• נבחר לחבר־יועץ בשנת תשנ"ג
  • נבחר לחבר בשנת תש"ס

יעקב בן־טולילה נולד בל' בסיוון תרצ"ה (1935) בתטואן שבמרוקו הספרדית ועלה לארץ בשנת תשי"א.

בן־טולילה למד לשון עברית ותרבות צרפת באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת תשמ"ג כתב באוניברסיטה העברית את עבודת הדוקטור "מבטאי העברית המשמשת במושב של יוצאי מרוקו בנגב – פרק בפונולוגיה חברתית".

בן־טולילה הוא פרופסור אמריטוס במחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. הוא היה חבר המועצה הארצית של האגודה הישראלית לבלשנות שימושית (איל"ש), חבר מייסד של האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה, יועץ בפרויקט כינונו של קורפוס העברית המדוברת בישראל וחבר הדירקטוריון של הרשות הלאומית לתרבות הלדינו בישראל. כמו כן הוא היה חבר המועצה להנחלת הלשון בשנים תשמ"ו–תשס"ב.

יעקב בן־טולילה הוא חבר מכותב של האקדמיה המלכותית של ספרד משנת 2015 וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית ללאדינו משנת 2020.

תחום עיסוקו המדעי: העברית החדשה המדוברת והספרדית־היהודית של מרוקו.

בן־טולילה פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים מדעיים בכתבי עת בארץ ובחוץ לארץ.

מפרסומיו

  • מסורת צרפתית־איטלקית של לשון המשנה, עדה ולשון יד, ירושלים תשמ"ט
  • (עורך) שי להדסה: מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים, באר שבע תשנ"ז
  • קונקורדנצייה ל"שירים שמכבר" לנתן אלתרמן, באר שבע תשנ"ח (בשיתוף א' קומם)
  • "המילים העבריות בחכתיה", היסודות העבריים בלשונות היהודים, מקדם ומים, ה, חיפה וירושלים תשנ"ב, עמ' 66-59
  • "מסורת תטואן המשתקפת בשני ספרי לימוד לעברית שנכתבו בשנות העשרים", מסורות ח (תשנ"ד), עמ' 191-159
  • "היש חוקי בגד(כפת) טבעי בעברית הישראלית?", אשל באר-שבע ה (תשנ"ז), עמ' 197-177
  • "Alternances d'hébreu et de judéo-espagnol dans un Daroush Marocain", Vena Hebraica in Judaeorum Linguis: Proceedings of the 2nd International Conference on the Hebrew and Aramaic Elements in Jewish Languages (Milan, Octobre 23–26, 1995). Milano 1999, pp. 203–219
  • Diccionario del elemento hebreo en la haketía, Córdoba 2015

רשימות באתר האקדמיה

  • חברים חדשים באקדמיה (י' בן־טולילה), אקדם 16, עמ' 1
  • השיחה הטבעית כנושא למחקר, אקדם 22, עמ' 6
  • מופעי העברית בחכתיה, אקדם 55, עמ' 7
  • 02-6493555
  • נבחר לחבר־יועץ בשנת תשל"ח
  • נבחר לחבר בשנת תשמ"ד
  • סגן נשיא האקדמיה בשנים תשמ"ז–תשנ"ג
  • נשיא האקדמיה בשנים תשנ"ג–תשפ"ב
  • עורך לשוננו בשנים תש"ס–תשע"ט

משה בר־אשר נולד בי"ב בתמוז תרצ"ט (1939) בקצר א־סוק (ראשידיה) שבמחוז תאפילאלת במרוקו, למד ב"חדר" ובבית ספר מקומי. עלה ארצה בעליית הנוער בחנוכה תשי"ב (1951). בארץ למד בכפר הילדים "ביתנו" ברעננה, בישיבת "הדרום" ובבית המדרש למורים שלה ברחובות. בר־אשר למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים ללשון העברית ולמקרא, וכתב את עבודת הדוקטור "מחקרים בסורית של ארץ ישראל – מקורותיה מסורותיה ובעיות נבחרות בדקדוקה" בשנת תשל"ו (1976). בתשכ"ח (1968) השתלם בסורבון ובקולג' דה־פרנס בפריז, בשנים תשל"ח–תשל"ט (1978–1979) השתלם בבלשנות באוניברסיטת הארווארד. הוא פרופסור אמריטוס של החוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים, לאחר הוראה של ארבעים ושלוש שנים במוסד זה. הוא שימש בה ראש החוג ללשון העברית, ראש המכון למדעי היהדות ויושב ראש ועדות המינויים בתחומים העיוניים.

