פרשת פינחס – פנחס או פינחס?

פרשת פינחס פותחת בדברי ה': "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר… הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בתנ"ך השם פינחס כתוב כמעט תמיד ביו"ד, וכך רצוי לכתוב גם את שם הפרשה. היו"ד הזאת מלמדת כי השווא בנו"ן שאחריה הוא שווא נע. בכך דומה השם פִּינְחָס לשמות המקראיים סִיסְרָא ונִינְוֵה הכתובים גם הם ביו"ד.

בימינו מקובל לכתוב את השם הפרטי בלי יו"ד: פנחס. כתיב זה מתאים להגייה הרווחת של השם (בשווא נח) והוא מצטרף לכתיבם של שמות פרטיים אחרים כגון גִּלְעָד, מִרְיָם. הכתיב החסר של השם נוהג דורות הרבה: כבר בתנ"ך יש פעם אחת "פנחס" בלי יו"ד (שמואל א א, ג; בשם בנו של עלי הכוהן), וכתיב זה רווח מאוד בספרות חז"ל ובספרות הרבנית לצד הכתיב המלא. בהלכות כתיבת גיטין ההנחיה היא לכתוב "פינחס" ביו"ד (אם זה שמו של נותן הגט או שם האב של אחד מבני הזוג המתגרשים), ואולם בדיעבד מקבלים גם גט שנכתב בו "פנחס" בלי יו"ד.

ומה פירוש השם פינחס? בעבר היו ששיערו שמשמעו 'פִּי נָחָשׁ', אך כיום החוקרים מזהים אותו עם השם המצרי פּא־נחסי שמשמעו 'הכושי', 'הנובי'.