איור בחורה בשם שירה קוראת ספר "שמות ומשמעויות"

שיר ושירה

מילים מעולם השירה הן מילים אהובות המעוררות רגש חיובי. לא פלא שאחדות מהן אומצו לשמש שמות פרטיים. כך הן המילים מן השורש שי"ר: שיר, שירה, שירי. אל שמות אלו מצטרפים השמות שירלי, שיראל ושירן.

יש המקפידים להגות את השם שירה במלרע, על פי שם העצם שִׁירָ֫ה, ויש ההוגים אותו במלעיל – בדרך שאפשר להסבירה כצורת ציווי מוארכת (שִׁ֫ירָה, כמו ק֫וּמָה). נזכיר כי "שירה" היא גם גיבורתו של רומן מאת ש"י עגנון שנקרא על שמה.

המילים שיר ושירה מקורן במקרא, שתיהן מציינות יצירה פיוטית המושרת בקול, ורבים הם השירים והשירות המביעים הודיה לאל:

  • "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיהו מב, יא);
  • "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'" (שמות טו, א).

השירות המקראיות המפורסמות הן שירת הים (שמות טו), שירת האזינו (דברים לב), שירת דבורה (שופטים ה) ושירת דוד (שמואל ב כב). ספר תהלים הוא למעשה ספר שירים, ובמילות הפתיחה לרבים ממזמוריו באה המילה "שיר" בצירופים "מזמור שיר", "שיר מזמור", "שיר המעלות" ו"שיר חדש"; בראש שירי המקרא עומד כמובן "שיר השירים אשר לשלמה".

הצמד שיר ושירה מצטרף לזוגות של מילים מקראיות בזכר ונקבה ללא הבדלי משמעות, דוגמת גַּן–גַּנָּה, נָתִיב–נְתִיבָה, חֹק–חֻקָּה, מִשְׁעָן–מִשְׁעֶנֶת.

במדרש הציעו הסבר להבדל בין שיר לשירה על בסיס מגדרי:

כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות [או נַקְבוּת], לומר מה הנקבה הזאת מתעברת ויולדת וחוזרת ויולדת כך הן הצרות באות עליהם, והיו אומרים שירות בלשון נקבות […], אבל לעתיד לבוא אין עוד צרות […] באותה שעה אומרים שיר לשון זכר, שנאמר "שירו לה' שיר חדש". (שמות רבה כג, יא; מקבילה במכילתא דר' ישמעאל, בשלח, עמ' 118)

בעברית החדשה נוצרה הבחנה בין המילים 'שיר' ו'שירה':

שִׁיר הוא טקסט מולחן ששרים אותו (זֶמֶר) או יצירה פיוטית הנכתבת בשורות קצרות.

שִׁירָה היא שם כולל ליצירה שירית, כגון שירה לירית,  שירת רחל, השירה המודרנית.

לצד משמעות זו המילה שירה היא שם הפעולה של הפועל שָׁר, כלומר ביצוע שירים במנגינה, למשל: "הטקס יכלול קטעי שירה ונגינה", 'הזמנה לערב שירה', 'שירתם ערבה לאוזניי'.

בלשון המקרא אנו מוצאים את הצירוף כלי שיר (היום 'כלי זמר' או 'כלי נגינה'), ואם כן גם 'שיר' שימש בעבר שם הפעולה. משמעות זו נשתמרה בעברית בת ימינו בצירוף ציפור שיר, כלומר ציפורים ששרות.

שָׁר ומְשׁוֹרֵר

הפועל הרגיל במקרא הוא שָׁר בבניין קל – והוא מכוון לביצוע השיר בקול – בנעימה (כניסוחו של בן־יהודה במילונו). כך גם בימינו.

הפועל שׁוֹרֵר בבניין פיעל (פוֹלֵל) נדיר, ומשמעותו כמשמעות הפועל שָׁר. בעיקר נזכרים בספרי המקרא המאוחרים "הַמְשֹׁרְרִים" כבעלי תפקיד בבית המקדש השני בימי עזרא ונחמיה, ולצידם גם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת (עזרא ב, סה; נחמיה ז, סז – בהקבלה לשָׁרִים וְשָׁרוֹת בשמואל ב יט,לו ועוד). בימינו יוחדה המילה מְשׁוֹרֵר לכותב שירה.