תרצ"ו–תשפ"ה, 1936–2025

  • נבחר לחבר בשנת תשס"א

אבי הורביץ נולד בי"ב באלול תרצ"ו (1936) ברמת גן. הוא למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים מקרא ולשון עברית וסיים את עבודת הדוקטור על "בחנים לשוניים לזיהוי מזמורים מאוחרים בספר תהלים" בשנת תשכ"ו. פרופ' הורביץ לימד בחוגים ללשון העברית ולמקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ופרש לגמלאות בשנת תשס"ה. הורביץ שימש פרופסור אורח באוניברסיטאות בארצות הברית ובאנגלייה, והוא חבר במועצת המערכת של כתב העת Vetus Testamentum.

תחומי עיסוקו המדעי: לשון המקרא בהתפתחותה ההיסטורית, הארמית לניביה, אפיגרפיה שמית צפונית־מערבית, ספרות המקרא וכתבי אוגרית ומגילות מדבר יהודה. אבי הורביץ פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בכתבי עת מדעיים בארץ ובחוץ לארץ.

מפרסומיו

  • בין לשון ללשון: לתולדות לשון המקרא בימי בית שני, ירושלים תשל"ב
  • שקיעי חכמה בספר תהלים: עיוני לשון וסגנון, ירושלים תשנ"א
  • "עקרון = Amqar(r)una = Ακκαρων פרק בדקדוק היסטורי", לשוננו לג (תשכ"ט), עמ' 24-18
  • "לשימושו של המונח הכוהני 'עדה' בספרות המקראית", תרביץ מ (תשל"א), עמ' 267-261
  • "הלשון העברית בתקופה הפרסית", ההיסטוריה של עם ישראל, ו: שיבת ציון – ימי שלטון פרס, ירושלים תשמ"ג, עמ' 223-210
  • "לתולדות צמיחתו של הביטוי 'מגילת-ספר': פרק בהתפתחות מינוח הכתיבה בתקופת המקרא", מקדש, מקרא ומסורת: מנחה למנחם הרן, Winona Lake, Indiana 1996 עמ' 46-37
  • "עברית וארמית בתקופת המקרא, סוגיית ה'ארמאיזמים' במחקר העברית", מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 79–94

רשימות באתר האקדמיה

בחירות לחברים (א' הורביץ), אקדם 18, עמ' 1

קישורים חיצוניים

אבי הורביץ בוויקיפדיה

  • נבחרה לחברה־יועצת בשנת תשס"ו
  • נבחרה לחברה בשנת תשע"א

גיל הראבן היא סופרת, ופרסמה שישה עשר ספרים, בהם רומנים, קובצי סיפורים קצרים, ספרי ילדים וספר תיעודי. בשנת 2002 זכה הרומן "שאהבה נפשי", מפרי עטה, בפרס ספיר. הספר תורגם לאנגלית, יצא לאור בארצות הברית, ובשנת 2010 זכה בפרס הספר הזר הטוב ביותר מטעם ארגון שלושה אחוזים. בשנת 2012 יצא לאור תרגום של הספר לאיטלקית. בשנת 2012 זכתה הראבן בפרס היצירה לסופרים ומשוררים על שם ראש הממשלה לוי אשכול.

סיפורים קצרים שלה התפרסמו באנגלית, ברוסית, בצ'כית, בספרדית, באיטלקית ובסינית. הרומן "השקרים האחרונים של הגוף" יצא לאור בארצות הברית. סיפורה "האיטיים" התפרסם בשבועון ניו־יורקר.

הראבן כתבה טורים בעיתונים "חדשות", "מעריב" ו"ג'רוזלם ריפורט", ופרסמה מסות וביקורות ספרים בעיתונים ובכתבי עת שונים בארץ ובחו"ל. היא לימדה כסופרת אורחת באוניברסיטת אילינוי ובמכללות באמהרסט, והיא מנחה סדנאות כתיבה ומרצה בנושאי חברה ותרבות.

