ההתאם במין הדקדוקי לקבוצת שמות עצם בזכר ובנקבה

בעברית פועל או שם תואר או מילת יחס המלווים שם עצם יתאימו לו במין הדקדוקי – בזכר או בנקבה: אנו אומרים 'אבד כלב' אבל 'אבדה כלבה', 'שדות מוריקים' אבל 'שיבולים מצהיבות'.

לא פעם אנו נשאלים – כיצד יש לנהוג במשפטים שיש בהם שני שמות עצם (או יותר) שמינם הדקדוקי אינו זהה?

התשובה פשוטה – ההתאם הדקדוקי יהיה בצורת הזכר:

  • המבנה מתאפיין בחלונות ודלתות גבוהים.
  • עגבניות ומלפפונים – מחירם זהה
  • השועל והחסידה הם גיבורי המשל המפורסם
  • מכתבי אהבה ואיגרות ברכה נשלחים גם בימינו

מה הסיבה לכך? קבוצה שמעורבים בה שמות עצם בזכר ובנקבה נחשבת לא־מסומנת מצד המין הדקדוקי. בעברית צורת הזכר משמשת לא רק לזכר, היא הצורה שנוקטים גם כשאין צורך להבחין במין – כלומר היא הצורה הסתמית, הלא־מסומנת. וכך אומנם רגיל בעברית הקלסית:

  • וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים (בראשית יח ,יא)
  • וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הָעֲגָלֹת וְאֶת הַבָּקָר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם (במדבר ז, ו)
  • יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ (זכריה ח, ה)
  • הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם הֵמָּה יֹאכְלוּם (יחזקאל מד, כט)
  • עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם (משנה אבות ב, יא)

ברם לעיתים מתעצמת נטיית הדוברים לשגות במשפטים כאלה ולהתאים פועל או תואר בנקבה דווקא לקבוצת שמות עצם מעורבת – במיוחד כאשר שם העצם האחרון ברשימה הוא בנקבה או בנטיית ־וֹת (בזכר או בנקבה):

  • "מבצריהן ומצודותיהן פזורות לאורך קו הגבול" (הנכון: פזורים)
  • "כל החלונות והדלתות של הדירה פתוחות לרווחה" (הנכון: פתוחים)
  • "אופייה ועוצמתה של הביקורת רק מוכיחות את צדקתי" (הנכון: מוכיחים)

ולעיתים גם להפך – יש הנוטים להתאים פועל או תואר בזכר לקבוצת שמות עצם בנקבה, בשל נטייה כללית לצורת הזכר (כמו צורות רבים־נקבה בעבר, בעתיד ובציווי): [1]

  • "הבערת אש והשארת אשפה אסורים בהחלט" (הנכון: אסורות)
  • "בניית סוכה ותליית קישוטים הם מנהגי החג האהובים עליי" (הנכון: הן)

מומלץ אפוא להגיה כל טקסט ולחזר אחר שגיאות לשון שאולי נשתרבבו במרוצת הכתיבה.

————————————————————–

[1] מסוג זה מוצאים גם בלשון המשנה: "שאין אכילה והקטרה מצטרפין" (זבחים ו, ז). דוגמאות אלו קשורות אל תופעה כללית של דחיית צורות הנקבה מפני צורות הזכר הבאה כבר במקרא: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם" (שיר השירים ב, ז ועוד); "וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (שמות כה, כט).