שיבוץ מילים יווניות בחיבורים קראיים ביזנטיים
מן העבודה במילון ההיסטורי
במאה האחת־עשרה, החל מן השליש השני שלה, שקדו קראים ביזנטים, ובראשם טוביה בן משה, על תרגום לעברית של טקסטים ערביים אשר כתבו חכמים קראים בירושלים. מטרת התרגום הייתה להנגיש את היצירות הירושלמיות לתושביה הקראים של ביזנטיון אשר לא ידעו ערבית. בדרך זו נוצרו בביזנטיון שני סוגים של חיבורים עבריים קראיים: (א) תרגומים לעברית של יצירות ירושלמיות שלמות, למשל: ספר נְעִימוֹת שהוא תרגום של אלכִתַאב אלמֻחְתַוִי ליוסף הרואה; (ב) חיבורים המאגדים תרגומים של קטעי טקסטים ירושלמיים או עיבודים של תרגומים כאלה, למשל: אוֹצָר נֶחְמָד לטוביה בן משה. לשונם של החיבורים האלה לעיתים קרובות קשה להבנה. אחת הסיבות היא שמילים רבות בתרגומים אלו היו חידושי לשון של המתרגמים ואף למילים קיימות ניתנו הוראות חדשות – וזאת בדרך כלל בהשפעת הלשון הערבית. גם מצד התחביר ניכרת השפעה זו. נוסף על כך הנושאים הנדונים ברבים מן החיבורים מופשטים ומסובכים.[1]
המחברים־המתרגמים שאפו להתבטא בלשון העברית, אולם כפי הנראה לעיתים הם חששו שמא הביטוי העברי לא יהיה ברור דיו לקהל הקוראים, ולכן הם הסתייעו במילים יווניות כדי להבהיר את הכוונה. המילים היווניות המשובצות בחיבורים אלו כתובות בכתב עברי וככלל מנוקדות, שלא כמילים העבריות שעל פי רוב אינן מנוקדות.
בדרך כלל המילים היווניות מופיעות לצד מילים עבריות המכוונות לאותה המשמעות, ובין הלשון היוונית למקבילתה העברית יש חציצה – על פי רוב המילה יַעֲנֶה. מילה זו משמשת במובן 'כלומר' (בהשפעת המילה הערבית יַעְנִי) ובאה לרוב בקיצור: יע'. כך למשל אנו קוראים בספר נעימות: "ונכריחו שיברח מן הכאב, יע' אַפֵיטוֹן קִינְדִינוֹן [=מן הסכנה]". בדומה לכך בחיבור מַחְכִּימַת פֶּתִי (תרגום של כִתַאב אלתַמְיִיז ליוסף הרואה): "ולא יהיה הדבר התאוב, יע' טוֹפוֹתוּמֵינוֹן [=הנחשק], ישיגהו הזק".
יש שהמילים המקבילות בעברית וביוונית מופיעות ללא חציצה ביניהן, למשל: "מפני כי בן אדם המצֻווה יכול מן עשיית מה שיגוש, אוֹפוּאַפַיִטִי [=מה שמחייב], ההועלה והשכר הטוב מזולתו" (ספר נעימות).
המילים העבריות קודמות על פי רוב למקבילותיהן היווניות, כפי שראינו בדוגמאות לעיל. ואולם לא אחת היוונית היא שקודמת, למשל: "ויהיה הוא בה פְרוֹטִימוֹטֵרוֹש [=עדיף], יע' עדוף" (מחכימת פתי).
במקרים רבים נקטו המתרגמים לשון יוונית ללא מקבילה עברית לצדה. כך לדוגמה נאמר בחיבור שאלות ותשובות ליוסף הרואה: "כגון שגזר המלך אֶגְרִיָאה [=שירות ציבורי כפוי] לכל סופר מהיר להביאו לבית מלכותו שיכתבו לו ספרים הרבה במהרה". וכן אנו מוצאים בחיבור המכונֶה ספר הפִּתרון: "א' [=אמר]: 'מבשרם לא תאכלו'. מע' [=מַעֲנֶה או מַעֲנֵהוּ, במובן 'כלומר'] – מהיוצא מבשרם לא תאכלו. והוא הנמצא בבטנם, כגון אַבְגוֹטַרַכַא [שֵׁם של מַאכל בֵּיצים]". יש לציין כי בחלק מן המקרים שהמילים היווניות משמשות לבדן, אנו מוצאים שבהיקרות קודמת שלהן הן הופיעו לצד מקבילות עבריות. כך למשל המילה היוונית אֲמֵילִיאַה [=התרשלות] מופיעה לבדה בקטע מתוך אוצר נחמד: "וכבר היה אהרן ע'ה' [=עליו השלום] עשה מה שהיה חוב בזה מבלי היות שם אֲמֵילִיאַה", זאת אחרי שבקטע קודם היא שימשה לצד המקבילה העברית רִפְיוֹן: "ולא יעבר מהם רפיון בדבר, יע' אֲמֵילִיאָה".
לעיתים רחוקות מילה יוונית מיודעת באמצעות תווית היידוע העברית ה, ובמקרים כאלה אין מקבילה עברית. כך למשל המילה היוונית קַתְֿרֵפְטִין [=ראי] מופיעה עם ה"א הידיעה בקטע מתוך ספר נעימות: "כי נקח הַקַתְֿרֵפְטִין ונשים אותו לנגד עינינו ונראה פנינו".
לסיום יש לציין כי שיעור הופעתה של הלשון היוונית בטקסט העברי משתנה מחיבור לחיבור. טוביה בן משה הִרבה באופן יחסי להשתמש במילים יווניות בחיבוריו – אוצר נחמד, ספר נעימות ומחכימת פתי. היו מתרגמים שמיעטו לנקוט את הלשון היוונית, למשל המתרגם של ספר המצווֹת ללוי בן יפת הלוי, והיו שנמנעו מכך לחלוטין, לדוגמה המתרגם של החיבור בראשית רבא לישועה בן יהודה.
____________________________
[1] ראו: Z. Ankori, Karaites in Byzantium, New York 1959; S. Hopkins, ‟Karaite Hebrew Translations of Arabic (Byzantium)", Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics, ed. Geoffrey Khan, Brill Online 2014; A. Maman, ‟Karaite Hebrew", Ibid.
