פחזנית

פַּחְזָנִית היא מאפה קטן חלול מבצק, ממולא בקרם קצפת או במילוי אחר. כיצד נוצרה המילה ומדוע נגזרה מן השורש פח”ז, הנושא מעיקרו הוראות שליליות, כגון קלות דעת, פזיזות ואף הפקרות?

נראה שהתשובה לשאלה זו טמונה בלשון הגרמנית. השם המקביל לפחזנית בגרמנית הוא Windbeutel, מילולית ‘שקית רוח’, כלומר שקית ממולאת אוויר. מילה זו אינה מציינת רק את המאפה אלא משמשת גם לציון אדם – ‘קל דעת’, ‘ריק ופוחז’, ‘רברבן’.

והינה במילונים מתחילת המאה העשרים עומדת כנגד המילה הגרמנית Windbeutel (ובכתיב עברי ווינדבייטעל) לציון אדם המילה פחזן. כך במילון עברי–רוסי–אשכנזי של יהודה גרזובסקי (גור) משנת 1900, וכך במילון גרמני–עברי מאת משה מַרגל משנת 1906, שבו מוצעות ארבע חלופות למילה הגרמנית: טַיְסָן, פַּחְזָן, שַׁחֲצָן, שַׁקְרָן.[1] הזיקה בין ריקוּת לפחזוּת כתכונות של בני אדם עולה במקרא, בתיאור שכיריו של אבימלך מלך שכם: “אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים” (שופטים ט, ד).

סביר אפוא שלנגד עיניהם של קובעי המונח פַּחְזָנִית במילון למונחי מטבח של ועד הלשון העברית (תרצ”ח, 1938) עמד הערך Windbeutel במילונים אלו והחלופה העברית פַּחְזָן, והיא שהולידה את הרעיון לכנות את המאפה בעברית בצורת הנקבה פחזנית – על דרך שמות מאכלים כמו לחמנית וסופגנית (המוכרות כיום יותר בסיומת ־ִיָּה: לחמנייה וסופגנייה).

מעניין לציין שבמילון הגרמני–עברי של שמעון מנחם לזר ונפתלי הרץ טורטשינר (טור־סיני) מ־1927 מוצע כנגד Windbeutel מַהְבִּיל (האדם) ומַהְבִּילִית (המאפה) – מן המילה הֶבֶל (=רוח).

 

תודה לקורדליה הסטרמן על הסיוע הרב בהכנת התשובה.

_______________________

[1] את המילה ‘פחזן’ אפשר למצוא גם מחוץ למילונים – בכתיבה העברית של סוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים. למשל: “פחזן ושקרן” (המליץ, 30.3.1893), “פחזן ומהיר” (הצפירה, 21.6.1905), “פחזנים וקלי דעת” (העולם, 8.10.1926).