בְּהֶכְרַח או בְּהֶכְרֵחַ?

ההגייה הנכונה היא בְּהֶכְרֵחַ – בפתח גנובה לפני החי"ת.

הפתח הגנובה תבוא לפני העיצורים הח"ע בסוף מילה אם התנועה שלפניהם אינה a. כך למשל: שִׂיחַ, רָקִיעַ; רוּחַ, מַדּוּעַ; מָנוֹחַ, גָּבוֹהַּ; מַפְתֵּחַ, מַצְנֵחַ (במשקל מַפְעֵל, ולא מִצְנָח), מַרְצֵעַ, מַגְבֵּהַּ (ג'ק). זה הכלל בשמות עצם ובשמות תואר וכן בצורות בינוני (במערכת הפועל הצירי שלפני הח"ע סופיות עשוי להשתנות לפתח: יִשָּׁמַע לעומת יִזָּכֵר, לְהִמָּנַע לעומת לְהִמָּלֵט, ניצַח לצד ניצֵחַ, יִשְׁתַּבַּח לצד יִשְׁתַּבֵּחַ. ראו את פירוט הדברים בקישור שלהלן).

לפי כלל זה יש לומר בְּהֶכְרֵחַ – בקיום הצירי ובפתח גנובה שנוספת לפני החי"ת, וכן בביטוי הֶכְרֵחַ לֹא יְגֻנֶּה. כך גם יש לומר הֶצֵּעַ (ולא הֶצַּע), הֶסֵּחַ (ולא הֶסַּח). עם זאת בצירוף 'היסח הדעת' הוחלט להתיר את ההגייה הרווחת הֶסַּח הַדַּעַת לצד הֶסֵּחַ הַדַּעַת.