איך הולכים לישון בעברית
לשפה יש דרכים רבות לתאר עניינים פשוטים של שגרת החיים. לדוגמה, יש מגוון רב של ביטויי התעניינות בשלומו של אדם, כגון 'השלום לך', 'מה שלומך', 'מה נשמע', 'מה העניינים'. במקרים רבים ביטוי מסוים משתרש בלשון מסוימת ורווח בה, והדוברים מגלים דרכים חלופיות להביע עניין זהה בעיקר כשהם לומדים לשונות אחרות. לדוגמה, בעברית שואלים 'מה השעה?' ומשיבים 'השעה שתיים', ובשפות אחרות משתמשים בביטויים אחרים: 'איזוהי השעה', 'כמה השעה', 'מהו הזמן' ועוד.
גם לתיאור פרישת האדם מפעילות היום לצורך שינה יש מגוון ביטויים. באנגלית ובגרמנית אומרים ללכת למיטה: to go to bed, ins Bett zu gehen; בצרפתית אומרים לשכב – se coucher; ברוסית לשכב לישון – ложиться спать. לעומת זאת בפולנית אומרים בעיקר ללכת לישון – iść spać, וכך גם ביידיש – שלאָפן גיין. ביטוי מקביל רווח גם בערבית המדוברת בארץ: ראח ינאם – הלך לישון (מילולית 'הלך יישן'). ככל הנראה בהשראת הלשונות האלה ללכת לישון הוא הביטוי הרגיל בפי רוב דוברי העברית בימינו.
מן המקורות אפשר ללמוד על ביטויים אחרים ששימשו בעברית הקדומה באותה המשמעות. במקרא ובלשון חכמים יש עדויות לשימוש בפועל עָלָה בהקשר הזה. במזמור תהלים שולב הצירוף עלה על ערש יצועו בלשון שבועה:
"אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה, עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (קלב, ג–ה).
גם בספר בראשית המעבר למיטה מתואר בעזרת הפועל עָלָה: יעקב אומר לראובן בכורו "כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ" (מט, ד). בתלמוד הירושלמי נאמר: "עלה אדם למיטתו אין מטריחין עליו שירד" (תענית סז ע"ד). השימוש בפועל עָלָה ודאי נובע מגובההּ של המיטה ביחס למפלס הקרקע או הרצפה של הבית. ומניין הביטוי עלה לישון? ייתכן שגם כאן השפיעו לשונות היהודים. כך למשל בערבית היהודית של תוניסיה משמש הביטוי "טְלַע יִנְעַשׁ" (מילולית: עלה לישון). אולי השימוש בפועל 'עלה' בלשון זו נבע גם הוא ממקומה המוגבה של המיטה.
בתלמוד הבבלי מתועד ביטוי אחר – נכנס לישון: "תנו רבנן: הנכנס לישן ביום, רצה – חולץ, רצה – מניח" (סוכה כו, ע"ב).
בימי הביניים מצוי גם הלך אל מיטתו ושכב על מיטתו בהקשר הזה.
בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, כשרק למעטים הייתה העברית הלשון העיקרית, השתמשו הסופרים בביטויים מגוונים, בעיקר הלך לישון, שכב לישון, עלה על מיטתו. אפשר למצוא צירופים שונים בכתביו של אותו סופר. לדוגמה י"ח ברנר נקט לעיתים 'הלך לישון' (כמו ביידיש) ולעיתים 'שכב לישון' (כמו ברוסית). מאחר שברנר דיבר וקרא גם יידיש וגם רוסית, לא מפתיע שהוא נקט ביטויים עבריים מקבילים לאלה הרווחים בשתי הלשונות האלה.
הצירוף שכב לישון מצוי גם בספרות מאוחרת יותר, לדוגמה בשיר הילדים של נתן אלתרמן (הידוע לציבור בלחנו של משה וילנסקי ובביצועה של שושנה דמארי) 'דובי שן':
דֻּבִּי, דֻּבִּי, שְׁכַב לִישֹׁן,
אַל תּוֹצִיא אֶת הַלָּשׁוֹן,
כְּבָר נוֹצֵץ כּוֹכָב רִאשׁוֹן.
דֻּבִּי, דֻּבִּי, שְׁכַב לִישֹׁן.
סוף דבר: הביטוי הרווח בעברית בת ימינו הוא, כאמור, ללכת לישון. כמובן אין סיבה לפסול כל ביטוי אחר מן הספרות העברית לדורותיה.
