שבת זכור – נחשל

נחשל הוא חלש ובעיקר לא מפותח, כגון 'שכונה נחשלת', 'מדינות נחשלות'. מקור המילה בתיאור מלחמת עמלק בישראל בקטע המכונה 'פרשת זכור' אשר נהוג לקרוא בשבת שלפני פורים: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ…". יש שהציעו לגרוס כאן 'נכשלים' במקום 'נחשלים', אך הדעה המקובלת יותר רואה בשורש חש"ל היפוך אותיות מן השורש חל"ש, כמו שִׁמְלָה–שַׂלְמָה, כֶּבֶשׂ–כֶּשֶׂב, בֶּהָלָה–בַּלָּהָה ועוד.

בעברית בת ימינו השורש חש"ל משמש גם במשמעות ההפוכה של חוזק וחוסן, בייחוד בפעלים 'חישל' ו'התחשל'. משמעו היסודי של הפועל 'חישל' הוא 'ריקע', 'עיצב מתכת'. זהו פועל ארמי המוכר בין השאר מארמית התלמוד, וככל הנראה הוא חדר אל העברית בימי הביניים. בעברית החדשה החל פועל זה לשמש גם בהשאלה לציון עיצוב וגיבוש – בעיקר של אופי האדם, ומכאן קיבל משמעות של חיזוק האדם – בכוח או ברוח.

האם יש קשר בין חישול המתכות הארמי לשורש חש"ל המקראי? אכן יש הסוברים שמדובר באותו שורש, ולשיטתם הפועל המציין בימינו חיזוק החל את דרכו דווקא כפועל המציין שבירה והחלשה (שהרי בריקוע המתכת מכים בה ועושים אותה דקה יותר). לדעת אחרים מדובר בשני שורשים נבדלים שמקורם שונה; וכאמור אף יש הסוברים כי הצורה 'נחשלים' יסודה בשיבוש של 'נכשלים'.

כך או כך אין זה המקרה היחיד של שורש אחד הנושא משמעויות מנוגדות. אחת הדוגמאות הידועות בהקשר זה היא השורש קל"ס: בלשון המקרא הוא מציין לעג, כגון "וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ" (מלכים ב ב, כג), "תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ, לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (תהלים מד, יד). אך בלשון חז"ל קִלֵּס משמעו 'שיבח': "למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור" (מכילתא דרבי שמעון), "ומלאכי השרת מקלסים אותו" (ספרי במדבר). משמעות זו של השורש קל"ס מקורה במילה היוונית Kalos, שפירושה 'יָפֶה'.