מספריה

  • "אגדה חדשה", ספר ילדים (עם עובד 1986)
  • "תקווה אם נתעקש", ספר תיעודי (עם עובד 1992)
  • "ארוחת צהריים עם אמא", קובץ  סיפורים (זמורה ביתן, 1993)
  • "הסיפור האמיתי", רומן (זמורה ביתן, 1994)
  • "מוזה", רומן (כתר, 1995)
  • "הבוקר הרגתי איש", קובץ סיפורים (כתר 1997)
  • "בארץ זוללי הבגדים", ספר ילדים (כתר, 1998)
  • "הדרך לגן עדן", קובץ סיפורים (כתר 1999)
  • "שאהבה נפשי", רומן (כתר, 2001)
  • "חיי מלאך", רומן (קשת ,2003)
  • "האיש הנכון, רומן (קשת 2005)
  • "שפת קיר" אלבום תצלומים בשיתוף עם עליזה אולמרט (ידיעות אחרונות, 2007)
  • "השקרים האחרונים של הגוף", רומן (אחוזת בית, 2008)
  • "לב מתעורר", רומן (אחוזת בית, 2010)
  • "אני ליאונה", רומן ("אחוזת בית", 2014)
  • "אנשים טועים", קובץ סיפורים (אחוזת בית 2016)

רשימות באתר האקדמיה

קישורים חיצוניים

גַּיִל הראבן בוויקיפדיה

מזכה תמונה: אורן בן חקון

הַלֵּל הוא סדרה של שישה ממזמורי תהלים (קיג–קיח) הנקראים בהזדמנויות מיוחדות, ובהן שלושת הרגלים. על כן הוא כלול בהגדה של פסח. מזמור קיד, השני במזמורי ההלל, קשור ישירות ביציאת מצרים ופותח במילים "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז".

מהו עם לועז? השורש לע"ז מופיע במקרא רק כאן, ונהוג להסבירו כמציין דיבור לא מובן – על פי משמעותו בשפות שמיות אחרות. עם לועז הוא אפוא עם הדובר שפה זרה ולא מובנת, כלומר עם זר. ביטוי זה מזכיר את הכינוי 'בַּרְבָּרִים', שבו כינו היוונים – על פי הדיבור הלא מובן – כל מי שלא דיבר יוונית.

מובן זה של השורש לע"ז עולה גם מלשון חכמים: לַעַז הוא לשון זרה, כלומר לשון שאיננה עברית, ולָעוֹז או לועז הוא זר שאינו דובר עברית. כך למשל במשנה נאמר שאת מגילת אסתר אפשר לקרוא למי שאינו מבין עברית בשפתו הזרה: "אבל קורין [את המגילה] ללעוזות בלעז" (מגילה ב, א); ובתלמוד הבבלי מובא סיפור על זקן אחד שבימי החשמונאים היה "מכיר בחכמת יוונית ולָעַז להם בלשון יוונית" (סוטה מט ע"ב; והשוו בבא קמא פב ע"ב). בתקופה מאוחרת נוצר ההסבר כאילו לַעַז הוא נוטריקון: 'לְשון עם זר' (או אף 'לשון עבודה זרה'). אפשר שפירוש עממי זה הושפע מכתיבת המילה בגרשיים – לע"ז – בפירוש רש"י בדפוסים. הכתיבה בגרשיים ממשיכה בדפוסים את הסימן המיוחד שניתן מעל מילה זו בחלק מכתבי היד כדי להבליטה (כפי שגם המילים הזרות עצמן מצוינות בפירוש רש"י בגרשיים).

בעת החדשה נוצר מן המילה לוֹעֵז שם התואר לוֹעֲזִי 'לא עברי', 'זר'. כך למשל אליעזר ליפמן זילברמן, המייסד והעורך של העיתון העברי הראשון "המגיד", מזכיר בדבריו (המגיד, שנה א, 1857) צייטונגען לועזיות כלומר עיתונים לא עבריים (המילה עיתון טרם נוצרה אז); כך גם באו לעולם אצל סופרי ההשכלה והתחייה הצירופים מילה לועזית, ביטוי לועזי, לשון לועזית (או לועזית סתם), ספר לועזי, אותיות לועזיות ועוד ועוד, השגורים כל כך בעברית ימינו.

