האקדמיה ללשון העברית

רבים – ובעיקר רבות – מתלבטים בשאלת שמהּ של הבדיקה הרפואית המבוצעת במהלך ההיריון:  סקירת מערכות או סריקת מערכות?

נקדים ונאמר כי השם המקובל הוא סקירת מערכות, שכן תכלית הבדיקה לסקור את מערכות גופו של העובר, היינו לראות אותן ולבחון את התפתחותן. ואומנם המונח המקביל באנגלית הוא fetal anatomic survey – כלומר סֶקֶר או סקירה. עם זאת אפשר להבין את האומרים "סריקת מערכות", שכן דרך הבדיקה היא מעבר שיטתי על מערכות העובר זו אחר זו, כלומר סריקה שיטתית של המערכות שלו.

ומניין המילים סקירה וסריקה?

לשורשים סק"ר וסר"ק אין ייצוג במקרא בצורתם זו, אך הם קשורים לשורשים מקראיים הדומים להם: שׂק"ר ושׂר"ק. פעם יחידה מופיעה בתנ"ך מילה מן השורש שׂק"ר – בדברי הנביא ישעיהו נגד בנות ציון המייפות עצמן: "יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם; הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה" (ג, טז). יש שפירשו ששיקור העיניים הוא מעין קריצה ורמיזה בעיניים, ויש שהסבירו שמדובר כאן באיפור העיניים על פי שם הצבע סִקְרָא הנזכר במשנה (בתלמוד הבבלי יומא ט ע"ב נאמר: "ומשקרות עינים – דהוו מליין כוחלא עיניהן").

בלשון חכמים מופיעות מילים מן השורש סק"ר, בסמ"ך ולא בשי"ן שמאלית, למשל בדברי התלמוד על משפט כל באי העולם בראש השנה: "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון… אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: וכולן נסקרין בסקירה אחת. אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא… היוצר רואה יחד לבם, ומבין אל כל מעשיהם" (בבלי ראש השנה יח ע"א, בנוסח הדפוסים).

דברי ר' יוחנן "וכולן נסקרין בסקירה אחת" הובנו 'וכולן נראים לו ונשפטים בהבטה אחת',[1] ובעקבות זאת השתמשו פייטנים ופרשנים בשורש סק"ר במשמעות ראייה והבטה. כך למשל פייט ר' אלעזר הקליר בפיוט לשבועות: "וְעָלָה וְנִתְעַלָּה הַר סִינַי, וּמְרָחוֹק סְקָרוּהוּ הֲמוֹנַי, וּבָאֶצְבַּע נָמוּ זֶה סִינַי". כלומר: מרחוק ראוהו המוני ישראל, והצביעו עליו ואמרו "זה סיני".

הפייטנים חידשו אף את המילה סֶקֶר במשמעות ראייה. כך למשל כתב הקליר בפיוט תקיעה לראש השנה: "זֵכֶר אֱמוּנָה וָשֶׁקֶר / אִזּוּן שִׂיחַ וָסֶקֶר / אוֹת פְּקֻדַּת בֹּקֶר / לִרְגָּעִים יִזְכֹּר". המילים אִזּוּן שִׂיחַ וָסֶקֶר פירושן 'שמיעה, דיבור וראייה', וכוונת הפייטן היא שבכל בוקר הקב"ה בוחן את האדם בכל פעולותיו אלה. בעברית החדשה סֶקֶר הוא בדיקה רחבה של עניין כלשהו. למשל: סקר גאוגרפי הוא בחינה ומחקר של חבל ארץ, וסקר דעת הקהל מבקש לראות ולבחון את דעת הציבור בשאלות שונות.

