בכ"ו באייר תשפ"ב (27 במאי 2022) הלך לעולמו פרופ' אהרן דותן, ותיק חברי האקדמיה ללשון העברית.
אהרן דותן נולד בי"ט בטבת תרפ"ח (1928) בגרמניה. עלה ארצה בשנת תרצ"ג. בשנים תש"ח–תשי"א למד באוניברסיטה העברית בירושלים לשון עברית, לשונות שמיות, מקרא וספרות עברית. בשנת תשכ"ד סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטור בלשון העברית.
דותן שימש פרופסור מן המניין בחוג ללשון העברית באוניברסיטת תל אביב, ראש החוג (תשכ"ו–תשל"ד), ראש בית הספר למדעי היהדות (תשל"ה–תשל"ז) ומופקד הקתדרה לתולדות הלשון העברית ע"ש יעקב ושושנה שרייבר באוניברסיטה. הוא אף לימד במחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות באוניברסיטת בר־אילן. דותן עמד בראש המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת תל אביב, והיה נשיא הארגון הבין־לאומי לחקר המסורה.
בשנת תשי"א התמנה דותן למזכיר מדעי של ועד הלשון, והמשיך בתפקיד זה עם הקמת האקדמיה ללשון העברית ועד שנת 1964. בשנת תשכ"ו (1966) נבחר לחבר־יועץ של האקדמיה, ובשנת תשל"א (1971) נבחר לחבר מלא.
פרופ' דותן עסק במחקריו בדקדוק לשון המקרא, במסורה ובטעמי המקרא, במסורות הלשון, בבלשנות העברית בימי הביניים, בערבית יהודית ובבלשנות שמית משווה.
דותן הרים תרומות מוכחות בעשייה הלשונית – הן במינוח הן בסוגיות התקן בדקדוק העברי – עוד בהיותו מזכיר מדעי בוועד הלשון העברית ובאקדמיה בשנותיה הראשונות, וביותר הִרְבָּה מעש בתחומים האלה מאז נבחר לחבר האקדמיה בשנת תשכ”ו. הודות להישגיו המעולים בכל התחומים שפעל בהם התעטר כחתן פרס ביאליק בחוכמת ישראל, חתן פרס ישראל בחקר הלשון העברית וחתן פרס בן־צבי לחקר יהדות המזרח.
בהרצאה שנשא בכינוס של האקדמיה בשנת תשע"ב על השימוש המתפשט באנגלית באוניברסיטאות אמר בין השאר: "עברית היא שפתנו, שפת תרבותנו, והיא ערך עליון בחיי התרבות שלנו. אין להמיר אותה ואין לדחוק אותה לקרן זווית. אסור לעשות זאת וגם אין כל צורך בכך. קל וחומר שאין לאסור אותה. אין להעלות זאת על הדעת".
יהי זכרו מבורך.
דברי הספד שנשא פרופ' משה בר־אשר על אהרן דותן
(מזכה לצילום התמונה: דורון רובינשטיין)
דברים אלו נאמרו ליד מיטתו בלוויה ב"שער החסד" בבית העלמין ירקון בערב שבת, כ"ו באייר תשפ"ב.
ידידי ורעי רבי אהרן הֶחכם הגדול, הידען והחדשן. האקדמיה ללשון העברית שאני בא לספוד לך ולבכותך בשמה, אבֵלה היום על אחד מבחירי חבריה. זה שבעים ואחת שנים שאתה חלק מהנוף של ועד הלשון ושל האקדמיה ומהגדולים שבעושים בשני המוסדות. שנתיים ימים היית מזכיר מדעי בוועד הלשון, ועם כינון האקדמיה היית למזכיר מדעי במוסד.
לימים נבחרת חבר האקדמיה והיית מחשובי חבריה. גם בימי חולייך שארכו מאוד עניינו של המוסד לא מש מדיבוריך. בכל שיחותיך התכופות והקבועות איתי התעניינת בנעשה באקדמיה. חיית עם האקדמיה עד יומך האחרון. בשיחתנו לפני האחרונה לאחר חג הפסח, אף שקשה עליך השיח, שאלת להתקדמות מעשה המנווה ושאלת אילו ועדות מקצועיות פעילות כיום. כשהערתי לך "מדוע אתה מטריח עצמך בקטנות האלה?" ענית בלחישה "אלה הם חיי".
אוניברסיטת תל אביב, שפעלת בה עשרות שנים, זכתה במלומד גדול, שהיה לאחד ממנהיגיה. אתה אחד מגדולי חוקרי המסורה בכל הדורות ואחד מגדולי חוקרי חוכמת הלשון בימי הביניים. הורית וחקרת גם תחומים אחרים בעברית לתקופותיה. הלא הדברים מפורטים בספר היובל מַשְׂאַת אַהֲרֹן שערכו שניים ממוקיריך.
זכית להעמיד תלמידים הרבה, שהפכו חוקרים חשובים, ובהם המלמדים באוניברסיטאות ובמכללות. גם החוג ללשון העברית באוניברסיטת בר־אילן נתברך בתרומות שהרמת לו, כשלימדת בו שנים הרבה. שמענו מרבים מתלמידיך בשני המוסדות דברים בשבחך כמורה שתלמידיו היו כרוכים אחריו.
מהשירות המרובה שלך לציבור יוזכר מרכז צימבליסטה שניהלת מיום היווסדו, חוגים רבים נהנו מקיומו. ברבות הימים נודע לי מפי אנשים אחדים שרוב המתנגדים להקמת בית כנסת באוניברסיטה שינו את דעתם כשראו את מה שחוללת בו. הפכת אותו לבית מדרש שהִרְבָּה דעת בנושאים רבים ומגוונים.
ערב שבת היום ומצווה עליי לקצר. עם זאת אני רוצה לומר לך שרבים דאבו את סבלך בשנים האחרונות. אבל ידעו שילדיך השופט צבי וחיה ותמר מתמסרים לך ימים ולילות. הם ראויים לשבחים מרובים. אני שמח שזכית בשנה האחרונה לחייך לראות את שני ספריך האחרונים רואים את אור הדפוס – הלוא המה "קונטרסי המסורה" שיצא באקדמיה ללשון העברית, ואסופת מאמריך "עיונים בלשון המקרא ובמסורה" שיצאה במוסד ביאליק. הקפדת להודות בשבחים מופלגים למי שסייע בידך בפרסומם.
והרי מכאן ואילך נשמתך צרורה בצרור החיים, כלומר בצרור חייהם של ילדיך ובני זוגם ובחייהם של כל צאצאיך ובצרור חייהם של כל מכריך ומוקיריך הרבים. ותפילה לאלוהי הנשמות שֶׁיָשִׂים מנוחתך כבוד.