קו מפריד לציון טווח ושימושים נוספים

בכללי הפיסוק בפרק העוסק בקו מפריד יוחד סעיף לקו לציון טווח. למעשה מדובר באותו הקו המפריד – קו ארוך יחסית שמקומו בגובה אמצע השורה. בתפקידו זה הוא מציין טווח בין מספרים (עמודים בספר למשל), בין שעות, בין מקומות וכיוצא באלו. אלא שבתפקידו כקו "טווח" הוא נכתב לרוב ללא רווח לפניו ואחריו. למשל:

  • עמ' 46–53
  • סעיפים ג–ח
  • בשנים תשמ"ח–תשנ"ג
  • בשעה 16.00–18.00
  • קו חיפה–ירושלים
  • ערכים שלל–שתת

את הקו הזה אפשר לנצל למטרות נוספות כמפורט כאן.

א. במבנים שבהם מצוין יחס דו־צדדי בין שני גורמים:

  • יחסי ישראל–ירדן
  • יחס עלות–תועלת
  • מלחמת איראן–עיראק

הקו הארוך מביע את המבנה 'היחסים בין ישראל ובין ירדן', ובעברית פשוטה היינו אומרים 'יחסי ישראל וירדן'.

הערה: אשר לצירופים שבהם שני הצדדים מוצגים בצורת שם תואר, המלצתנו היא להשתמש במקף או להציג את שני שמות התואר ללא שום סימן, למשל: 'הסכסוך הישראלי־ערבי' או 'הסכסוך הישראלי ערבי'.
הסיבה שבמבנה זה אין צורך בקו "הטווח" היא שכאן שם העצם מתואר בשני שמות התואר גם יחד, כמבנה של הצירוף 'מעמד כלכלי־חברתי' (או 'מעמד כלכלי חברתי').

ב. בשמות פרטיים המורכבים מכמה שמות:

שמות משפחה המורכבים משני שמות (של שני בני הזוג).
למשל: שרית כהן–לוי (ואפשר גם במקף: שרית כהן־לוי)כמובן אין חובה להשתמש בקו הזה ואפשר לכתוב גם ללא שום סימן: שרית כהן לוי.

שמות יישובים שחוברו להם יחדיו. למשל:

  • תל־אביב–יפו (חיבור מדרגי: בשם העיר תל־אביב מקף, ובין שתי הערים קו ארוך)
  • תל אביב – יפו (אם מוותרים על המקף ב'תל אביב' (המקף אינו חובה), מומלץ להשתמש בקו הארוך עם רווח לפניו ואחריו כדי שלא יתקבל חיבור הדוק יותר בין 'אביב' ל'יפו' מן החיבור בין 'תל' ל'אביב')

גם במקרה זה אין הכרח להשתמש בקו הזה, ואפשר לכתוב גם  ללא שום סימן: תל אביב יפו.​

ג. ציון שנה עברית ולועזית – למשל בשם של חוק: חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007.

* * *

נסכם ונאמר: במקום שנחוץ חיבור רופף יחסית בין שני רכיבים אפשר להשתמש בקו הארוך, לרוב ללא רווח לפניו ואחריו.