וְתוּ לָא

הצירוף 'ותו לא' הוא צורה בבלית של הצירוף הארמי 'וְתוּב לָא' בנשילת העיצור הסופי מן המילה תּוּב. המילה תּוּב אינה אלא מקבילתה הארמית של שׁוּב (כמו תְּלָת = שָׁלֹושׁ, תּוֹר = שׁוֹר). אם כן 'ותו לא' פירושו 'ושוב לא', 'ולא עוד'. בעברית בת ימינו הביטוי רגיל להבעת צמצום והגבלה, למשל: "הפגישה הייתה נחמדה ותו לא", או בביטוי המלא 'הָא וְתוּ לָא' שפירושו 'זאת ולא עוד'.
בארמית הביטוי הוא 'ותו לָא' – בקמץ בלמ"ד, ואולם בימינו רווחת צורתו העברית 'ותו לֹא' בחולם.