מן השורש סק"ר גם שם התואר סַקְרָן. במדרשי חז"ל מתועדת המילה סקרנית (או סוקרנית), באגדה המסבירה מדוע לא נבראה האישה מן העין: "שלא תהא סקרנית" (בראשית רבה יח, ועוד). יש שפירשו שסקרנית היא גאוותנית, המביטה בעין רמה על כל סביבותיה, ואילו אחרים פירשו שסקרנית היא מי שמבקשת לראות הכול – ומכאן השימוש במילה סקרן בלשון ימינו.

ומה בדבר הסריקה? הפועל לסרוק מוכר לנו מלשון חכמים, ופירושו העברת מסרק בשיער או בצמר. בספר ישעיהו נאמר "וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרָי" (יט, ט), וסביר שהשׂריקות קשורות לפעולת סירוק הפשתן, ככתוב במשנה: "ומותר לסרוק שם פשתן ולנקות שם אבנים" (סוטה ט, ה).

תכלית הסירוק או הסריקה היא הסרת לכלוך וגופים זרים מן השיער או מן הצמר, ודרך הפעולה היא העברת המסרק דרך כל שערות הראש או הצמר, מראש ועד סוף. בהשאלה, החלו להשתמש בעברית החדשה בפועל סָרַק במשמעות בדיקה שיטתית של שטח או של אזור כדי למצוא בתוכו דבר מה ("המשטרה סרקה את חצרות הבתים ולא מצאה דבר"), בהקבלה לפועל האנגלי to scan. בשלב מאוחר יותר קיבל הפועל לסרוק גם משמע טכנולוגי של בדיקה שיטתית: סורק מסמכים, סריקת מכ"ם ואף סריקה בדימות על־שמעי (אולטראסאונד).

כך, אף שבמקור היו הסקירה והסריקה רחוקות למדי (סקירה היא ראייה ובחינה ואילו סריקה היא פעולת הסירוק), הן התקרבו זו לזו בהוראותיהן המושאלות.

כתב יעקב עציון

______________________________

[1] אך יש שפירשו שר' יוחנן מתכוון גם הוא לפעולת הצביעה בסקרא, על פי לשון המשנה לגבי מעשר בהמה: "ומונן בשבט… והיוצא עשירי סוקרו בסקרה" (בכורות ט, ז). על פי זה שפיטת הקב"ה את בריותיו נמשלת כאן לפעולת הרועה המעביר צאנו תחת השבט.

מליאת האקדמיה ללשון העברית אישרה שני מילונים רחבי היקף – מילון למונחי ביטוח ומילון למונחי גאוגרפיה אנושית. כמו כן אושרו כמה מילים בשימוש כללי ובהן טיסת חֶסֶךְ (טיסת low-cost), ניזוּם (פירסינג) וצפיית רצף (צפיית בינג').

מליאת האקדמיה אישרה כמה מונחים שהציעה הוועדה למילים בשימוש כללי. המילים נקבעו בעקבות פניות הציבור, והוועדה נעזרה בקביעתן הן בציבור הרחב הן באנשי מקצוע ומומחים:

• טִיסַת חֶסֶךְ – טיסת low-cost
• נִזּוּם (בלי ניקוד: ניזום) – פירסינג
• מַצִּיתָן – פירומן (אדם בעל דחף חולני להצית אש ברכוש ובמבנים והתפעלות מהצפייה בבערה)
• צְפִיַּת רֶצֶף – צפיית בינג'
• יוֹצֵר מְחוֹלוֹת – כוראוגרף

עוד אישרה האקדמיה שני מילונים מקצועיים פרי עבודתן של הוועדה למונחי ביטוח והוועדה למונחי גאוגרפיה.

הוועדה למונחי הביטוח בראשות איתן אבניאון הוקמה בשנת תשס"ג (2003), ופעלה בתל־אביב בחסות איגוד חברות הביטוח בישראל והתאחדות חברות לביטוח חיים. הוועדה שחברו בה אנשי ביטוח מומחים וחברי האקדמיה ללשון העברית הכינה מילון ובו 1,400 מונחים המשקפים את השימוש הרווח במקצוע בענפי הביטוח השונים, ובהם ביטוח כללי, ביטוח חיים, ביטוח בריאות, פנסייה וחיסכון, ביטוח ימי, ביטוח משנה, אקטואריה, יסודות הביטוח וחוקי הביטוח.

