ חולדה), כרמלי; שמות בעלי צליל ומשמעות אהובים, כגון נועם, חן.

ההנהלה הציונית והוועד הלאומי הכריזו על שנת תש"ד (1943–1944) כשנת ההתאזרחות והשם העברי, ובמסגרת זו פרסמה הסוכנות היהודית חוברת מיוחדת שכללה דברי הסבר ל"עניין עקירתם של השמות הנוכריים מתוכנו וחילופם בשמות עבריים". כן נדפסו בחוברת כללים לעברות שם המשפחה ורשימות של שמות משפחה ושל שמות פרטיים עבריים. בחוברת פורסמה גם קריאה אל מורים, סופרים, עסקני ציבור ואנשי ביטחון לשנות את שם משפחתם לשם עברי, וכך לעודד את הציבור ללכת בדרכם. ואכן, בעשורים שקדמו להקמת המדינה שינו את שם המשפחה הלועזי לשם עברי מאות משפחות ויחידים. כך למשל המילונאי והמחנך יהודה גרזובסקי שינה את שם משפחתו לגור, הסופר אביגדור פויארשטיין שינה את שמו להמאירי, והמשורר דוד שמעונוביץ' שינה את שם משפחתו לשמעוני.

החלפת שמות משפחה לאחר קום המדינה ו"ועדת השם העברי"

חודש אחרי הכרזת המדינה פרסם יצחק בן־צבי מכתב בעיתונות ובו קרא לציבור להחליף שמות משפחה לועזיים בשמות עבריים:

אנו עומדים היום על מפתן חיים חדשים, חיי עם עצמאי הנולד מחדש, הקובע את חייו ואת צורות ההווי המקורי שלו. אתם, ראשי העם ונבחרי הצבור, היו אתם הראשונים לחידוש שמותיכם, לקבל שם עברי כלפי פנים וכלפי חוץ. הדרישה מופנית לכל אנשי כנסת ישראל לחדש את שמותיהם: מאות אלפי השמות הלועזיים המתהלכים בתוכנו הם גורם לפירוד. מאות אלף שמות עבריים שיבואו במקומם ישמשו גורם לליכוד מלא, לאומי ותרבותי. ("הַצֹּפֶה", 16 ביוני 1948)

כדי לסייע לאזרחים להחליף את שמותיהם פעלה בשנים תש"ט–תשי"א (1948–1950) "ועדת השם העברי" מיסודם של הוועד הלאומי וועד הלשון.

עם סיום מלחמת העצמאות הורה בן־גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, לכל המפקדים בצבא להחליף את שם משפחתם הלועזי בשם עברי ובזאת לשמש מופת לחיילים. מפקדים וחיילים רבים אכן החליפו את שם משפחתם, ובהם גם ראש המטה הכללי רב אלוף יעקב דורי (דוסטרובסקי). כדי לסייע לחיילים ולמפקדים הוקמה "ועדת שמות עבריים", שאחד מתפקידיה היה להציע שמות עבריים למפקדים ולחיילים בצה"ל. בראש הוועדה עמד סגן אלוף מרדכי נמצא־בי (נימצָביצקי), ובשנת תש"ט היא פרסמה חוברת הדרכה לשינוי שמות משפחה לשמות עבריים. ביוזמתה הטביע הדואר הצבאי על מעטפות המכתבים את החותמת "חייל – החלף שמך הלועזי בשם עברי!".

גם חברי ממשלה ונציגי המדינה בארצות חוץ שינו את שמותיהם. שר החוץ משה שרתוק שינה את שמו לשרת, שר האוצר לוי שקולניק החליף את שמו לאשכול, שר החינוך בן־ציון דינבורג שינה את שמו לדינור, גולדה מאירסון שינתה את שמה למאיר כשיצאה לשליחות ברוסיה ועוד.

* * *

במרוצת השנים הוסיפו יהודים תושבי הארץ להחליף את שמות משפחתם הלועזיים בשמות עבריים, אם כי דומה שעם חלוף הזמן הפכה הסוגיה לפרטית־משפחתית ולא עמדה עוד בלב דיון לאומי־אידאולוגי.

גם היום מתקבלות באקדמיה ללשון העברית פניות רבות בנושא שמות עבריים. יש פונים החפצים למצוא שם עברי תחת שמם הלועזי; יש המבקשים ייעוץ במציאת שם משפחה חדש שיזכיר בצליל או במשמעות את שמות המשפחה של שני בני הזוג; לעיתים מבקשים הפונים לדעת את המשמעות של שם משפחתם, ויש שהם מתייעצים עם אנשי האקדמיה על כתיבם של שמות משפחה.