איור בחורה עם זכוכית מגדלת בוחנת טיפת טל על עלה

טל וחברות

טל, אביטל, חמוטל, ליטל, מיטל, רוויטל, טליה ועוד שמות בעלי הרכיב טל

המילה טַל

המילה טַל (משורש טל"ל; צורת הרבים – טְלָלִים) משמעהּ טיפות מים הנוצרות על קרקע, על צמחים או על חפצים בהתעבות אדים מן האוויר, בעיקר בשעות הלילה. השורש טל"ל במשמעות זו משותף לעברית, לארמית, לערבית, לגֵעְז (לשון אתיופית עתיקה) וללשונות שמיות אחרות.

הטל חשוב מאוד לגדילת צמחים, בפרט צמחי מאכל וצמחי מרעה. לא פלא אפוא שהיווצרות הטל נקשרה בדתות שונות בחסדי הכוחות העליונים – בייחוד באזורים מעוטי גשמים, מקומות שהטל הוא המשקע היחיד במשך כמה חודשים בשנה. במצרים העתיקה האחריות לטל נתלתה באֵלָה תֶּפְנוּת, ואילו הכנענים ייחסו את השליטה על הטל, כמו על יתר המשקעים, לאל בַּעַל.[1] לפי אמונת ישראל כל כוחות הטבע ומקורות החיים תלויים, כמובן, באל אחד.

הטל נזכר בפרקי השירה שבתורה כסמל ברכה וחיים: בברכת יצחק ליעקב (שכוונה לעשו): "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (בראשית כז, כח); בשירת האזינו: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב, ב) ובברכת משה לשבטים: "וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת" (דברים לג, יג). על פי הנבואה הטל לא רק מעניק מזון לַחיים אלא הוא גם עתיד להחיות את המתים באחרית הימים, כדברי ישעיה: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" (כו, יט).

על יסוד הרעיון הזה, מלבד הבקשה "ותן טל ומטר" הנאמרת בברכת השנים בתפילת העמידה של חורף, שולב הכינוי "מוריד הטל" בכינויי האל בברכת "מחיה מתים" בתפילת העמידה של קיץ ברוב קהילות ישראל.

שמות פרטיים בעלי הרכיב טַל

שליטתו של אלוהים בטל באה לידי ביטוי בשמות הפרטיים שבמקרא: אֲבִיטַל – אחת מנשותיו של דוד המלך ואם בנו שפטיה, וחֲמוּטַל בת ירמיהו מִלִּבְנָה – אשת המלך יאשיהו ואם המלכים יהואחז וצדקיהו.[2] רכיבים מתחום קרבת המשפחה כגון אב, אח וחם הם כינויים של האל, והם נפוצים בשמות פרטיים קדומים. בתעודות הכתובות ארמית מן הקהילה היהודית שבאִי המצרי יֵב (אלפנטין) מן המאה החמישית לפני הספירה נזכרת אישה ששמה יְהוֹטַל בת יסלח.[3]

בעברית בת ימינו הרכיב טַל נכלל במגוון של שמות חדשים המורכבים משני יסודות. בשמות החדשים המילה טל מצטרפת לרכיב מתחום הטבע – מֵיטַל, רְוִיטַל, אוֹרְטַל וטַלְאוֹר (או טַל־אוֹר)[4] או לכינוי השייכות והנתינה – לִיטַל. מזיקת הטל לרעיון התחייה הוקש גם קשר בין הטל לתחייה הלאומית, וכך נוצר ככל הנראה השם עַמִּיטַל. השמות טַלְאֵל ואֱלִיטַל הם שמות תאופוריים, כלומר יש בהם אחד מכינויי אלוהים כמו בשמות הקדומים אביטל וחמוטל. כך גם נתפס השם הנפוץ טַלְיָה (כלומר טַל־יָהּ, טל האל).[5] במרבית המקרים כל השמות האלה ניתנים לבנות, בדומה לשמות הנשים המקראיות אביטל וחמוטל, ורק אחדים מהם, בעיקר השמות הנדירים טלאל ועמיטל, עשויים להינתן לילדים משני המינים.

טַל כשם פרטי

לעומת זאת השם טַל (בלא רכיב נוסף) ניתן מראשית השימוש בו הן לבנים הן לבנות. ככל הנראה השימוש בשם הזה החל במחצית השנייה של המאה העשרים. הוא היה נפוץ בייחוד משנות השבעים עד שנות התשעים, והוא ניתָן לילדים משני המינים גם כעת. בעשורים האחרונים של המאה העשרים נתחבבו על הורים רבים שמות קצרים, בני הברה סגורה אחת המסתיימים לרוב בעיצור צולל (אחד מעיצורי למנר"י), כגון אוֹר, בַּר, גַּיא, גַּל, דּוֹר, חֵן, מוֹר, נִיר, שַׁי, שִׁיר, תֹּם.