הלעיז

בהקשר זה נזכיר שימוש נוסף בשורש לע"ז המוכר מן התלמוד הבבלי. לָעַז, הוציא לַעַז, ומאוחר יותר הִלעיז פירושם דיבר סרה, לָעַג. כך למשל נזכר בתלמוד הבבלי מנהגם של יהודי העיר עכו שלא לשבת על ספסלי גויים בשבת, "ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל שישב על ספסלי גוים בשבת בעכו ולָעֲזָה עליו מדינה [= העיר], ואמרו: מימינו לא ראינו כך. ונשמט וישב על גבי קרקע ולא רצה לומר להם מותרין אתם" (פסחים נא ע"א). והנה דוגמה נוספת מבבלי שבת צז ע"א: על הכתוב "וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ" (במדבר יב, ט) אומר רבי עקיבא "מלמד שאף אהרן נצטרע", ורבי יהודה בן בתירא נוזף בו: "עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך – התורה כיסַתּוּ ואתה מגלה אותו, ואם לאו – אתה מוציא לעז על אותו צדיק". גמגום או דיבור לא מובן יכול לגרור לעג, וכך מובן הקשר לא רק בין שתי משמעויות השורש לע"ז אלא גם בין שימושי השורש לע"ג (הקרוב מצד אחד אל לִגְלֵג בלשון חכמים ומצד שני אל עִלֵּג), כדבר האמור בישעיהו: "כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו, קַו לָקָו קַו לָקָו, זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה" (כח, י–יא). ברורה גם הקרבה בין הפועל הלעיז לפועל הליז, המשמש במשמעות זו של לעג כבר בעברית של אנשי הכת שפעלו בקומראן: "ויליזו עלי בשפת עול [= עָוֶל] כול נצמדי סודי" (מגילת ההודיות, שורה 24), וייזכר גם הביטוי לזות שפתיים ממשלי ד, כד: "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה, וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ".

* * *

נסיים בדברי מדרש תהלים על הפסוק "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז":

אמר ר' אלעזר הקפר בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם […] שהיו מספרים לשון הקודש, שנאמר 'בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו' – ללשון הקודש שלו.

כתב ברק דן

  • נבחר לחבר־יועץ בשנת תש"ן
  • נבחר לחבר בשנת תשנ"ז

יעקב זוסמן נולד בי"ח באלול תרצ"א (1931) בבודפשט. הוא עלה ארצה בתש"ט, למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים תלמוד והיסטוריה של עם ישראל וסיים את עבודת הדוקטור בנושא "סוגיות בבליות לסדרים זרעים וטהרות" בשנת תש"ל. זוסמן הוא פרופסור אמריטוס בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

תחום עיסוקו המדעי: חקר ספרות חז"ל.

מפרסומיו

  • "שני קונטרסים בהלכה מאת ר' משה בוטריל", קבץ על ידו (טז, תשכ"ו), עמ' 342-269
  • "כתובת הלכתית מעמק בית שאן – סקירה מוקדמת", תרביץ מג (תשל"ד), 158-88
  • ברייתא ד'תחומי ארץ ישראל'", תרביץ מה (תשל"ו), עמ' 257-213
  • "ושוב לירושלמי נזיקין", מחקרי תלמוד א (תש"ן), עמ' 134-55
  • "חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר־יהודה", תרביץ נט (תש"ן), עמ' 76-11
  • "פרקי ירושלמי", מחקרי תלמוד ב (תשנ"ג), עמ' 283-220
  • "מבוא", תלמוד ירושלמי מהדורת האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשס"א, עמ' ט-לז
  • "פירוש הראב"ד למסכת שקלים?", מאה שערים – עיונים בעולם הרוחני של ישראל בימי הביניים לזכר יצחק טברסקי, ירושלים תשס"א, עמ' 170-131
  • "תורה שבעל־פה פשוטה כמשמעה", מחקרי תלמוד ג (תשס"ה), עמ' 384-209

קישורים

בחירות לחברים יועצים (י' זוסמן), אקדם 11, עמ' 1

קישורים חיצוניים

יעקב זוסמן בוויקיפדיה