בשנים תשמ"ז–תשנ"ג (1987–1993) כיהן כסגן נשיא האקדמיה ללשון העברית, ומשנת תשנ"ג (1993) הוא מכהן כנשיא האקדמיה. הוא המייסד והעורך של סדרת "אסופות ומבואות" בהוצאת האקדמיה. בתשנ"ה נבחר בר־אשר חבר־חוץ של האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות. הוא שימש פרופסור אורח באוניברסיטאות בצרפת ובארצות־הברית, ובשנים תשנ"ד–תש"ס (1994–2000) היה סגן נשיא קרן הזיכרון למען תרבות יהודית.

משה בר־אשר הוא חתן פרס ישראל בחקר הלשון העברית ובחקר לשונות היהודים לשנת תשנ"ג (1993). הוענק לו פרס בן־צבי לחקר מסורות יהדות המזרח לשנת תשס"ב (2002). הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד של INALCO באוניברסיטת פריז בתשנ"ה (1995), ובשנת תשס"ה (2005) מאוניברסיטת חיפה.
פרופ' בר־אשר הוא חתן פרס אמ"ת לשנת תשע"ב בבלשנות.

תחום עיסוקו המדעי: העברית הקלסית ובמיוחד לשון חכמים, הארמית של ארץ ישראל, מסורות הלשון והשַּׁרְח' של יהודי צפון אפריקה והעברית של יהודי דרום־מערב צרפת.

בר־אשר פרסם כחמישה־עשר ספרים ומאות מאמרים מדעיים בכתבי עת בארץ ובחוץ לארץ וערך עשרות קבצים וספרי יובל. אף ייסד וערך את כתבי העת "מחקרים בלשון" ו"מסורות". ייסד עם דבורה דימנט את כתב העת "מגילות" לחקר מגילות מדבר יהודה ותחומים קרובים, ויחד הם ערכו את כרכים א–ט.

מפרסומיו

  • מחקרים בסורית של ארץ־ישראל – מקורותיה, מסורותיה ובעיות נבחרות בדקדוקה, ירושלים תשל"ז
  • פרקים במסורת לשון חכמים של יהודי איטליה (עדה ולשון, ו), ירושלים תש"ם
  • מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה, ירושלים תשמ"ח; מהדורה שנייה מורחבת: ירושלים תשנ"ט
  • לשון לימודים לרבי רפאל בירדוגו א־ג, ירושלים תשס"ב
  • העברית שבפי צאצאי האנוסים בצרפת, ירושלים תשס"ו
  • מחקרים בלשון חכמים (כרך א – מבואות ועיוני לשון, כרך ב – פרקי דקדוק), ירושלים תשס"ט
  • לשונות, מסורות ומנהגות של יהודי צפון אפריקה, ירושלים תש"ע
  • "הטיפוסים השונים של לשון המשנה", תרביץ נג (תשמ"ר), עמ' 220-187
  • "לשון חכמים – דברי מבוא", ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, ירושלים תשנ"ב, עמ' 688-657
  • מערכת הבניינים בלשון התנאים (עיון מורפולוגי)", מחקרים בלשון ה-ו (תשנ"ב), עמ' 151-123
  • "איש יהודי בשושן הבירה", לשוננו לעם נ, ב (תשנ"ט), עמ' 76–79
  • "מקומה של הארמית בעברית החדשה", הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה: הרצאות לרגל מלאות מאה שנה לייסוד ועד הלשון, ירושלים תשנ"ו, עמ' 76-14
  • "על המרכיב העברי בלשונות הדיבור של צאצאי האנוסים בדרום-מערב צרפת", מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים מוגשים לשלמה מורג, ירושלים תשנ"ו, עמ' 480-457
  • פרקים בעברית לתקופותיה, ירושלים תשנ"ז
  • "בחינות בחקר לשונות היהודים וספרויותיהם", פעמים 93 (תשס"ג), עמ' 89-77
  • "שני עניינות בעברית של קומראן: היבטים סינכרוניים ודיאכרוניים", מגילות א (תשס"ג), עמ' 183-167
  • "משקל פְּעוּל בלשון המשנה ומה שמסתעף ממנו", לשוננו סו (תשס"ד), עמ' 85-59
  • "לשון קומראן בין המקרא ללשון חז"ל (עיון בסעיף במורפולוגיה)", מגילות ב (תשס"ד), עמ' 149-137
  • "על תצורת השם בלשון החכמים", מחקרים בשומרונית, בעברית ובארמית מוגשים לאברהם טל, ירושלים תשס"ד, עמ' 212-189
  • "בינוני סביל של בניין קל בגזרת ע"ע בעברית המקרא", ספר היובל לשרה יפת, ירושלים תשס"ח
  • פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה, ירושלים תשע"ב
  • תורת הצורות של לשון המשנה: פרקי מבוא ותצורת שם העצם, ירושלים תשע"ה
  • L'hébreu Mishnique:études linguistiques (Orbis/Supplementa, 11), Leuven–paris 1999
  • "Le syropaletinien: études Grammaticales", Journal Asiatique 276 (1988), pp. 27–59
  • "les traditions de l'hébreu dans les communautis du Sud-Ouest de la France", Revue des Etudes Juives 160 (2001), pp. 435–458
  • "On Several Linguistic Features of Qumran Hebrew", Hamlet in Hill: Semitic and Greek Sudies Presented to T. Muraoka, Leuven–Paris–dudley 2003, pp. 79–93
  • "Comments on the Morphology of Nouns in Mishnaic Hebrew: Nouns Attested and Unattested in Biblical Hebrew", VERBUM ET CALAMUS Semitic and Related Studies in Honour of the Sixtieth Birthday of Professor Tapani Harvianen, Sudia Orientalia 99 (2004), pp. 23–30

