ריבוע כחול ובו מצוירת ילדה עם מכנסיים כחולים, נעליים וסוודר ורודים, שיערה שחור ומתולתל והיא מחזיקה בידה אבן ספיר אשר נראית כמו יהלום גדול וכחול. על גבי התמונה מופיע הכיתוב: שמות ומשמעויות. ספיר.

ספיר

סַפִּיר היא אבן החן הנזכרת ביותר בתנ"ך (לצד שֹׁהַם). היא ידועה בין היתר מרשימת אבני החושן שהניח הכהן הגדול כנגד לוח ליבו "וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם" (שמות כח, יח), ומרשימת אבני גן העדן בספר יחזקאל "…כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת" (כח, ג).

בחלק מתרגומי המקרא לארמית באה כנגד 'ספיר' המילה שַׁבְזֵיז, אולם באחרים באות כנגדה הצורות ספירינון, סנפרינון או סמפירינון ואף בלשון חכמים מוצאים לא פעם את שם האבן בכתיבים אלו. מקובל להניח שהמילה ספיר התגלגלה מן המילה saniprīya בסנסקריט. שם זה נשאל ליוונית (σάπϕειρος, באותיות לטיניות sappheiros) וללטינית (sapphirus), וכך מוצאים בתרגומי המקרא ללשונות אלו. מכאן קצרה דרכו גם אל לשונות אירופה.

כשאר אבני החן הנזכרות במקרא גם זיהוי הספיר מסופק. מקובל להסביר כי ספיר במקרא איננה אבן הספיר הידועה בימינו (באנגלית: sapphire), אלא 'לַפִּיס לָזוּלִי' (באנגלית: lapis lazuli), אבן חן בגוֹני כחול שהייתה נפוצה בתרבויות המזרח הקדום, ובמיוחד במצרים העתיקה. באכדית שמה הוא uqnû, ככל הנראה מן המילה uqnâtu במשמעות 'כחול'. יש הרואים בפסוק מספר איוב "מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ" (כח, ו) רמז לזיהוי זה, שכן אבן זו מנוקדת בכתמים מוזהבים.

אבן הספיר נקשרת באחד המראות הפלאיים במקרא – החלק התחתון של כיסא הכבוד. לראשונה הוא מופיע בספר שמות: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת [כלומר לְבֵנָה, אבן] הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (שמות כד, י), ומאוחר יותר בספר יחזקאל: "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" (יחזקאל א, כו). בתלמוד הירושלמי נקשרים הספיר והכיסא לצבע הכחול: "מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד והכסא דומה לספיר" (ברכות א, ב; ג ע"א).

אבן הספיר הוערכה למדי במדרשי חז"ל – בכמה מקומות נכתב שלוחות האבן שעליהם נכתבה התורה היו עשויים ספיר: "'ידיו גלילי זהב' – אלו לוחות הברית… אמר ר' יהושע בר' נחמיה מעשה נסין היו ונגללין היו ושל סנפירנון היו" (שיר השירים רבה ה, יד). במקום אחר אף נאמר שהקב"ה העניק למשה את שבבי האבן שנותרו מסיתות הלוחות: "מחצב שלסמפרינון ברא לו הקב"ה מתוך אהלו ומשם העשיר משה. הה"ד [הדא הוא דכתיב = זה הוא שכתוב] 'ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות' – הפסולת שלך" (ויקרא רבה לב, ב). במקומות אחרים נאמר שהמַטה של משה – המטה שבאמצעותו הוא ביקע את הסלע – היה עשוי ספיר.

ספיר הוא גם שמה של קטנית מאכל שנזכרת במשנת כלאיים. כבר בימי הביניים היא זוהתה עם מין הקטנית הנקרא בערבית 'מאש', ובימינו משערים שהכוונה לבקיה צרפתית. הודות לפרחיה בגוני סגול־ארגמן הועלתה הסברה שהיא נקראה על שם אבן החן, אך יש המפקפקים בכך (במסורת ההגייה התימנית למשל שם הקטנית נהגה בפ"א רפה).[1]

כשמות אבני חן אחרות דוגמת שוהם, ברקת, ואפילו אחלמה וישפה – ניתן השם ספיר בעשורים האחרונים לבנות. ואולם הרבה לפני כן הוא שימש שם משפחה. מפורסם במיוחד הוא יעקב ספיר, נוסע וחוקר יהודי בן המאה ה־19. ספרו 'אבן ספיר' נכתב על מפגשו עם יהודי תימן בדרכו להודו ולאוסטרליה, ובשם זה נקרא מושב בהרי ירושלים.

_________________________________________________________

[1] במקור קדום אחד אולי נפגשות דרכיהם של שני הספירים – האבן והצמח. בנוסח הגניזה של ספר בן סירא נמצא כתוב: "ויציץ כספיר ציצים" (מג, יט): ייתכן שהכוונה להנצת הצמח – כמו "וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" (במדבר יז, כג), וייתכן שהכוונה לאבן יקרה ונוצצת – כמו "וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ [=כתרו]" (תהלים קלב, יח). ברם, במגילת בן סירא שנמצאה במצדה בשנת תשכ"ז (1967) הנוסח הוא "ויצמח כסנה ציצים", וגם בתרגום היווני יש סעד לגרסה זו.