החלטות האקדמיה בישיבתה האחרונה (תמוז תשפ"א, יוני 2021)
בישיבתה של מליאת האקדמיה ללשון העברית, שהייתה בי"א בתמוז תשפ"א, 21 ביוני 2021 (ישיבה שעא), אושר להשתמש במילה גרב בנקבה לצד השימוש בזכר, ונקבע הצירוף הַפְרָעַת קֶשֶׁב וּפְעַלְתָּנוּת יֶתֶר תמורת ADHD
לאחר שנים של התלבטות החליטה האקדמיה לאשר את השימוש במילה גֶּרֶב במין נקבה לצד מין זכר.
המילה הופיעה לראשונה בדפוס במודעות בעיתונו של אליעזר בן־יהודה "הצבי" עוד בשנת תרמ"ה (1884), ואומנם החידוש מיוחס לו אף שבמילונו הוא אינו מסמן את המילה כחידושו. במילון עצמו הערך בא בניקוד גָּרָב ומושווה למילה בערבית (גֻ'רַאבּ). לעומת זאת ב"מלון עברי" שפרסם בן־יהודה כעשר שנים קודם לכן (תרס"ג–1903) המילה מנוקדת: גֶּרֶב. מין המילה הוא זכר.
בשתי מהדורות של מילון גרזובסקי–ילין – משנת תרע"ט (1919) ומשנת תרפ"ז (1927) – צוין שמין המילה גֶּרֶב נקבה. ואולם במילונים אחרים מאז ועד היום – בעקבות בן־יהודה – מין המילה נקבע בזכר, וכך גם במילונים המקצועיים של האקדמיה.
כידוע בפי רוב הדוברים המילים 'גרב' ו'גרביים' משמשות בלשון נקבה (גם ביחיד, שלא כמכנסיים וכדומה), כנראה בהשפעת נעליים ורגליים. כבר הלשונאי יצחק אבינרי סבר שמאחר שמדובר במילה חדשה כדאי שמינהּ יהיה נקבה (אף שרוב השמות במשקל זה הם זכר), והוא אף מונה שלושה טעמים לדבר: (א) רבים גם השמות במשקל הזה שמינם נקבה (כגון ארץ, אבן, גפן, נפש, חרב, עצם); (ב) סמיכות הגרב לנעל ולרגל; (ג) השימוש הנהוג. הוא אף הביא ראיה מֵרשימה שהתפרסמה עוד בניסן תרס"ד (1904) ב"עולם קטן": "סורגת גרבים… גרב אחת… גרב שניה" (יד הלשון, עמ' 99–100).
בעבר נדונה השאלה בוועדת הדקדוק כמה פעמים, והוועדה נמנעה מלשנות את מה שמקובל במילונים, אך עתה הוחלט שאין סיבה של ממש לאסור את השימוש הרוֹוח במילה גרב גם במין נקבה. המורגלים להשתמש במילה במין זכר יוכלו כמובן להמשיך בדרכם.
לפי בקשת עמותת קווים ומחשבות ובתמיכת עשרות אנשי מקצוע בכירים הוחלט לקבוע את הצירוף הַפְרָעַת קֶשֶׁב וּפְעַלְתָּנוּת יֶתֶר תמורת המונח ADHD (המונח המלא באנגלית: attention deficit and hyperactivity disorder). בעיקר היה חשוב לאנשי המקצוע להוציא מן השימוש השגור את הצירוף "הפרעת קשב וריכוז".
עוד החליטה האקדמיה בעניין נטיית הפועל חָיָה: לצד הנטייה על דרך פועלי ל"י (ל"ה) –חָיָה, חָיְתָה, חָיוּ (במלרע, כמו הָיָה, הָיְתָה, הָיוּ) – אפשר להטות את הפועל בעבר בגוף השלישי על דרך פועלי ע"ע (הכפולים): חַי, וכן חַיָּה וחַיּוּ (במלעיל).
כמו כן הוחלט להבחין בניקוד בנטיית המילה 'עוד' בין נסתר למדברים: עוֹדֶנּוּ (או עוֹדוֹ) – נסתר; עוֹדֵנוּ – מדברים.
ראו עוד כאן.
