שמחה אסף

ט' בתמוז תרמ"ט – י' במרחשוון תשי"ד (1889–1953)

חבר ועד הלשון מתרפ"ו (1925)
חבר בוועדות למונחי כלים ותבשילים, למונחי בנאות, למונחי הלבשה ולמונחי כלכלה

הרב פרופסור שמחה אסף נולד בליובן שבמינסק והתחנך ב"חדר" ובישיבות סלוצק וטלז. מתרע"ד לימד תלמוד בישיבה באודסה ואף היה מנהלה שנים אחדות.

ב־1922 עלה לארץ. היה מורה בבית המדרש למורים של "המזרחי" ומרצה בנושאי תקופת הגאונים והספרות הרבנית באוניברסיטה העברית בירושלים במכון למדעי היהדות מיום הקמתו. הוא נתמנה לפרופסור, שימש בתפקיד רקטור האוניברסיטה בשנים תש"ח–תש"י, ועם קום המדינה הוזמן לכהן כשופט בבית המשפט העליון. מחקריו הרבים עסקו בתחום מדעי היהדות לסוגיהם, והוא כתב גם מבואות קצרים לאסופת מדרשים שהוציאו ביאליק ורבניצקי (אודסה תרע"ט), ונמנה עם עורכי האנציקלופדיה העברית, "ספר היישוב", "קובץ על יד", "ציון" ועוד.

מפרסומיו: העונשין אחרי חתימת התלמוד (1922); בתי הדין וסדריהם (1924); מקורות לתולדות החינוך בישראל (1925); תשובות הגאונים (1927); תשובות הגאונים מתוך הגניזה (1928); ספר השטרות של רב האי גאון (1930); ספרן של ראשונים (1931); מספרות הגאונים (1936).

ראו עוד