פרשת במדבר – פדיום

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם מֵאֵת הָעֹדְפִים עַל פְּדוּיֵי הַלְוִיִּם" (במדבר ג, מט)

כולנו מכירים את המילה פִּדְיוֹן. אך מהו פִּדְיוֹם?

על פי ההשערה הרווחת פִּדְיוֹם אינו אלא צורה אחרת של פִּדְיוֹן, שכן העיצורים מ ו־נ קרובים בהגייתם ועשויים להתחלף זה בזה. כך למשל אפשר לראות בתנ"ך כי בן לוי קרוי פעמים גרשום ופעמים גרשון, ויחזקאל הנביא מכנה את פרעה מלך מצרים "הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו" (כט, ג) – 'תנים' במקום 'תנין'. עם זאת חילופים אלו אינם רווחים כל כך במקרא, והם אופייניים בעיקר ללשון חז"ל (בחיבורים מתקופת חז"ל החילופים הם בעיקר בסופי מילים, ולרוב המעבר הוא ממ"ם לנו"ן).

חוקרים אחדים הציעו כי חל שיבוש בפסוק והגרסה המקורית הייתה 'כסף הַפְּדוּיִם' ולא 'כסף הַפִּדְיוֹם' – כמצוי שני פסוקים לאחר מכן: "וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת כֶּסֶף הַפְּדֻיִם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו…" (פסוק נא). ואומנם השומרונים גורסים בשני המקומות פדויים. לעומתם הציע חוקר הלשון יהושע בלאו כי דווקא הצורה הנדירה פִּדְיוֹם היא המקורית בשני המקומות, אלא שהיא שונתה לצורה רגילה יותר: פְּדוּיִים – שם עצם מופשט על דרך זְקוּנִים, נְעוּרִים, אֱמוּנִים (סברה זו הולכת על פי הכלל הפילולוגי הידוע lectio difficilior אשר לפיו יש להעדיף את הנוסח הקשה יותר).

בלשון הפיוט רווח השימוש במילה פִּדְיוֹם במקום פִּדְיוֹן. ברבים מן המקרים אפשר לראות על נקלה כי הבחירה בצורה הנדירה נעשתה לצורך החרוז. כך למשל בפיוט מאת ר' שמעון בר יצחק ממגנצא "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם / יַעֲמָס לָנוּ יֶשַׁע וּפִדְיוֹם" ובפיוט 'המבדיל בין קודש לחול' מאת מחבר המתכנה 'יצחק הקטן': "הֵעָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם / אֲשַׁוֵּעַ תְּנָה פִדְיוֹם". אך יש שהבחירה בצורה הנדירה הזאת איננה קשורה לחריזה, כגון בפיוט 'עת שערי רצון' מאת ר' יהודה בן שמואל עבאס: "מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא / אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה".

בשנת תשס"ז (2006) ניצלה הוועדה למונחי בנקאות ושוק ההון של האקדמיה ללשון העברית את קיומה של הצורה המקראית פִּדְיוֹם – אשר איננה משמשת כיום – וקבעה אותה לחלופה העברית של on-call: הלוואה או אשראי שאפשר לדרוש מייד את פירעונם. כאן המילה פִּדְיוֹם יוצרת מעין הלחם של פדיון ויום – פדיון שאפשר לדרוש את פירעונו בכל יום ויום.