בנימין קלאר

ד"ר בנימין קלאר היה חבר ועד הלשון משנת תרצ"ט (1938) עד ליום נופלו ב"שיירת הדסה" בניסן תש"ח (אפריל 1948).

בנימין קלאר נולד בעיר הלינציה בחבל בוקובינה ב־29 בינואר 1901, ובשנת 1916 עבר עם משפחתו לווינה. הוא למד באוניברסיטת וינה בלשנות שמית (1926) ובבית המדרש לרבנים. כמו כן הוא עסק בהוראה בבתי ספר יהודיים בווינה.

קלאר עלה ארצה בשנת 1936, ולימד בבית המדרש למורים "המזרחי" (לימים מכללת ליפשיץ), ומשנת 1944 לימד באוניברסיטה העברית בחוג ללשון העברית.

בנימין קלאר בוועד הלשון

בשנת תרצ"ט (1938) היה בנימין קלאר מועמדו של נשיא ועד הלשון פרופ' דוד ילין לחבר ועד הלשון. וכך כתב עליו דוד ילין (דבריו כלולים בצרור דפים השמורים בארכיון האקדמיה שבהם כתבו חברי הוועד המלצות למועמדיהם):

"מורה בביהמ"ד (בית המדרש) למורים המזרחי, יודע עברית וערבית על בֻּרְיָן. בקי בספרות העברית בכל הזמנים, בעבודתי אתו בבאורי שירי "גן המשלים והחידות" הכרתי בו כי הוא בעל הגיון ישר ומחשבה צלולה, ובעל כשרונות גדולים."

בו' בטבת תרצ"ט (28 בנובמבר 1938) נבחר ד"ר קלאר פה אחד לחבר מלא בוועד הלשון העברית. ב־2 בפברואר 1942 נבחר קלאר לחבר הוועד המרכזי של ועד הלשון. בוועד המרכזי היו חברים הנשיאים נפתלי הרץ טורטשינר ויוסף קלוזנר וכן משה צבי סגל, משה דוד קאסוטו, יוסף יואל ריבלין, שאול טשרניחובסקי, יעקב כהן, דוד שמעונוביץ ונ' רבין.[1]

קלאר היה חבר פעיל בוועד הלשון והיה שותף מסור בוועדות המינוח ששימש חבר בהן: הוועדות למונחי משפחה, למונחי דקדוק, למונחי פסיכולוגיה ולמונחי גידול צאן. בוועדות אלו חודשו שלל מילים וביטויים. כך למשל בוועדה למונחי חקלאות נקבעה תמורת המונח הגרמני Schlauch  המילה זרנוק (מארמית "זרנוקא").[2] בוועדה למונחי הפסיכולוגיה בראשות פרופ' בונבנטורה (שגם הוא נפל בשיירת הדסה) נקבעו לא מעט חידושים ובהם מדגם (sample), דירוג, תקן (standard).

מ"יומני ועד הלשון", השמורים בארכיון האקדמיה, ניכר שהיה חביב על הכול, צנוע ועניו, דייקן ונדיב. בנימין קלאר פרסם מאמרים ורשימות קצרות בכתבי העת של ועד הלשון – לשוננו ולשוננו לעם – בשנות הארבעים של המאה העשרים.

לאחר מותו הוקדש בכתב העת לשוננו טז (תש"ח–תש"ט) מדור לזכרו "הלכה ומעשה בלשון", ובראשו התפרסמה תמונתו של ד"ר קלאר (המופיעה גם כאן).

באוניברסיטה העברית

בשנת 1944 – לאחר פטירת דוד ילין בשלהי שנת 1941 – הוזמן ד"ר קלאר למלא את מקומו בהוראה בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית. בשנת 1947 התמנה למרצה באוניברסיטה. הוא היה מורה ומרצה אהוב על תלמידיו.

קלאר היה חוקר מחונן, ועסק במגוון רחב של תחומי מחקר: השירה העברית, הגאונים, הקראות והדקדוק. מ־1934 פרסם מחקרים רבים בשפה הגרמנית, אך מאז עלייתו ארצה הקפיד לכתוב בעיקר בעברית.

מפרסומיו המדעיים: מגילת אחימעץ (1944); רבי חיים אבן עטר (עורך, 1951). בשנת 1948 ערך וביאר את ספרו האחרון בחייו "ילקוט שד"ל". אחרי מותו פורסם קובץ מחקריו 'מחקרים ועיונים בלשון, בשירה ובספרות' בעריכת א"מ הברמן (1954).

בנימין קלאר לא היה רק חוקר דגול אלא עסק בתחומים רבים נוספים. הוא כתב ביוגרפיה על חיים נחמן ביאליק (גרמנית, 1936) ופרסם לקט כתבים של זאב יעבץ (1943). קלאר תרגם 'משירי גתה' (1940), ואף שלח ידו בתרגום של ספר ילדים: בשנת 1942 הוא הכין גרסה עברית לספר Lies und Lene (1896) מאת הסופרת הגרמנייה Hulda von Levetzow. הספר הוא גרסה נשית לספר הילדים המפורסם "מקס ומוריץ" מאת וילהלם בוש. קלאר יצר גרסה עברית מחורזת ומשעשעת ליצירה זו: הבנות הסוררות זכו לשמות עבריים למהדרין – "רוּת ורִנָּה" – ומקום העלילה הוסב לתל אביב הקטנה.

קלאר אף נתן הרצאות לציבור הרחב במסגרות שונות והגיש שיחות ברדיו לקראת מועדי ישראל.[3]

עיזבונו ובו חומר רב – מבירוריו הראשונים בערבית דרך עבודה רבה על העברית של ימי הבינים – שמור בספרייה הלאומית.

שיירת הדסה

בד' בניסן תש"ח (13 באפריל 1948) יצאה שיירה של כלי רכב לאוניברסיטה העברית ולבית החולים הדסה בהר הצופים. מאז כ"ט בנובמבר 1947 הפכו המוסדות בהר הצופים למובלעת הנתונה להתקפות מצד הערבים. בשיירה היו עובדי רפואה, אנשי האוניברסיטה העברית, חברי "ההגנה", וכן אזרחים. בשכונה הערבית שיח' ג'ראח הותקפה השיירה בידי פורעים ערבים בהתקפה מתוכננת היטב, ושבעים ושבעה מנוסעיה נרצחו.

בנימין קלאר היה בן 47 בנופלו. הוא נקבר בקבר אחים בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

ב"יומני ועד הלשון" בתאריך ד' באייר תש"ח נמצאה שורה בודדת על אודות אזכרה לזכרו ולזכר חברו שנפל עימו פרופ' אנצו יוסף בונבנטורה (שהיה פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה). האזכרה התקיימה בבית ביאליק בתל אביב יום לפני הכרזת המדינה.

קלאר הותיר אחריו אישה – מרגלית קלאר – שלימים הייתה חשבת השכר באקדמיה ללשון העברית עד לפרישתה בשנת 1974. היא נפטרה בשנת 1994.

יהי זכרו ברוך בתוך שאר חללי מערכות ישראל.

————————————————————–

[1] מתוך "יומני ועד הלשון" – יומן העבודה של המזכירות המדעית תל אביב 1942.

[2] לשוננו לעם א, ז [אדר תש"ז], עמ' 21. מחבר החוברת הוא נתן שפריס כנראה בשיתוף בנימין קלאר.

[3] כך עולה מפרסומים בעיתונים – לפי אתר עיתונות יהודית היסטורית.