אַחְרָיוּיוֹת – צורת הרבים של שמות בסיומת יוּת

מילים כמו אישיות ואחריות מציבות אתגר לדוברי העברית בבואם לומר אותן בלשון רבים. הצורות המתבקשות הן אישיוּיוֹת, אחריוּיוֹת. אלא שבצורות אלו נוצר רצף של שתי הברות דומות יוּ-יוֹ(ת) – רצף שהוא קשה להגייה ונשמע מוזר.

השאלה מה תהיה צורת הרבים של מילים המסתיימות בהברה ־יוּת עלתה באקדמיה רק באמצע העשור האחרון של המאה העשרים. ומה היה קודם לכן?

אומנם אפשר למצוא בעברית שקדמה לימינו מילים בסיומת ־יוּת, דוגמת אַחְרָיוּּת (מלשון חז"ל) ורוּחָנִיּוּת (מלשון ימי הביניים), אך בהיותן מילים מופשטות לא נזקקו כותבי העברית לצורת רבים, וכך אפשר היה להתחמק מן ההתמודדות עם השאלה. ואולם עם הזמן התפתח צורך זה: כך למשל בפסיכולוגיה מדובר במיני אישיות שונים באדם אחד, בתחום הארגונים עוסקים באחריות מסוגים שונים או בחלוקה של אחריות בין כמה גורמים. וכמובן מילים אחרות בסיומת ־וּת נוטות ברבים דוגמת סמכות–סמכויות, זהות–זהויות, מעורבות–מעורבויות.

בדיון בוועדת הדקדוק ואחר כך במליאת האקדמיה בסוגיה עלו ארבע אפשרויות:

1. ניסוח עוקף, כגון סוגי אחריות, מיני אישיות.
2. הכנסת הגה מעבר (א) כדי למנוע את הרצף יוּיוֹ: אחרָאוּיות או אחריוּאות.
3. השמטת הברה: אישויות.
4. נטייה רגילה: אחריוּיוֹת, אישיוּיוֹת

כנגד אפשרות 1 נאמר שלא תמיד אפשר להתחמק מן הצורך ברבים על ידי ניסוחים עקיפים. לאפשרות 2 הובעה התנגדות בנימוק שהשימוש באל"ף כהגה מעבר כבר אינו תופעה חיה בימינו, על כן אינו טבעי ויכביד על הדוברים. כנגד הצעה 3 נטען שהיא מעוותת את מבנה המילה ואף יוצרת זהות בין צורות רבים של מילים שונות.

בסיום הדיון במליאת האקדמיה נשא דברים פרופ' גדעון גולדנברג עליו השלום – בעד אפשרות 4:

עלינו להשתדל ככל האפשר שלא לקבוע כללים מיוחדים למילה מסוימת, אם אין בכך הכרח אמתי. פעמים רבות אנחנו מענים את התלמיד בכללים, שגם אם הם תולדה של תהליכים היסטוריים, הם אינם תמיד מתאימים למערכת ההיגוי שהוא רגיל אליה. עכשיו מוצע ללכת בדרך ההפוכה, ולומר כי צורה דקדוקית איננה ערבה לאוזן, ועל כן נקבע כלל מיוחד לצורתה של מילה פלונית. זה סיבוך מיוחד.
נראה לי שמן הראוי להחליט כי צורות הריבוי של אישיות ודומיה לא תהיינה חריגות משאר הצורות השמניות בעברית. אם מישהו חש שהדבר קשה לאוזנו, אפשר להציע לו לחפש דרך אחרת להביע את הריבוי. לא נוכל לחסום את אפשרות הריבוי של קבוצה גדולה והולכת של מילים.

בהצבעה הוחלט לקיים את צורות הריבוי הרגילות (אפשרות 4), והוצע למבקשים להימנע מן הצורות האלה לנקוט תחליפים, כגון 'סוגי אישיות', 'מיני אחריות'.

בהזדמנות זו נזכיר כי סיומת הרבים ־ויות מנוקדת, לפי החלטת האקדמיה, בשורוק ובלי דגש ביו"ד, כגון חֲנוּיוֹת, שְׁטוּיוֹת (בעבר היה הניקוד חֲנֻיּוֹת, שְׁטֻיּוֹת), וכך גם אִישִׁיּוּיוֹת, אַחְרָיוּיוֹת.