אַל תֹּאמַר – אֱמֹר

מבחר מתוך החוברת בהוצאת ועד הלשון העברית, ירושלים תרע"א (1911).

'ועד הלשון' מבקש את כל המתענינים בשפור הדבור העברי להשתדל בהפצת הגליונות האלה בין המדברים עברית; כמו כן להודיענו (עפ"י האדריסה ח. ל. זוטא, ירושלם) את כל השגיאות השגורות בדבור.

 

---

 

• אַל תֹּאמַר: אני יוֹכְלָה;
  אֱמֹר: אני יְכוֹלָה
• אַל תֹּאמַר: הוא נפחד ממנו;
  אֱמֹר: הוא נבהל מפניו
• אַל תֹּאמַר: חשבנו לכן;
  אֱמֹר: לכן חשבנו
• אַל תֹּאמַר: ילד עם עינים גדולות;
  אֱמֹר: ילד בעל עינים גדולות (ילד שעיניו גדולות)
• אַל תֹּאמַר: יש אֶצְלֵהֶם;
  אֱמֹר: יש אֶצְלָם
• אַל תֹּאמַר: מי בקש זאת מִמְכֶם;
  אֱמֹר: מי בקש זאת מִכֶּם
• אַל תֹּאמַר: עֲזֹב, עַזְבִי אותי;
  אֱמֹר: הַנִּיחֵנִי, הַנִּיחִינִי
• אַל תֹּאמַר: שתי ביצות;
  אֱמֹר: שתי בֵיצִים
• אַל תֹּאמַר: לקחנו דירה על שנה;
  אֱמֹר: שכרנו דירה לשנה