מזוודה

המילה מזוודה מוכרת מן המשנה במסכת כלים (כ, א; בחלק מעדי הנוסח הגרסה היא 'מזדה' או 'מזרה'). פרשני המשנה למן תקופת הגאונים פירשו את המילה על פי השורש זו"ד בארמית ובערבית שעניינו 'צידה' ומכאן שמזוודה היא שק או כיס שנותנים בו צידה לדרך.

הפרשנים הסתמכו בעיקר על המילה זְוָדִין שמשמשת בתרגומי המקרא הארמיים תמורת צֵידָה, כגון בצירוף המקראי צֵדָה לַדֶּרֶךְ (בראשית מה, כא ועוד) המיתרגם תדיר "זְוָדִין לְאוֹרְחָא". המילה מוכרת גם מן הביטוי התלמודי שבפי האמורא מר עוקבא: "זוודין קלילין ואורחא רחיקתא" (בבלי כתובות סז ע"ב), מעין 'הצידה דלה והדרך רחוקה'. צורת הרבים 'זוודין' מופיעה פעם אחת בעברית של ספרות חז"ל: "'צדה לא עשו להם' – מלמד שלא נטלו בידם זוודין לדרך" (מכילתא דרשב"י שמות יב, לט).[1]

המילה 'מזודה' הייתה מוכרת לסופרי העברית החדשה ואחדים השתמשו בה בספרים ובעיתונים תמורת רייַזעטאַש ביידיש (Reisetasche בגרמנית; מעין 'תיק נסיעות'), ואפילו בניקוד מְזוֹדָה.[2] כך התגלגלה המילה מזוודה להוראתה המודרנית במובן suitcase.

על פי המילים מזוודה וזוודין במקורות חז"ל חידש ועד הלשון את המילים זְוָד (תמורת package) ומִזְוָד (תמורת luggage או baggage), ואולם בהמשך הוחלפה המילה מִזְוָד ב־כְּבֻדָּה, ומכאן בימינו גם בִּטּוּחַ כְּבֻדָּה (תמורת baggage insurance; במקום בִּטּוּחַ מִזְוָד).

מן השורש זו"ד נגזר בימינו גם הפועל זִוֵּד, המקובל בלשון הצבאית במובן 'צִייד (כלי רכב למשל) בכלים המיוחדים לו'.

————————————————————–

[1] בהקשרים אחרים משמשת בתלמוד הבבלי גם המילה הארמית זוודתא במובן 'תכריכים', ויש שהסבירו שאין הם אלא משל לצידה שאדם מכין לקראת פטירתו מן העולם.

[2] אגב, במסורת תימן למשנה – מְזוּדָה.