רשימות באתר האקדמיה

  • מלחמת השפות ומלחמת השפה, מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד
  • בחירות באקדמיה (מ' בר־אשר נשיא האקדמיה), אקדם 1, עמ' 1
  • בחירות באקדמיה (מ' בר־אשר נשיא האקדמיה), אקדם 29, עמ' 1
  • מהי הלשון אם לא תעודת הזהות התרבותית של העם? (כינוס לציון ק"ן לבן־יהודה; מדבריהם של נשיא המדינה שמעון פרס, נשיא האקדמיה מ' בר־אשר, א' טל, ג' הראבן), אקדם 35, עמ' 1
  • הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" בתעתיק ליוונית בקמע קדום, אקדם 36, עמ' 3
  • ראשית גִּבּוּי ומְגַבֶּה, אקדם 39, עמ' 2
  • דברים בישיבת המליאה עם פרישתו, אקדם 73, עמ' 2–3

קישורים חיצוניים

משה בר-אשר בוויקיפדיה

ראו עוד

במילים אחרות, "אתנחתא", כ"א באדר תשע"ב (15 במארס 2012).

  • נבחר לחבר־יועץ בשנת תשס"א
  • נבחר לחבר בשנת תשס"ט
  • חבר ועדת הדקדוק, יו"ר הוועדה משנת תש"ף
  • חבר הוועדה למילים בשימוש כללי עד תשע"ו, יו"ר הוועדה בשנים תשס"ה–תשע"א

יוחנן ברויאר נולד בכ' במנחם־אב תשי"ד (1954) ברחובות. הוא למד בישיבת ההסדר הר עציון ובחוגים לתלמוד וללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא כתב את עבודת הדוקטור "העברית בתלמוד הבבלי על פי כתבי היד של מסכת פסחים" בשנת תשנ"ג.

ברויאר הוא פרופסור בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים ושימש בו ראש החוג. הוא שימש גם ראש היחידה להוראת עברית בבית הספר לתלמידי חוץ לארץ. הוא עורך עם פרופ' שמואל פסברג את כתב העת "מחקרים בלשון".

תחום עיסוקו המדעי: לשון חז"ל, לשון הגאונים, ארמית בבלית ולשונו של עגנון.

