תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה

מטבעות הלשון "תכלה שנה וקללותיה" ו"תחל שנה וברכותיה" באים בפי כול בתוך כדי דיבור הודות להופעתם יחדיו בפיוט הנודע 'אחות קטנה' הנאמר בליל ראש השנה בקהילות רבות. אומנם בפיוט הם מוכרים זה לצד זה אך לידתם במקומות שונים.

"תכלה שנה וקללותיה" מקורו במסכת מגילה שבתלמוד הבבלי:

תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. (לא ע"ב)

הברייתא קובעת כי יש לקרוא את סדר הקללות שבפרשת 'כי תבוא' לפני ראש השנה, וחכמינו מטעימים – "כדי שתכלה השנה וקללותיה" – היינו שתימצא השנה כלה וקללותיה עימה.[1] ואומנם פוסקי ימי הביניים התקשו בפשר ההנחיה, שכן 'ניצבים' (שאחרי 'כי תבוא') היא הפרשה שנקראת לפני ראש השנה. יש מי שתירץ שגם בה יש "קללות שקילל משה ורוצים לסיימן קודם ראש השנה", ויש מי שתירץ "לפי שרוצים להפסיק בפרשה אחת בין קללות לראש השנה". כך או כך, העניין אחד והרעיון יפה – טוב להותיר את קִללות השנה החולפת מאחור.

נראה כי ברוח המימרה התלמודית שיבץ אברהם החזן גירונדי, פייטן ספרדי בן המאה ה־13, את "תכלה שנה וקללותיה" בפזמון של פיוטו הנודע 'אחות קטנה' הנאמר בתפילת ערבית של ראש השנה. בסידורים שבידינו ובעדי נוסח קדומים נחתם הבית האחרון, בניגוד לשאר הבתים, במילים "תחל שנה וברכותיה". 'תחל' קרוב בצלילו אל 'תכלה', והפוך במשמעו, ובהחלפת הפזמון יש משום הבעת אות של תקווה על סיפּה של השנה החדשה.

ברם התחקות אחר הנוסח המקורי מותירה כמה סימני שאלה. יש מכתבי היד שבהם הנוסחה "תכלה" גם חותמת את הפיוט, ללא זכר ל"תחל" (או "ותחל"). ולעומתם בקטעי גניזה מוצאים "תחל שנה וברכותיה" לכל אורך הפיוט. קרוב לוודאי שבמקורו נכתב הפיוט ב"תכלה שנה וקללותיה" – אם לכל אורכו אם בשינוי שורת הסיום, ו"תחל שנה וברכותיה" נולד כתמונת ראי לו (לעת עתה לא נמצא הביטוי במקורות קדומים יותר).

הפיוט נתקבל בתפוצה רחבה בקהילות ישראל והודות לכך זכו דוברי העברית בשני מטבעות לשון חביבים במיוחד.

 

————————————————————

[1] לדעתו של שלמה נאה הנחיה זו עולה יפה גם במחזור הקריאה הארץ־ישראלי, ולא רק במחזור הקריאה הבבלי החד־שנתי. מומלץ לעיין במאמרו "סדרי קריאת התורה בארץ־ישראל: עיון מחודש", תרביץ סז (תשנ"ח), עמ' 167–187.