לאורך השנים היו בוועדה חברים רבים, ובהם אבי בלבן, אבי בן־חורין, זאב בן־יצחק, זאב טל, אבישי ליוביץ, שמואל מלכיס, שמואל נבו, יוסף שטח, קטיה שוורצמן, שלהבת גוטמן, אתי הרם, עוזי ז"ק, עוזי לוי, שמואל מורד, אשר הלפרין ז"ל, נדב פרג ז"ל ורפי פרסיץ ז"ל. בשנים האחרונות ריכזה את הוועדה סמדר כהן.

המילון אושר בישיבת מליאת האקדמיה ביום כ"ו בכסלו תשע"ז, 26 בדצמבר 2016.

דוגמאות למונחים הכלולים במילון:

• אֲסֻנָּה (בלי ניקוד: אסונה) – קטסטרופה (החידוש על פי הצעת פרופ' אסא כשר)
• אֹגֶד (בלי ניקוד: אוגד) – סינדיקט.
• מִפרט סיכונים – בּוֹרְדְּרוֹ
• שְׂכר תומכי בנייה (במקום 'שכר אדריכלים')
• חברת מַרְאִית – fronting company
• דמי ביטוח – פרמיה
• אבדן גמור – total loss
• הטבה – בונוס
• אזילת תביעות – runoff

הוועדה למונחי הגאוגרפיה הוקמה בשנת תשס"ה (2005) בשיתוף פעולה בין האקדמיה ובין  המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן־גוריון. הן אנשי המקצוע הן אנשי האקדמיה ללשון העברית היו כולם מסגל אוניברסיטת בן־גוריון. יזם את הקמת הוועדה חבר האקדמיה פרופ' דודיק טלשיר שהלך לעולמו לפני כשבוע. במילון שהכינה הוועדה כ־900 מונחים במגוון עולמות ידע: גאוגרפיה עירונית, גאוגרפיה פוליטית, גאוגרפיה כלכלית, שימושי קרקע, נוף וסביבה, פילוסופיה ושיטות מחקר גאוגרפיות.

בראש הוועדה עמד פרופ' אבינועם מאיר, וחבריה אנשי המקצוע היו ד"ר נורית אלפסי, ד"ר בתיה רודד, ד"ר צבי שילוני ופרופ' שאול קרקובר; חברי האקדמיה שהשתתפו בוועדה נוסף על פרופ' טלשיר ז"ל היו פרופ' יעקב בן־טולילה ופרופ' אלישע קימרון. ריכז את הוועדה ד"ר ארנון בן־ישראל.

המילון אושר בישיבת מליאת האקדמיה ביום י"ח בטבת תשע"ז, 16 בינואר 2017.

מחידושי מילון הגאוגרפיה האנושית:

• כְּפַרְוָר – exurb; יישוב כפרי שהופך לפרוור בשל פיתוח מהיר של יישוב עירוני סמוך
• נְשִׂיגוּת – למשל נשיגות דיור – affordability
• רַב־כְּרַךְ – מֵגָלוֹפּוֹלִיס
• עִיר הֲלִיכָה [עיר נוחה להליכה] – walkable city
• כַּלְכָּלַת נֶצֶל – robber economy
• תְּחוּמָתִיּוּת – territoriality; על פי תחומה – טריטוריה
• חֲרִיגָנוּת – exceptionalism
• הִסְתַּבְּרוּתָנוּת – פְּרוֹבַּבִּילִיזְם
• מִנְדָּד – transhumance (צורת חיים של נדידה עונתית – קיץ וחורף – עם המִקנה)
• עִתּוּק (רילוקיישן)
• הַסְמָלָה חָזוּתִית (איקונוגרפיה)

עוד אישרה האקדמיה את המונח יְסוֹדָנוּת תמורת פונדמנטליזם במונחי סוציולוגיה.