מפרסומיו

ספרים

מאמרים

  • "'פעל' ובינוני בתיאורי טכס במשנה", תרביץ נו (תשמ"ז), עמ' 299–326
  • "על גלגולי לשון חז"ל בתלמוד הבבלי", מחקרי תלמוד, ב, קובץ מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים, מוקדש לזכרו של פרופ' אליעזר שמשון רוזנטל, ירושלים תשנ"ג, עמ' 91–126
  • "שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית", לשוננו לעם, מב ב (תשנ"א), עמ' 43–52
  • "גדול מרב רבי, גדול מרבי רבן, גדול מרבן שמו", תרביץ סו (תשנ"ז), עמ' 41–59
  • "תפקיד המילית 'קא' בארמית הבבלית", לשוננו ס (תשנ"ז), עמ' 73–94
  • "הרכיב העברי בארמית של התלמוד הבבלי", לשוננו סב (תשנ"ט), עמ' 23–80
  • "מוצאו והוראתו של הביטוי 'ממלא מקום"', לשוננו סה (תשס"ג), עמ' 249–260

רשומות באתר האקדמיה

בחירות לחברים יועצים (י' ברויאר), אקדם 18, עמ' 1
השפעת התלמוד הבבלי על צורתה של העברית החדשה, אקדם 38, עמ' 6
בחירות לחברים (י' ברויאר), אקדם 40, עמ' 3

קישורים חיצוניים

יוחנן ברויאר בוויקיפדיה

חברת האקדמיה ללשון העברית אסתר גולדנברג היא בלשנית פורצת דרך במחקריה בעברית של ימי הביניים. היא נולדה בארץ להורים שדיברו עברית כבר בביתם בווילנה אשר בליטא.

אסתר גולדנברג מספרת בעברית הרהוטה והמוקפדת שלה על ילדותה בהרצלייה, על לימודיה בתל אביב ועל שירותה בצבא בחיל המודיעין.

היא מוסיפה ומספרת על ימיה באוניברסיטה העברית בחוגים לפילוסופיה יהודית וללשון עברית, על מוריה הגדולים, ובהם הפרופסורים גרשום שלום וזאב בן־חיים, ועל מה שהביא אותה להיות גם עורכת לשון.

הריאיון נערך בכ"ח בסיוון תשע"ז, 22 ביוני 2017. המראיין: ד"ר גבריאל בירנבאום.

תרפ"ח–תשפ"ב, 1928–2022

  • נבחר לחבר־יועץ בשנת תשכ"ו
  • נבחר לחבר בשנת תשל"א

אהרן דותן נולד בי"ט בטבת תרפ"ח (1928) בגרמניה. עלה ארצה בשנת תרצ"ג. בשנים תש"ח–תשי"א למד באוניברסיטה העברית בירושלים לשון עברית, לשונות שמיות, מקרא וספרות עברית, וסיים בהצטיינות את עבודת הדוקטור בלשון העברית בשנת תשכ"ד. שימש פרופסור מן המניין בחוג ללשון העברית באוניברסיטת תל אביב, ראש החוג (תשכ"ו–תשל"ד), ראש בית הספר למדעי היהדות (תשל"ה–תשל"ז) ומופקד הקתדרה לתולדות הלשון העברית ע"ש יעקב ושושנה שרייבר באוניברסיטת תל אביב. כמו כן שימש פרופסור מן המניין במחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות באוניברסיטת בר־אילן.  דותן היה נשיא הארגון הבין־לאומי לחקר המסורה, פרופסור אמריטוס וראש המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת תל אביב.

בשנים תשי"א–תשי"ג הוא שימש מזכיר מדעי בוועד הלשון ואחר כך באקדמיה ללשון העברית עד שנת תשכ"ד.

פרופ' דותן עסק במחקריו בדקדוק לשון המקרא, במסורה ובטעמי המקרא, במסורות הלשון, בבלשנות העברית בימי הביניים, בערבית יהודית ובבלשנות שמית משווה.

בשנת תשנ"ח הוא זכה בפרס ביאליק בחכמת ישראל, ובשנת תשס"ה (2005) בפרס ישראל. פרופ' דותן הוא חתן פרס בן־צבי לשנת תשע"ב לחקר יהדות המזרח.

דותן פרסם ספרים ועשרות מאמרים מדעיים בארץ ובחוץ לארץ.

