אהרן אמיר
תרפ"ג–תשס"ח, 1923–2008
- נבחר לחבר־יועץ בג' באלול תשמ"א
- נבחר לחבר בב' בניסן תשמ"ד
- פרש מחברות בסוף שנת תשנ"ח במלאות לו 75 שנה
- יושב ראש הוועדה למעמד העברית (תשנ"ד) וחבר הוועדות למונחי הבנקאות ושוק ההון ולמונחי התחבורה
אהרן אמיר נולד בקובנה שבליטא. עלה לארץ בשנת 1934. גדל והתחנך על טהרת העברית,
ובארץ למד בגימנסיה הרצלייה. למד באוניברסיטה העברית במכון ללימודי המזרח. א' אמיר הוא מן הפעילים הבולטים של תנועת "העברים הצעירים" (ה"כנענים"). במסגרת זו ייסד עם חברים וערך את כתב העת "אלף" ואחר כך ייסד וערך את הרבעון "קשת". בשנת 2002 חידש את הוצאתו של כתב העת "קשת החדשה".
אהרן אמיר פרסם שירה ופרוזה, ערך סדרת אנתולוגיות מן הספרות העולמית והעברית בהוצאת "עם הספר", תרגם מאות יצירות ספרות וכתבים, ובהם מכתבי פו, קאמי, סארטר, מילר, וירג'יניה וולף, פ' רות, או הנרי, איזק דינסן, צ'רצ'יל, קיסינג'ר.
אהרן אמיר קיבל את פרס ישראל לתרגום לשנת תשס"ג.
מפרסומיו
- אלבר קאמי: הזר (תרגום מצרפתית), 1955
- ולא תהי למוות ממשלה (רומן), צהר 1955
- וינסטון צ'רצ'יל: מלחמת־העולם השנייה (תרגום מאנגלית), 1956/7
- שארל דה־גול: מאבק לחירות (תרגום מצרפתית), 1958–1960
- נון 36, נון 48, נון 67 (טרילוגיה), 1988-1969
- עולם שכולו טוב (רומן), 1979
- ה' מלוויל: מובי דיק (תרגום מאנגלית), 1981
- תומס וולף: על הזמן והנהר (תרגום מאנגלית), 1991
- ושבו העבים אחר הגשם – כל השירים (1991-1943), מוסד ביאליק ומחברות לספרות, 1992
- הנבלים (רומן), 1998