המילים בשימוש כללי ומילון הביטוח נקלטו באתר מונחי האקדמיה. המילון למונחי גאוגרפיה יעלה אף הוא לאתר המונחים בימים הקרובים.

ההגייה התקנית של המילה משאבים היא בבי"ת דגושה: מַשְׁאַבִּים, מַשְׁאַבֵּי­־אנוש, קיבוץ מַשְׁאַבֵּי־שדה. לעומת זאת בצורת היחיד הבי"ת רפה: מַשְׁאָב (ולא "משאבּ").

מקור המילה משאבים בשירת דבורה: "מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת ה', צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל…" (שופטים ה, יא). משמעות המילה איננה ברורה מן ההקשר, והיא נתפרשה על פי שורשה 'מקום שאיבת מים', כלומר באר או מעיין. המשמעות המוכרת לנו כיום, 'אוצרות טבע או אמצעים אחרים שאפשר לנצלם' (resources), נטבעה כנראה רק בשנות החמישים של המאה העשרים. איננו יודעים מי העניק למילה המקראית את משמעה החדש, אך ידוע שעל תרגום המונח הלועזי resources התחרו גם המילים מַבּוּעוֹת, מִכְמַנִּים ומְקוֹרוֹת.

המילה המקראית מנוקדת בבי"ת דגושה: מַשְׁאַבִּים, וזו צורתה התקנית גם בימינו. היא מצטרפת לקבוצה של מילים – רובן מקראיות – שיש דגש חזק בנטייתן, ובהן מַחְשַׁכִּים, שֶׁנְהַבִּים, עַקְרַבִּים (לרשימה המלאה ראו כאן). דגש זה אינו בא תמורת עיצור (דגש משלים) וגם אינו חלק מתבנית המילה (דגש תבניתי), ועל כן מקובל לראות בו דגש תנייני (משני). ההנחה היא שבמילים אלו נוצרה הכפלה כדי לשמר את התנועה שלפניה (שהרי הדגש החזק סוגר את ההברה שלפניו ובכך מונע את שינויה בנטייה).

בגלל הבי"ת הדגושה שבמילה מַשְׁאַבִּים יש המבטאים בטעות בבי"ת דגושה גם את צורת היחיד,  ואולם דגש חזק אינו בא בסוף מילה. הבדל זה בין צורת היחיד לצורות הנוטות קיים גם במילים צָב–צַבִּים, שָׁלָב–שְׁלַבִּים, עַקְרָב–עַקְרַבִּים, וכמובן גם במילים בעלות דגש משלים כגון דֹּב–דֻבִּים, רַךְ–רַכִּים, אַף–אַפִּים.

השנה הלועזית החדשה היא שנת אלפיים ועשרים (ולא 'אלפיים עשרים') – כלומר בווי"ו החיבור לפני הרכיב האחרון של שם המספר. כך היה גם בשנים הקודמות – לפני הרכיב האחרון באה ו' החיבור: אלפיים ואחת, אלפיים ועשר, אלפיים וּתשע עשרה.

רוב שמות המספר בלשוננו מורכבים מכמה מילים המייצגות את הספרות השונות של המספר – יחידות, עשרות, מאות וכן הלאה. נשאלנו מה דינה של ו' החיבור במספרים אלו.

בלשון המקורות יש תמיד ו' לפני האיבר האחרון, למשל: "וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים" (בראשית נ, כב), "בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם" (עזרא ב, ג), "שש מאות ארבעים ושמונה טפח" (תוספתא כלים ה, א). היוצאים מכלל זה נדירים ביותר, כגון "בְּנֵי חָרִיף מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר" (נחמיה ז, כד).