מפרסומיו

  • ספר דקדוקי הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, על פי כתבי יד עתיקים, א-ג, ירושלים תשכ"ז
  • תורה נביאים וכתובים, מדויקים היטב על־פי הניקוד הטעמים והמסורה של אהרן בן משה בן אשר בכתב יד לנינגרד, תל אביב
    1973; מהדורה אנגלית מעובדת: תורה נביאים וכתובים Biblia Hebraica Leningradensia¸ Peabody, Mass. 2001
  • אוצר המסורה הטברנית – כרך לדוגמה : המסורה לספר בראשית, תל אביב תשל"ז
  • אור ראשון בחכמת הלשון, ספר צחות לשון העברים לרס"ג, מבוא ומהדורה מדעית, כרך א: המבוא; כרך ב: החיבור, ירושלים תשנ"ז
  • ניצנים ראשונים בחכמת המילים: מן המסורה אל ראשית המילונאות העברית, ירושלים תשס"ה
  • "אנגלית באוניברסיטאות על שום מה?", העברית סא, ד (תשע"ג), עמ' 147–157
  • אוצר קונטרסי המסורה: מִכְמַנֵּי לָשׁוֹן מִנִּי קֶדֶם, ירושלים תשפ"א
  • "Masorah", Encyclopaedia Judaica 16 (1971), pp. 1401–1482
  • Ben-Asher's Creed: A Study of the History of the Controversy, Missoula, Mont. 1977

רשימות באתר האקדמיה

קישורים חיצוניים

תשי"ט–תשפ"ב, 1958–2022

  • נבחר לחבר־יועץ בשנת תשס"ג
  • נבחר לחבר בשנת תשס"ח
  • היה חבר הוועדה למונחי ספרות והוועדה למונחי יין

עמינדב (עמי) דיקמן נולד בי' בטבת תשי"ט (1958) בוורשה.

דיקמן למד באוניברסיטת תל אביב במגמה ללימודים קלסיים ובאוניברסיטת ז'נווה בשווייץ במגמה ללימודים רוסיים. את עבודת דוקטור שלו כתב באוניברסיטת ז'נווה  בתחום הספרות ההשוואתית והלימודים הרוסיים בהנחיית פרופ' ג'ורג' שטיינר. משנת 1996 עד שנת 2001 לימד דיקמן ספרות השוואתית ועברית באוניברסיטת פן־סטייט במדינת פנסילווניה שבארצות הברית. משנת 2001 הוא לימד באוניברסיטה העברית בירושלים, עמד בראש המגמה ללימודי תרגום והרצה בחוגים לספרות עברית ולספרות כללית.

לפרופ' עמינדב דיקמן הוענקו פרס ראש הממשלה על שם אליעזר בן־יהודה ללשון העברית לשנת תשע"ב ופרס טשרניחובסקי לתרגום לשנת תשע"ב.

דיקמן תרגם יצירות רבות – ובעיקר שירה – משפות רבות: לטינית, יוונית, רוסית, אנגלית, צרפתית ועוד, וכן כתב מבואות ואחרית דבר לפרסומיו ולפרסומים אחרים. במחקריו עסק בשירה העברית, בשירה הרוסית ובהיסטוריה של התרגום. הוא היה עורך של כתב עת ספרותי ועוד ופרסם מאמרי ביקורת בכתבי עת ספרותיים ובעיתונות.

מספריו

  • שירת הכוכבים : אנתולוגיה משירת צרפת במאה הט"ז, ירושלים תשנ"ו
  • ו"ה אודן, מגן אכילס ושירים אחרים: 1927–1973, ירושלים תשנ"ט
  • פובליוס אובידיוס נאזו, רפואות האהבה, ירושלים תש"ס
  • פובליוס אובידיוס נאזו, שירי העצבת; איגרות מחוף הים השחור, תל אביב תש"ס
  • דור שלי, חיה שלי: משירת רוסיה במאה העשרים, תל אביב תשס"ג
  • 67 שירים: פול ורלן, ירושלים תש״ע
  • בארוקו: אנתולוגיה משירת אירופה במאה השבע עשרה, ירושלים תשע״ב
  • אפיגרמות כך ואחרת: וריאציות על נושאים עתיקים, תלאביב 2016
  • הצלב והורד: שירה לטינית מימי הביניים, תל אביב תשע״ז
  • כריסטופר קולומבוס ושירים אחרים: ולדימיר מאיאקובסקי, תל אביב תשע״ח
  • רסיסים יוניים: מבחר, תל אביב תשפ״א
  • The Psalms in Russian Poetry: A history, Geneva 2001

