ותו לא

וְתוּ לָא

הצירוף 'ותו לא' הוא צורה בבלית של הצירוף הארמי 'וְתוּב לָא' בנשילת העיצור הסופי מן המילה תּוּב. המילה תּוּב אינה אלא מקבילתה הארמית של שׁוּב (כמו תְּלָת = שָׁלֹושׁ, תּוֹר = שׁוֹר). אם כן 'ותו לא' פירושו 'ושוב לא', 'ולא עוד'. בעברית בת ימינו הביטוי רגיל להבעת צמצום והגבלה, למשל: "הפגישה הייתה נחמדה ותו לא", או בביטוי המלא 'הָא וְתוּ לָא' שפירושו 'זאת ולא עוד'.
בארמית הביטוי הוא 'ותו לָא' – בקמץ בלמ"ד, ואולם בימינו רווחת צורתו העברית 'ותו לֹא' בחולם.