יתרה מזו, לעיתים קרובות יש בלשון המקורות ו' לפני כל האיברים המרכיבים את שם המספר, ולא רק לפני האחרון. למשל: "וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" (במדבר א, מו), "בְּנֵי זַתּוּא תְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה" (עזרא ב ח), ואף במספרים גדולים מאוד: "אין לך כל דבר ודבר בתורה שלא נכרתו עליו חמש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים בריתות" (תוספתא סוטה ח, יא). גם בסדר המספרים ההפוך – הרווח בתנ"ך – יש חזרה על ו' החיבור, למשל: "וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ה, לא), "שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א, א).

בעברית בת ימינו המבנה הרגיל כולל רק ו' אחת הבאה לפני האיבר האחרון של שם המספר: מאה ושלושים, מאה שלושים ושתיים, חמשת אלפים ארבע מאות וחמש עשרה. אך כמובן אין מניעה לחזור על ו' החיבור גם לפני האיברים האחרים, כרגיל בלשון המקורות.

בלשון הדיבור מוותרים לעיתים על ו' החיבור במספרים שאינם מסתיימים ביחידות, כגון "מאה שלושים", "אלפיים חמש מאות". אבל בדיבור רשמי ובכתיבה ראוי ללכת על פי המקורות ולהוסיף ו': מאה ושלושים, אלפיים וחמש מאות וכיוצא בהם. 

הגיית ו' החיבור במספרים

הכללים הרגילים של ו' החיבור תקפים גם בשם המספר. ברגיל היא מנוקדת בשווא, כגון וְחָמש, וְעֶשרים. אבל לפני שווא היא מנוקדת בשורוק ונהגית כתנועת u: וּשְׁניים, וּשתיים, וּשלושה, וּשמונֶה, וּשמונָה, וּשנים עשר, וּשתים עשרה; וכך גם לפני אותיות בומ"ף: וּמאה, וּמאתיים, וּמיליון, וּמיליארד. לפני חטפים תנועת ו' החיבור כתנועת החטף, ולכן הוגים ומנקדים וַחֲמישה, וַעֲשרה, וַחֲמישים.

בתנ"ך ו' החיבור מנוקדת בקמץ אם המילה שאחריה פותחת בהברה מוטעמת, כגון בצירופים בשר וָדָ֫ם, יומם וָלַ֫יְלָה, כפתור וָפֶ֫רַח. על פי החלטת האקדמיה אפשר, אך לא חובה, לנהוג כך גם בשם המספר כאשר האיבר האחרון פותח בהברה מוטעמת. אם כן אפשר לנקד ולהגות שלושים וָשֵׁ֫ש, עשרים וָתֵ֫שע, אך אפשר גם שלושים וְשש, עשרים וְתשע.

עברית – על שמה של לשוננו

שם השפה עברית אינו נזכר בתנ"ך כלל. בספר מלכים ובספר ישעיהו מובא נאומו הידוע של רבשקה האשורי נגד חזקיהו מלך יהודה. אנשי חזקיהו לא רצו שהעם ישמע את דברי הנאצה וביקשו: "דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים [=מבינים] אֲנָחְנוּ, וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה". שמה הקדום של לשוננו הוא אפוא יהודית – לשונה של ארץ יהודה. המשיכו לקרוא.

מה המילה הארוכה ביותר בעברית?

כדי לענות על השאלה הזאת יש להגדיר למה מתכוונים כשאומרים 'מילה'.
אם מחשיבים לחלק מן המילה גם אותיות שימוש ונטיות – אזי יש בעברית מילים ארוכות למדי, כגון וכשבהשתעשעויותיהם, ולכשתתמרמרנה. ואולם אם השאלה היא רק על מילים שהן ערכים מילוניים – קשה למצוא מילים עבריות ארוכות. המשיכו לקרוא.

כמה מילים יש בשפה העברית?