רשימות באתר האקדמיה

קישורים חיצוניים

עמינדב דיקמן בוויקיפדיה

תרצ"ו–תשפ"ה, 1936–2025

  • נבחר לחבר בשנת תשס"א

אבי הורביץ נולד בי"ב באלול תרצ"ו (1936) ברמת גן. הוא למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים מקרא ולשון עברית וסיים את עבודת הדוקטור על "בחנים לשוניים לזיהוי מזמורים מאוחרים בספר תהלים" בשנת תשכ"ו. פרופ' הורביץ לימד בחוגים ללשון העברית ולמקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ופרש לגמלאות בשנת תשס"ה. הורביץ שימש פרופסור אורח באוניברסיטאות בארצות הברית ובאנגלייה, והוא חבר במועצת המערכת של כתב העת Vetus Testamentum.

תחומי עיסוקו המדעי: לשון המקרא בהתפתחותה ההיסטורית, הארמית לניביה, אפיגרפיה שמית צפונית־מערבית, ספרות המקרא וכתבי אוגרית ומגילות מדבר יהודה. אבי הורביץ פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בכתבי עת מדעיים בארץ ובחוץ לארץ.

מפרסומיו

  • בין לשון ללשון: לתולדות לשון המקרא בימי בית שני, ירושלים תשל"ב
  • שקיעי חכמה בספר תהלים: עיוני לשון וסגנון, ירושלים תשנ"א
  • "עקרון = Amqar(r)una = Ακκαρων פרק בדקדוק היסטורי", לשוננו לג (תשכ"ט), עמ' 24-18
  • "לשימושו של המונח הכוהני 'עדה' בספרות המקראית", תרביץ מ (תשל"א), עמ' 267-261
  • "הלשון העברית בתקופה הפרסית", ההיסטוריה של עם ישראל, ו: שיבת ציון – ימי שלטון פרס, ירושלים תשמ"ג, עמ' 223-210
  • "לתולדות צמיחתו של הביטוי 'מגילת-ספר': פרק בהתפתחות מינוח הכתיבה בתקופת המקרא", מקדש, מקרא ומסורת: מנחה למנחם הרן, Winona Lake, Indiana 1996 עמ' 46-37
  • "עברית וארמית בתקופת המקרא, סוגיית ה'ארמאיזמים' במחקר העברית", מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 79–94

רשימות באתר האקדמיה

בחירות לחברים (א' הורביץ), אקדם 18, עמ' 1

קישורים חיצוניים

אבי הורביץ בוויקיפדיה

  • נבחרה לחברה־יועצת בשנת תשס"ו
  • נבחרה לחברה בשנת תשע"א

גיל הראבן היא סופרת, ופרסמה שישה עשר ספרים, בהם רומנים, קובצי סיפורים קצרים, ספרי ילדים וספר תיעודי. בשנת 2002 זכה הרומן "שאהבה נפשי", מפרי עטה, בפרס ספיר. הספר תורגם לאנגלית, יצא לאור בארצות הברית, ובשנת 2010 זכה בפרס הספר הזר הטוב ביותר מטעם ארגון שלושה אחוזים. בשנת 2012 יצא לאור תרגום של הספר לאיטלקית. בשנת 2012 זכתה הראבן בפרס היצירה לסופרים ומשוררים על שם ראש הממשלה לוי אשכול.

סיפורים קצרים שלה התפרסמו באנגלית, ברוסית, בצ'כית, בספרדית, באיטלקית ובסינית. הרומן "השקרים האחרונים של הגוף" יצא לאור בארצות הברית. סיפורה "האיטיים" התפרסם בשבועון ניו־יורקר.

הראבן כתבה טורים בעיתונים "חדשות", "מעריב" ו"ג'רוזלם ריפורט", ופרסמה מסות וביקורות ספרים בעיתונים ובכתבי עת שונים בארץ ובחו"ל. היא לימדה כסופרת אורחת באוניברסיטת אילינוי ובמכללות באמהרסט, והיא מנחה סדנאות כתיבה ומרצה בנושאי חברה ותרבות.