מן השם טל נגזר שם החיבה טַלִּי, ויש גם נשים שטַלִּי הוא שמן הרשמי. תחילתו של כינוי החיבה טלי בשמות כמו אביטל וחמוטל. כך לדוגמה גיבורת ספר הילדים של אברהם שלונסקי "אני וטלי בארץ הלמה" היא הילדה חמוטל, המכונה גם חמוטלי וגם טלי.

נזכיר כאן גם את השם טלילה (בניקוד טַלִּילָה כמוצע בילקוט השמות במילון אבן־שושן או טְלִילָה). שם זה נגזר ככל הנראה מן השורש טל"ל במשמעות טַל, ואולם אפשר לגוזרו גם מן השורש טל"ל הארמי המקביל לשורש העברי צל"ל במשמעות צֵל.[6]

טל כשם משפחה

על תפוצתו הגדולה של השם טַל השפיע ככל הנראה גם השימוש בו לשם משפחה עברי חדש, שלרוב נבחר כעין קיצור של שמות משפחה ממוצא גרמני הכוללים את הרכיב Thal – בגרמנית 'עמק' – כגון רוזנטל, ארנטל, בלומנטל ולבנטל.

* * *

נסיים בקטע מתוך פיוט שבעתא[7] מאת אלעזר הקליר, פייטן ארץ־ישראלי שפעל במאה השביעית לסה"נ. הפיוט הזה מוכר גם כיום בשם "תפילת הטל", והוא נאמר בקהילות אשכנז לפני תפילת מוסף ביום טוב ראשון של פסח, ובקצתן בחזרת הש"ץ בתוך ברכת "מחיה מתים" – במקומו המקורי, כמו שהוא מופיע בקטע שלפנינו ממחזור נירנברג מן המאה הארבע עשרה.[8]

טַל תֵּן לִרְצוֹת אַרְצָךְ
שִׁיתֵנוּ בְּרָכָה בְּדִיצָךְ
רֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ בְּהַפְרִיצָךְ
קוֹמֵם עִיר בָּהּ חֶפְצָךְ
בְּטַל.

______________________

[1] במיתולוגיה האוגריתית יש דמות בשם טלַי בת רב, בת חסות או כלה של האל בעל, ומסמלת –עם בני חסות נוספים – את היותו אל השפע והפוריות, האחראי בין השאר לטל (טלַי) ולגשם (רב=רביבים).

[2] במלכים ב כד, יח ובירמיה נב, א צורת הכתיב היא חמיטל וצורת הקרי חֲמוּטַל, ואילו במלכים ב כג, לא באה הצורה חֲמוּטַל בלבד.

[3]  בתעודה אחרת נזכר אדם ששמו מחסה בן יהוטל, לפיכך ייתכן שהשם יהוטל היה גם שם של גבר.

[4]  כמובן בשמות אורטל וטלאור יש רמז לצירוף המקראי טַל אוֹרוֹת שנזכר לעיל, ויש סבורים שמשמעותו הוא טל עשבים.

[5]  השם טַלְיָה עניינו במקור 'כבשה צעירה מאוד', נקבה של טָלֶה, ומכאן גם 'נערה צעירה' – כמו במשפט "טַליתא, קומי" שעל פי הברית החדשה אמר ישו לילדה כדי להקימה לתחייה. ואולם כיום רבים בוחרים בשם הזה על פי ההלחם טל + יה.

[6]  השורש טל"ל במשמעות 'צל' מצוי גם בעברית. בפסוק "וְאֵת שַׁעַר הָעַיִן הֶחֱזִיק שַׁלּוּן בֶּן כָּל חֹזֶה שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ" (נחמיה ג, טו) – הפועל טלל משמש במשמעות 'התקין סככה', 'הצליל'. להשוואה: בערבית ظَلِيلة  (טַ'לִילַה) פירושו 'חוסה בצל'. גם השם המקראי צִלָּה (אחת משתי הנשים של למך) נגזר ככל הנראה משורש צל"ל במשמעות צֵל.

[7]  שבעתא – מערכת פיוטים לתפילת העמידה של שבת או חג, על שם שבע הברכות שיש בתפילות אלו.

[8]  מחזור נירנברג זמין לצפייה בכתיב – האוסף הבינלאומי של כתבי יד עבריים דיגיטליים באתר הספרייה הלאומית.