מספר הערכים הראשיים המתועדים במילוני השפה העברית, לרבות מילים שאולות בכל רובדי הלשון, עומד על כ־45,000. עליהם יש להוסיף צירופי מילים למיניהם, דוגמת בֵּית סֵפֶר, המעמידים אף הם ערכים מילוניים שנהוג להציגם במילונים כערכי משנה; מספרם של אלה עומד על כ־30,000–35,000. מספר הערכים המילוניים בשפה העברית עומד אפוא להערכתנו על כ־75,000–80,000. המשיכו לקרוא.

עברית תקנית ועברית תקינה

עברית תקנית היא עברית על פי התקן (נורמה) שנקבע בתחומים שונים: כתיב, פיסוק, הגייה, נטיית הצורות, מינוח וכדומה. עברית תַּקִּינָה היא לשון טובה ומוקפדת – ללא שגיאות, אך לאו דווקא בעקבות היצמדות מכוונת לכללים ולהחלטות. המשיכו לקרוא.

בול העברית – סיפורה של העברית בבול אחד

לציון ייחודה של העברית הונפק בול הנותן ביטוי לדרך התפתחותה של העברית, לקיומה המתמשך, לאוצרותיה שכל רובד מרבדיה הוסיף להם משלו, ושעם תחייתה הצטרפו כל אלו לעושר השמור לבעליו לטובתו. המשיכו לקרוא.

[contact-form-7 id="18397" title="האיורים שלכם"]

צג המחשב ומצג המחשב

מונחי טכנולוגיית המידע שאושרו בשנת תשע"ה

עברית – על שמה של לשוננו

שם השפה עברית אינו נזכר בתנ"ך כלל. בספר מלכים ובספר ישעיהו מובא נאומו הידוע של רבשקה האשורי נגד חזקיהו מלך יהודה. אנשי חזקיהו לא רצו שהעם ישמע את דברי הנאצה וביקשו: "דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים [=מבינים] אֲנָחְנוּ, וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה". שמה הקדום של לשוננו הוא אפוא יהודית – לשונה של ארץ יהודה. המשיכו לקרוא.

מה המילה הארוכה ביותר בעברית?

כדי לענות על השאלה הזאת יש להגדיר למה מתכוונים כשאומרים 'מילה'.
אם מחשיבים לחלק מן המילה גם אותיות שימוש ונטיות – אזי יש בעברית מילים ארוכות למדי, כגון וכשבהשתעשעויותיהם, ולכשתתמרמרנה. ואולם אם השאלה היא רק על מילים שהן ערכים מילוניים – קשה למצוא מילים עבריות ארוכות. המשיכו לקרוא.

כמה מילים יש בשפה העברית?

מספר הערכים הראשיים המתועדים במילוני השפה העברית, לרבות מילים שאולות בכל רובדי הלשון, עומד על כ־45,000. עליהם יש להוסיף צירופי מילים למיניהם, דוגמת בֵּית סֵפֶר, המעמידים אף הם ערכים מילוניים שנהוג להציגם במילונים כערכי משנה; מספרם של אלה עומד על כ־30,000–35,000. מספר הערכים המילוניים בשפה העברית עומד אפוא להערכתנו על כ־75,000–80,000. המשיכו לקרוא.

עברית תקנית ועברית תקינה

עברית תקנית היא עברית על פי התקן (נורמה) שנקבע בתחומים שונים: כתיב, פיסוק, הגייה, נטיית הצורות, מינוח וכדומה. עברית תַּקִּינָה היא לשון טובה ומוקפדת – ללא שגיאות, אך לאו דווקא בעקבות היצמדות מכוונת לכללים ולהחלטות. המשיכו לקרוא.

בול העברית – סיפורה של העברית בבול אחד

לציון ייחודה של העברית הונפק בול הנותן ביטוי לדרך התפתחותה של העברית, לקיומה המתמשך, לאוצרותיה שכל רובד מרבדיה הוסיף להם משלו, ושעם תחייתה הצטרפו כל אלו לעושר השמור לבעליו לטובתו. המשיכו לקרוא.