מספריה

  • "אגדה חדשה", ספר ילדים (עם עובד 1986)
  • "תקווה אם נתעקש", ספר תיעודי (עם עובד 1992)
  • "ארוחת צהריים עם אמא", קובץ  סיפורים (זמורה ביתן, 1993)
  • "הסיפור האמיתי", רומן (זמורה ביתן, 1994)
  • "מוזה", רומן (כתר, 1995)
  • "הבוקר הרגתי איש", קובץ סיפורים (כתר 1997)
  • "בארץ זוללי הבגדים", ספר ילדים (כתר, 1998)
  • "הדרך לגן עדן", קובץ סיפורים (כתר 1999)
  • "שאהבה נפשי", רומן (כתר, 2001)
  • "חיי מלאך", רומן (קשת ,2003)
  • "האיש הנכון, רומן (קשת 2005)
  • "שפת קיר" אלבום תצלומים בשיתוף עם עליזה אולמרט (ידיעות אחרונות, 2007)
  • "השקרים האחרונים של הגוף", רומן (אחוזת בית, 2008)
  • "לב מתעורר", רומן (אחוזת בית, 2010)
  • "אני ליאונה", רומן ("אחוזת בית", 2014)
  • "אנשים טועים", קובץ סיפורים (אחוזת בית 2016)

רשימות באתר האקדמיה

קישורים חיצוניים

גַּיִל הראבן בוויקיפדיה

מזכה תמונה: אורן בן חקון

הַלֵּל הוא סדרה של שישה ממזמורי תהלים (קיג–קיח) הנקראים בהזדמנויות מיוחדות, ובהן שלושת הרגלים. על כן הוא כלול בהגדה של פסח. מזמור קיד, השני במזמורי ההלל, קשור ישירות ביציאת מצרים ופותח במילים "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז".

מהו עם לועז? השורש לע"ז מופיע במקרא רק כאן, ונהוג להסבירו כמציין דיבור לא מובן – על פי משמעותו בשפות שמיות אחרות. עם לועז הוא אפוא עם הדובר שפה זרה ולא מובנת, כלומר עם זר. ביטוי זה מזכיר את הכינוי 'בַּרְבָּרִים', שבו כינו היוונים – על פי הדיבור הלא מובן – כל מי שלא דיבר יוונית.

מובן זה של השורש לע"ז עולה גם מלשון חכמים: לַעַז הוא לשון זרה, כלומר לשון שאיננה עברית, ולָעוֹז או לועז הוא זר שאינו דובר עברית. כך למשל במשנה נאמר שאת מגילת אסתר אפשר לקרוא למי שאינו מבין עברית בשפתו הזרה: "אבל קורין [את המגילה] ללעוזות בלעז" (מגילה ב, א); ובתלמוד הבבלי מובא סיפור על זקן אחד שבימי החשמונאים היה "מכיר בחכמת יוונית ולָעַז להם בלשון יוונית" (סוטה מט ע"ב; והשוו בבא קמא פב ע"ב). בתקופה מאוחרת נוצר ההסבר כאילו לַעַז הוא נוטריקון: 'לְשון עם זר' (או אף 'לשון עבודה זרה'). אפשר שפירוש עממי זה הושפע מכתיבת המילה בגרשיים – לע"ז – בפירוש רש"י בדפוסים. הכתיבה בגרשיים ממשיכה בדפוסים את הסימן המיוחד שניתן מעל מילה זו בחלק מכתבי היד כדי להבליטה (כפי שגם המילים הזרות עצמן מצוינות בפירוש רש"י בגרשיים).

בעת החדשה נוצר מן המילה לוֹעֵז שם התואר לוֹעֲזִי 'לא עברי', 'זר'. כך למשל אליעזר ליפמן זילברמן, המייסד והעורך של העיתון העברי הראשון "המגיד", מזכיר בדבריו (המגיד, שנה א, 1857) צייטונגען לועזיות כלומר עיתונים לא עבריים (המילה עיתון טרם נוצרה אז); כך גם באו לעולם אצל סופרי ההשכלה והתחייה הצירופים מילה לועזית, ביטוי לועזי, לשון לועזית (או לועזית סתם), ספר לועזי, אותיות לועזיות ועוד ועוד, השגורים כל כך בעברית ימינו.

