יחיאל מיכל פינס

כ"ב בתשרי תר"ד – ו' באדר ב' תרע"ג (1843–1913)

ב־1882 הקים עם אליעזר בן־יהודה את אגודת "תחיית ישראל", שמטרתה העיקרית הייתה פיתוח השפה העברית
ממייסדי חברת "שפה ברורה" ו"ועד הספרות" שלה בשנת תר"ן (1889)
חבר ועד הלשון מהקמתו מחדש בשנת 1905

הרב יחיאל מיכל פינס נולד ברוז'ינוי שבפולין. קיבל חינוך מסורתי מרב היישוב, הגאון מרדכי גימפל יפה, ובו בזמן חינוך כללי ממורים שאביו בחר. נישא לבתו של הרב שמריהו לוריא, חיה ציפורה, והיה רב העיר רוז'ינוי.

עלה לארץ ב־1878 לאחר שמונה למנהל קרן מונטיפיורי בלונדון. אשתו וארבע בנותיו הצטרפו אליו ב־1883.

פינס האמין בשילוב בין היהדות ובין הציונות. השקפותיו היו בסיס לתנועת המזרחי. הוא פעל ליישוב הארץ: גאל חלק מאדמות פתח תקווה, גאל את אדמת גדרה למען ראשוני הבילויים (1884), פתח בירושלים בית מדרש לבעלי מלאכה (1882), עזר להקים שכונות בירושלים, ובהן ימין משה וזיכרון משה והשתתף בייסוד ועד "חלוצי יסוד המעלה". הוא פרסם מאמרים רבים בחוץ לארץ ובארץ.

מפרסומיו: ילדי רוחי (1872); משנת עולם קטן (עורך, 1886); תורת משפטי תורגמא (תרגם עם דוד ילין, 1887); ספר הכוח (בעקבות בלפור סטוארט, 1894); כתבי משפחה עברית (תרגם, 1897); צרור פרחים (1931); כתבי יחיאל מיכל פינס (1934–1938).

לקריאה נוספת