הלעיז

בהקשר זה נזכיר שימוש נוסף בשורש לע"ז המוכר מן התלמוד הבבלי. לָעַז, הוציא לַעַז, ומאוחר יותר הִלעיז פירושם דיבר סרה, לָעַג. כך למשל נזכר בתלמוד הבבלי מנהגם של יהודי העיר עכו שלא לשבת על ספסלי גויים בשבת, "ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל שישב על ספסלי גוים בשבת בעכו ולָעֲזָה עליו מדינה [= העיר], ואמרו: מימינו לא ראינו כך. ונשמט וישב על גבי קרקע ולא רצה לומר להם מותרין אתם" (פסחים נא ע"א). והנה דוגמה נוספת מבבלי שבת צז ע"א: על הכתוב "וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ" (במדבר יב, ט) אומר רבי עקיבא "מלמד שאף אהרן נצטרע", ורבי יהודה בן בתירא נוזף בו: "עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך – התורה כיסַתּוּ ואתה מגלה אותו, ואם לאו – אתה מוציא לעז על אותו צדיק". גמגום או דיבור לא מובן יכול לגרור לעג, וכך מובן הקשר לא רק בין שתי משמעויות השורש לע"ז אלא גם בין שימושי השורש לע"ג (הקרוב מצד אחד אל לִגְלֵג בלשון חכמים ומצד שני אל עִלֵּג), כדבר האמור בישעיהו: "כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו, קַו לָקָו קַו לָקָו, זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה" (כח, י–יא). ברורה גם הקרבה בין הפועל הלעיז לפועל הליז, המשמש במשמעות זו של לעג כבר בעברית של אנשי הכת שפעלו בקומראן: "ויליזו עלי בשפת עול [= עָוֶל] כול נצמדי סודי" (מגילת ההודיות, שורה 24), וייזכר גם הביטוי לזות שפתיים ממשלי ד, כד: "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה, וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ".

* * *

נסיים בדברי מדרש תהלים על הפסוק "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז":

אמר ר' אלעזר הקפר בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם […] שהיו מספרים לשון הקודש, שנאמר 'בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו' – ללשון הקודש שלו.

כתב ברק דן

  • נבחר לחבר־יועץ בשנת תש"ן
  • נבחר לחבר בשנת תשנ"ז

יעקב זוסמן נולד בי"ח באלול תרצ"א (1931) בבודפשט. הוא עלה ארצה בתש"ט, למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים תלמוד והיסטוריה של עם ישראל וסיים את עבודת הדוקטור בנושא "סוגיות בבליות לסדרים זרעים וטהרות" בשנת תש"ל. זוסמן הוא פרופסור אמריטוס בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

תחום עיסוקו המדעי: חקר ספרות חז"ל.

מפרסומיו

  • "שני קונטרסים בהלכה מאת ר' משה בוטריל", קבץ על ידו (טז, תשכ"ו), עמ' 342-269
  • "כתובת הלכתית מעמק בית שאן – סקירה מוקדמת", תרביץ מג (תשל"ד), 158-88
  • ברייתא ד'תחומי ארץ ישראל'", תרביץ מה (תשל"ו), עמ' 257-213
  • "ושוב לירושלמי נזיקין", מחקרי תלמוד א (תש"ן), עמ' 134-55
  • "חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר־יהודה", תרביץ נט (תש"ן), עמ' 76-11
  • "פרקי ירושלמי", מחקרי תלמוד ב (תשנ"ג), עמ' 283-220
  • "מבוא", תלמוד ירושלמי מהדורת האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשס"א, עמ' ט-לז
  • "פירוש הראב"ד למסכת שקלים?", מאה שערים – עיונים בעולם הרוחני של ישראל בימי הביניים לזכר יצחק טברסקי, ירושלים תשס"א, עמ' 170-131
  • "תורה שבעל־פה פשוטה כמשמעה", מחקרי תלמוד ג (תשס"ה), עמ' 384-209

קישורים

בחירות לחברים יועצים (י' זוסמן), אקדם 11, עמ' 1

קישורים חיצוניים

יעקב זוסמן בוויקיפדיה